הבודהיזם הטיבטי תמיד אפוף היה בהילה של מסתורין ורומנטיקה. סודות עתיקים, תורת סתרים, טקסים ליליים, קולם העמוק והמהדהד של הנזירים, השופרות הארוכים, התופים והמצילות. טיבט, גג העולם, מקום בו כל רומנטיקן רוחני חולם לפחות פעם אחת להיות.
ארבעה זרמים גדולים יש בבודהיזם הטיבטי. ארבעה מסדרים שלכל אחד מהם המנזרים שלו ומסורת מפוארת של מורים. אבל אין מחלוקת שאת התורה הגבוהה של טיבט מחזיקים חכמי הדג'וגצ'ן, שלהם אין מנזרים משל עצמם, אין ספרים עבים ואינם שייכים לאף אחד מהזרמים הגדולים. אם נולדת בטיבט ואתה רוצה ללמוד את תורת הנסתר, עליך להתחיל בגיל מוקדם במסלול הרגיל, המסודר והארוך מאוד.
נזירים ליד מנזר סרה בטיבט | צילום: Hung Chung Chih / Shutterstock.com
גיל ההצטרפות למנזר הוא שבע שנים. מקובל בטיבט שכל משפחה מנסה לשלוח לפחות אחד מבניה למנזר והילד צריך לעבור מבחנים כי רק המוכשרים ביותר מתקבלים. הכוונה היא לא “להקריב” ילד לטובת המנזר, אלא להפך – הילד יגור בתנאי פנימייה, יקבל בגדים, אוכל וחינוך מצוין במקצועות עיוניים שונים. בגיל עשרים ואחת הוא יוכל לחזור לחיים הרגילים אם יחפוץ בכך וכל זה לגמרי בחינם. חשוב לציין שהמנזרים היו המוסדות היחידים בהם ניתן היה לקבל השכלה בטיבט. לכל תלמיד נערך הורוסקופ כדי לבדוק איזה תחום מתאים לו ולפי הכוכבים נקבע מסלול הלימודים. בחטיבה היסודית יש מגמות שונות והילד ישובץ לאמנות, מדעים או ספרות. לכל מגמה יש נזיר אחראי וצוות של מורים. במקביל, כולם לומדים את המיתולוגיה הטיבטית ומשננים בעל פה עשרות סוטרות בודהיסטיות. כעשר שנים אחר כך, לתלמידים הטובים יש זכות לבחור מנזר אחר בו יש בית ספר מתקדם לתחומים כמו ריפוי, מיסטיקה, אסטרונומיה, אסטרולוגיה, מדעי הדת, מטפיזיקה ואלכימיה.
בגיל עשרים ואחת מסתיימים לימודי החובה. מי שבוחר להמשיך בחיים רוחניים צריך לגשת לראש המנזר ולבקש להיות חלק מקהילת הנזירים. לשם כך עוברים מספר טקסי חניכה, הראש מגולח מלבד ציצית שיער בקודקוד, ובטקס מיוחד הצעיר לובש בגדי קבצן, מצהיר שרצונו החופשי הוא להצטרף למנזר ומבקש מהנזירים הבוגרים לקבל אותו.
גלגלי תפילה בלהסה, בירת טיבט | צילומים: שאטרסטוק
ראש המנזר מגלח לו את ציצית השיער האחרונה שנשארה ומעניק לו שם חדש. הצעיר מוריד את בגדי הקבצן ולובש בפעם הראשונה גלימה של נזיר אמיתי. אחרי הקבלה רוב הצעירים מצטרפים לפעילות השוטפת של המנזר, אך מי שרוצה להמשיך ולהתקדם בלימודים צריך לבחור לעצמו מדריך אישי. עליו להתמיד בכך מספר שנים עד שלא תהיה לו עוד אפשרות להתקדם במסגרת הנוכחית. השלב הבא יהיה לבקש מראש המנזר רשות לעזוב כדי ללמוד במקום אחר. בטקס פרידה קצר משלחים את הנזיר לדרכו החדשה, כל רכושו נארז בתיק אחד ומציידים אותו באוכל ככל שיוכל לשאת על גבו. בשלב זה מתחיל המסע לחיפוש אחר מאסטר שייתן לו את הידע אשר בו חפץ לבו. בודדים בוחרים לצאת לדרכים הארוכות של טיבט הקרה, ובודדים עוד יותר מחפשים מורה לתורת ה”דג'וגצ'ן”, שהיא אמנם הרוחניות הגבוהה של טיבט, אך למוריה אין אפשרות להציע את התנאים הנוחים שיש במנזרים הגדולים.
המאסטרים של תורת הדג'וגצ'ן אינם עוסקים בטקסים ובתפילות בציבור. אין להם שירות קהילתי להציע ולכן הם גם לא מקבלים תרומות. הם חיים בעוני ובפשטות, הם חריגים בקהילה הבודהיסטית, חלקם גם מתחתנים ואפילו מגדלים שיער וזקן ארוך. תורת הנסתר הטיבטית מחייבת אותך להשיל מעליך את כל מה שנדמה לך שהוא אתה, כולל כל הידע שנצבר בעבר וכל האמונות. אם עברת את כל הדרך והגעת בגיל שלושים או ארבעים אל מורה דג'וגצ'ן, העבודה מעתה תהיה להסתכל פנימה, אל תוך המחשבות, לגלות שם את העולם הדמיוני בו נהגנו לחיות, ולנפץ אותו לחתיכות.
מנזר דרפונג
מעטים עוד יותר מצליחים לחדור מתחת למעטה הסמיך של מסך המחשבות ולהתמודד בכנות גמורה עם חוסר הביטחון והחרדות. רוב הנזירים פורשים באחד משלבי הדרך, ובמקום להמשיך וללמוד עד שמפצחים את החידה הם מעדיפים להתעסק עם האריזה.
עליך לגלות את המקום ממנו באות המחשבות.
לרוקן אותו מכל מה שיש בו
ולמלא אותו במשהו אחר שבטיבטית קוראים לו “ריגפה”.
זהו כל הסוד, זו כל התורה. כדי לרוקן,
אתה צריך לגלות מי אתה,
אבל כדי למצוא אסור לחפש.
כל מה שצריך זה רק להרפות.
___________
פרק מתוך "חכמת המזרח" מאת ניסים אמון – אוסף של 122 פרקי לימוד המכילים בצורה נגישה את יסודות הפילוסופיה, החכמה העתיקה וראיית העולם של המזרח הרחוק. רובו מקושר לבודהיזם וחלקו להינדואיזם ולטאו. ספר המעודד שיח ומחקר אישי.
 |
ניסים אמון – זן מאסטר, מורה למדיטציה, מנחה קבוצות ומפתח שיטת הטרילותרפיה. עומד בראש בית הספר לטרילותרפיה, בו מועברים לימודי תעודה מתקדמים להתפתחות אישית ולהכשרת מדריכי טרילותרפיה, ומנחה מגוון הרצאות וסדנאות ברחבי הארץ והעולם בנושא "סוד האושר הפנימי". האתר של ניסים אמון