בבוקר הפלגנו בסירת הקאנו. ירדנו במורד הזרם כשעתיים, עד למקום המפגש עם נהר הצ'מורי, ומשם עלינו במעלה הזרם שלוש שעות בערך עד שהגענו לחוף חולי, מול קרחת יער שמתוכה בצבץ גגון אדמדם. בחוף עגנו שתי סירות קאנו ארוכות. זהו, כפי הנראה, מקום מושבם של בני שבת היוקי.
עלינו לחוף, ואחרי כמה מטרים התגלתה לעינינו מדשאה רחבת ידיים, מוקפת בקתות קש. על קנה במבוק, בחזית, נשענה קשת גדולה ולידה שני חיצים מוכתמים בדם. מבין העצים קרב אלינו בצעדים כבדים אינדיאני וחיוך על פניו. הוא פנה אלינו בשפה מוזרה, בניגון לא ברור. ניסינו לשאול שאלות בספרדית אך השיחה התנהלה בעיקר בתנועות ידיים והבעות פנים. לא הצלחנו ללמוד הרבה על הנעשה כאן ואז הופיע אלן. גילוי שבת היוקי
אלן הוא מסיונר אמריקאי שהגיע לראשונה לבוליביה בגיל 7. הוריו חלקו את זמנם בין עבודה בארצות-הברית ופעילות מסיונרית בדרום אמריקה. בשנות השישים גילו המסיונרים כמה קבוצות של שבטים פראיים הנעים ונדים במרחבי הג'ונגל בצפון בוליביה.
שבט היוקי התגלה לפני כ-25 שנה. בני השבט חיו עד אז במעבה היער, עירומים לגמרי, התקיימו על בשר צייד ופירות הג'ונגל, וכל רכושם היה קשתות וחצים, ערסלים שזורים ואש. האש נחשבה כרכוש כיוון שהיוקי לא ידעו להבעירה והם נדדו עם אש תמידית. משכבתה האש היו נאלצים לגנבה מכפרים בוליביאנים. הם חילקו את עצמם לשני מעמדות: אדונים ועבדים. כשמת אחד האדונים היו נוהגים להרוג גם את העבדים שלו, ולשאת הגופות עמם בנדודיהם. כשהציוויליזציה הבוליביאנית החלה להתקרב, בעקבות שדות הקוקה ותעשית הקוקאין, גילו היוקי שניתן לגנוב בננות ופירות מהמטעים, ומצ'טות (סכינים גדולות) מהבקתות… הבוליביאנים החלו לירות בהם ללא רחם, ובני השבט לא חסכו קשתם בתגובה.
בינתייםן שמע המסיון על קיומם והחליט להביא להם את בשורת ישו. הבעיה הראשונית היתה שפתם הלא ידועה וחשדנותם הרבה. מאוחר יותר הגיעה ספינת-בית של המסיון לנהר באזור המצאותו של השבט ונעשה נסיון ראשון ליצירת קשר. המסיונרים השאירו להם "מתנות" שיעזרו לרכוש את ליבם. אשכולות בננות, מצ'טות וכו'. כתגובה נהגו היוקי בתחילה להרוס מה שמצאו ולא להשתמש בחפצים. המסיונרים נאלצו לעבור לצד הנגדי של הנהר כדי שהמים יפרידו ביניהם: היוקי לא ידעו סירה מהי וכמו כן לא היטיבו לשחות. במשך הזמן נוצר אמון וכמה מבני השבט עברו לאזור שהוכן ע"י המסיונרים – שטח שנוקה מהג'ונגל וניטעו בו בננות ועצי פרי. זהו המקום בו התגורר שבט היוקי עד היום.
המסיונרים החלו אז ללמוד את השפה הקשה והם מעידים על עצמם כי עד היום לא קלטו אותה על בוריה… מספרים לא קיימים בשפה זו: לשם אמירת המשפט "צדתי שני חזירים", אומרים בשפת היוקי "צדתי, צדתי, חזיר". הזמן העתידי הרחוק ביותר לגביהם הוא המחר.
המטרה העקרית של המסיון היא כמובן הנחלת הנצרות, אך מטרה נלווית היא לשפר את תנאי החיים של השבט ולהכינו בצורה הדרגתית למפגש עם הציוויליזציה. כיום יודעים הצעירים מעט ספרדית, הם לובשים בגדים (למעט נעליים אליהן לא הצליחו להתרגל…) וגם למדו לירות ברובה ויכולים להגן על עצמם. גם השימוש בכסף הולך ומתרחב. בעקבות הצ'נצ'ו
למחרת, מוקדם בבוקר, נגשנו לאזור המגורים של השבט. היו שם מספר בקתות ובינהן תפזורת של פריטים – גולגלות של בעלי חיים, קופסאות ריקות, עורות, קשת וחיצים, ומסגרת של תמונה…
יצאנו לצייד עם שני מקומיים. חצינו בקאנו את הנהר ונכנסנו לג'ונגל: עצים ענקיים, מטפסים ושרכים, קיני טרמיטים, צפצופי צפורים, צריחות של קופים ותוכים. הלכנו בעקבות חזיר בר (צ'נצ'ו) אך היינו רבים מדי ורועשים מדי. והשמועה נפוצה מהר ביער. שום חזיר לא חיכה לנו. החלטנו לנסות קופים. אלה קיפצו ודילגו על הצמרות למעלה, אנחנו אחריהם בשלוליות למטה, ואחרינו עננת יתושים. הציידים שלנו ניערו עצים וזרקו מקלות כדי לשכנע כמה קופים לרדת. כדורי הרובה היו יקרים מדי ולבסוף חזרנו בידיים ריקות. קבלת שבת
היום השלישי היה יום ה"התערבבות": ישבנו עם אנשי השבט והתכבדנו בבשר, חציו מעושן חציו חי. התחרנו בחץ וקשת, השתוללנו כמו ילדים עם ידידנו האינדיאנים ואח"כ התרחצנו בנהר. בערב ערכנו קבלת שבת חגיגית ואכלנו בשר, פפס-יוקה (הדומה בטעמו לתפוח אדמה), בננות מטוגנות ופפאיות. לאחר הארוחה שוחחנו עם אלן ואשתו וויקי. בעצם הם היו אלה שדיברו ואנחנו שאלנו. ספורם של זוג המסיונרים מסקרן ומעניין, ומעלה הרהורים רבים.
מאז גילוי שבט היוקי התגלו עוד שלוש קבוצות של אינדיאנים פראיים. עם אחת הקבוצות נוצר קשר לאחרונה. בשיחה ידידותית של שבע שעות סיכמו המסיונרים על הבאת בננות לקבוצה. בלילה, בעוד המסיונרים ואתם כמה מורי דרך משבט היוקי ישנים, התגנבו האינדיאנים למאהל ופצעו בחיצים שלושה אנשים. לאחר כמה יריות באוויר הם נעלמו. "התמזל מזלכם" אמרתי "לא", תיקן אלן, "אלוהים עזר להם!"
אחת הבעיות של שבט היוקי כיום היא נישואין בתוך השבט. כתוצאה מכך המאגר הגנטי שלהם מוגבל, וכל 70 בני-האדם שבשבט כיום הם קרובי משפחה. אחת ממטרות המסיונרים היא לאחד אותם עם שבט קרוב שעדיין פראי בג'ונגל, בעיקר כדי להגדיל ולגוון את המאגר הגנטי ולמנוע השנות תופעות תורשתיות שליליות. המסיונרים מנסים ללמד את בני היוקי לגדל גידולים שונים. אך הבעיה היתה לשכנע אותם לטפח שתילים שיתנו פירות בעוד 10-5 שנים, כאשר, כאמור, הזמן הרחוק ביותר עבורם הוא המחר…
בעיה נוספת ששבט דוגמת היוקי סובל ממנה היא מחלות. המערכת החיסונית שלהם לא פגשה חיידקים ווירוסים ששכיחים מאוד אצלנו ולכן הם רגישים מאוד לזיהומים שמבקרים עלולים להביא עמם. כתוצאה מכך, במשך 18 שנה לא אפשרו המסיונרים לזרים לבקר וגם בהמשך הגבילו את מספר המבקרים: נוסף על הבעיה הבריאותית היה צריך לעמעם את ההלם שגרמו המפגשים… פרידה
חיימה הוא הגבר הגדול ביותר בכפר, וגם צייד מעולה. הוא נאות לצאת עמנו לסבוב ציד נוסף, יחד עם אחיו דניאל. במהרה למדנו כי השניים גששים מעולים ומכירים את היער כאת כף ידם. התקדמנו לאורך עקבות חזיר. בשלב מסויים הודיע חיימה שהוא שומע את החזיר, ונעלם בין העצים. לאחר מכן נשמעו שתי יריות. חיימה חזר בריצה, חטף את הקשת והחיצים ונעלם שוב. פתחנו בריצה אחריו. נעצרנו ליד חזיר פצוע ובו תקועים שני חיצים. מיגל חיסל אותו ביריה. ואיפה היה חיימה, מדריכנו הגיבור? גבוה על העץ, מסתתר מאימת החזיר. מסתבר שזה מה שהיינו אמורים לעשות גם אנחנו… חיימה היה מאושר, חייך, צחק וחזר ואמר: צ'נצ'ו, צ'נצ'ו. אמרנו לו שהוא הצייד הטוב ביותר בעולם והוא זרח מאושר.
בחזרה צעדנו כששלל הצייד מונח על גבינו כתרמיל מסעות והיינו המאושרים בתבל. בלילה חגגנו ובבוקר הגיעה העת להפרד מהמקום הנפלא הזה, מבני היוקי, מאלן ומוויקי. היה עצוב לעזוב, הרי בקרנו בעולם אחר, בתקופה אחרת.
|
