יש בוגוטה של יום ויש בוגוטה של לילה, ושתיהן נותנות זוויות שונות ומשלימות על עיר הבירה של קולומביה, על המדינה, ההיסטוריה, התרבות והאנשים שמאחוריהן.
בוגוטה של יום היא קודם כל הקפה שלה, הוא מתחיל מהקפטרוס (Cafeteros) שיוצאים לדרך עם שחר, גוררים מאחוריהם עגלת טרולי עמוסה תרמוסים ובהם קפה שהכינו לפני צאתם ליום העבודה. אם תרצו לחלוק את החוויה של בוקר עממי בבוגוטה, הקדימו לצאת מהמלון או ה-B&B וקנו כוס קפה מאחד מהם. אסור להגדיל ציפיות, דברים רבים נכתבו על הקפה הקולומביאני, אבל המשקה החם ההוא של הרחוב, שעולה פרוטות, הוא אמנם חוויה של רחוב אבל בהחלט אינו השגריר הטוב ביותר של איכות. בעדינות ניתן לומר שהוא קפה עממי.
למידע נוסף:
- קולומביה – מדריך מסע אחר, כתבות מסלולים ומידע
- נהר חמשת הצבעים – קולומביה
- קולומביה – האתרים שאסור להחמיץ
- האי סן אנדרס – קולומביה
הקפטרוס ברחובות בוגוטה יספקו לכם קפה שאפשר לכנותו עממי
זה שמחפש את הקפה האיכותי ודאי שימצא אותו, אבל יצטרך לשלם יותר. ברחבי העיר מצויים בתי קפה של רשת Juan Valdez, שם שהוא המותג המסורתי של הקפה המקומי. בבתי הקפה הללו ניתן לקבל כוס קפה משלל צורות הכנה והגשה, על פי האזור שבו הקפה גודל והמאפיינים שלו, ולנהל שיחה על כך עם המוכרת או המוכר ולהשכיל. אני חייב לציין ששם, באחד הסניפים של הרשת, שתיתי את הקפה הטוב ביותר ששתיתי מימיי. כן, עד כדי כך.
מטבח משולב
יש בעיר מסעדות יוקרה מכל סוג, אבל לא כל כך מהסוג הקולומביאני. האוכל המקומי אינו מטבח של יוקרה, הוא משלב בתוכו את הבישול האינדיאני, של האנשים שחיו כאן מאז ומעולם, יחד עם השפעות ספרדיות, כלומר של הכובשים. הוא משלב בו את מה שנותנים עדרי הבקר שרועים על מורדות האנדים, ואת מה שגדל בשדות של הכפריים אשר לא מגדלים קוקה, כלומר בעיקר ירקות, תירס, בננות, אבוקדו וקסבה. כל אלה מתנקזים אל המאכל הלאומי, הבנדחה פאיסה (Bandeja paisa), מגש שעליו תמצאו את התרבות הקולומביאנית על כל מרכיביה.
המאכל הלאומי, בנדחה פאיסה – צלחת שיש בה כל מה שצריך כדי לשבוע
זאת מנה שאמורה להשביע ולספק את כל מה שאדם זקוק לו, ובמחיר עממי. הקומבינציה משתנה קלות ממקום למקום, אבל היא תכלול בדרך כלל אורז, נקניקיית צ'וריסו, בננות מטוגנות, קסבה מבושלת, מחית אבוקדו, שעועית, ביצת עין וארפה (Arepa), שהיא הפיתה המקומית, הצ'פאטי או הטורטיה, אם תרצו. מעין מאפה קטן הלקוח מהמטבח האינדיאני, בהיר ועגול עשוי מקמח תירס שמוגש לצד כמעט כל דבר, לצד מתוקים ומלוחים כאחד, וגם הוא מוצא את דרכו אל הבנדחה פאיסה ההיא.
ארפה, הגרסה המקומית לפיתה
הלילה של הגברים
לאחר יום של שוטטות וטעימות ברחבי העיר, בשוק פאלו קמאו, ברובע לה קנדלריה ומול הקתדרלה, יצאתי באישון ליל אל הרחוב, להכיר את הצד השני של העיר. נעלתי אחריי היטב את הדלת ויצאתי לטיול לילי, טיול לא מומלץ ואולי גם לא לגמרי שפוי במחשבה לאחור.
הרחובות של בוגוטה אינם מקום מומלץ לטיול לילי מאוחר, זה מרחב הנותן תחושה אפלולית משהו, גם בשדרות המוארות ביותר. החנויות מוגפות בתריסי פח, החלונות מכוסים בסורגי פלדה וברחובות קשה למצוא נשים. יש קבצנים, שוטרים, הומלסים וחיילים, אבל לא נשים. בשעות הקטנות של הלילה הרחובות הם אזור מחיה כמעט בלעדי של גברים. לעתים נדירות פוגשים קשישה לצד עגלה המציעה עוגיות, שתייה וממתקים, או אישה צעירה המציעה את גופה, אך לצד אישה שכזאת תמיד יהיה גבר שמעשן סיגריה, מחטט בשיניו ומעיף מבטים נוקשים במי שעובר ברחוב.
בוגוטה בלילה
אני צועד, ידיי בכיסיי, מביט באנשים הבודדים שאני פוגש. ניתן להבדיל בקלות בין העירוניים לכפריים על פי לבושם, מבטיהם וצבע עורם. ברחובות של בוגוטה חיים אנשים רבים שעד לפני מספר חודשים חיו בכפר. הם חלק מהסטטיסטיקות של הגירה מהכפר אל העיר, הם חלק מכוח האדם הזול שמאפשר לפתח את הכלכלות של אמריקה הלטינית בעלויות נמוכות, אבל בינתיים, עד שימצאו עבודה באחד מפסי היצור הנפתחים בהשקעה סינית או אמריקאית, הם גרים ברחוב, מטלטלים את חפציהם המועטים בשקית ניילון גדולה שעליה ניתן להניח בלילה את הראש ולישון, אם לא יורד גשם, והגשם יורד כמעט בכל יום בעיר המשוונית הזאת.
ההומלסים, אני רואה אותם בקרן רחוב, מתחת לגגון, בחדרי מדרגות של בתי משרדים ותעשייה הננטשים לעת ערב. ברחובות של בוגוטה חיים אנשים רבים השורדים מיום ליום, חלקם משוטטים ומבטם נעוץ במדרכה, חלקם נוברים בשקיות האשפה וחלקם ישנים או מנסים לישון ונדרכים כאשר שוטר חולף לידם.
בתים ססגוניים בלה קנדלריה, המרכז העתיק של בוגוטה
המראה שלי מושך את תשומת הלב שלהם, מהר מאוד ניגש אליי אחד מהם, איש צעיר, ושואל אותי אם אוכל לעזור לו. אחר, צעיר עוד יותר, כמעט נער, פונה אליי בהמשך הרחוב ומספר לי את סיפור המשפחה שלו, ששת האחים, האבא שנפטר, האמא שכורעת תחת הנטל, אדם שלישי בהמשך הדרך מציע להתלוות אלי: זה יכול להיות מסוכן להסתובב פה לבד, הוא מסביר לי, עדיף שמישהו ילך איתך.
כיכר בוליבר. בכיכר המרכזית של בוגוטה נמצאים בנייני ממשל והקתדרלה הראשית של העיר
חוק וסדר
השיטוט שלי מביא אותי אל מול מלון Tequendama היוקרתי, בפינת הרחוב לידו עומדים שני חיילים, צעירים מאוד למראה, נערים ממש, לראשיהם קסדות, הם נשענים בגבם על הקיר ואוחזים בנשק. כאשר אני עובר מולם אחד מהם פונה אלי: הי סניור, יש לך אולי שתי סיגריות בשבילנו?
מצטער אבל לא, אני לא מעשן.
הנערים האלה הם הכוחות שנועדו לשמור על בטחון הציבור ולוודא שהפשע לא יחזור לימים של ברוני הסמים מלפני עשרים ושלושים שנה. כמה יעלה לאדם עשיר, אחד מאלה שישנים במלון הסמוך למשל, לדאוג לכך ששני חיילים המבקשים סיגריות מעוברי אורח יעצמו עין בשעה הנכונה ובמקום הנכון?
שוטרים לצד קיוסק נייד. בדומה לערים אחרות באמריקה הלטינית, גם כאן המשטרה המקומית משקיעה מאמצים למגר את הפשיעה, אך לא תמיד בהצלחה
בוגוטה היא בבחינת אילוסטרציה למה שמתרחש בערים רבות לאורכה של אמריקה הלטינית. בני משפחתי בבואנוס איירס מספרים לי כי אם מדברים בטלפון סלולרי ברחוב הוא עלול להיחטף מהיד, וגם לא מניחים את התיק ליד הכיסא בבית הקפה. בריו, שבה השקיעה המשטרה מאמץ רב למגר את הפשע מהפאבלס בתקופת האולימפיאדה והמונדיאל, חוזרים הכוחות הישנים לשלוט ברחובות, ושוב יש שכונות שבהן אל לו לאדם מהוגן לשוטט אפילו באור יום. באזור חוארס שבמקסיקו השטח נשלט בידי כנופיות וברוני סמים והמשטרה משתדלת לשמור על עצמה ולא להיפגע.
אמנות רחוב בבוגוטה
מה צופן העתיד?
במטוס בדרך לקולומביה שוחחתי עם מהנדס סיני משנחאי, שטס לבוגוטה במשך יממה שלמה, כולל החלפת טיסות, כדי לעבוד על הקמת פרויקט של אנרגיית שמש. לסין יש טכנולוגיה, היא המדינה המובילה ביצור קולטי שמש בעולם, ואילו לקולומביה יש שמש והרבה, יש לה תעשייה מתפתחת שקולטת את אלה שהיגרו מהכפר אל העיר, והיא זקוקה לאנרגיה על מנת להפעיל אותה.
האתגרים של הבירה בוגוטה יכולים להבהיר את גודל האתגר של השינוי שעוברת המדינה בימים אלה. זאת עיר המאוכלסת ב-10 מיליון תושבים, חלקם בשכונות פחים מסביב לה וחלקם בגורדי שחקים ובתי פאר במרכז העסקים ובפרברים הנוצצים, היא נהנית ממערכת תשתיות לא רעה בשביל עיר עם עבר בעייתי כל כך. התשתית כוללת עשרות אוניברסיטאות, תקשורת אינטרנט בפס רחב למרבית התושבים, אספקת מים טובה ובמחיר נמוך, ומערכת אוטובוסים מהטובות בעולם. כל אלה עלולים שלא להספיק לה, שכן הדמוגרפים צופים כי היא עקב היציבות והשגשוג הכלכלי שיבוא בעקבותיו היא תצמח ב-40 השנים הקרובות פי שתיים. לאן ייכנסו עשרה מיליון נוספים וכיצד יסופקו להם כל השירותים הנדרשים?
הדמוגרפים צופים שבתוך 40 שנה תוכפל אוכלוסיית בוגוטה, מ-10 מיליון ל-20 מיליון אנשים. האם התשתיות יספיקו לכולם?
אם תבואו לכאן בעוד מספר שנים אולי תפגשו כבר עיר שונה. בוגוטה מתכננת את בנייתה של רכבת תחתית שתקל את הלחץ המצטבר על המערכת העילית. במקביל החלו כבר בעבודות של טיהור המים וניקוי אפיק הנהר החוצה את העיר, נהר שמתוכנן להיות מורחב, מועמק ולהוביל מים ברמה המאפשרת השקיה חקלאית ושימוש תעשייתי. בעיר ובהיקפיה מתוכננים לקום אתרי תיירות, מסלולי אופניים ומסלולי הליכה וטיילת אשר יחצו אותה ויקיפו אותה מכל עבריה וינצלו את הפוטנציאל התיירותי של העיר השוכנת לחוף נהר ולמרגלות הרים תלולים.
יש להניח שככל שילך ויתגשם החזון הזה יהפכו הרחובות לבטוחים יותר בלילה, ויותר ויותר סניפים של חואן ואלדס יחליפו יותר ויותר קפטרוס שיפרשו לפנסיה.
____
טל רשף – יועץ עסקי ובין תרבותי לעסקים בארצות אמריקה הלטינית ושווקים מתעוררים נוספים בעולם, מאמן מנהלים ומעביר סדנאות לפעילות בשווקים מתעוררים בחברות ישראליות.