ברחבי אתיופיה הנוצרית ובעיקר בערי המלוכה העתיקות אקסום, גונדר וללילבה, נחגג מדי שנה ברוב הדר חג הטימקט. הטימקט (או טמקת) הוא חגיגת האפיפניה, או חג ההתגלות, בו מציינים את הטבלתו של ישו בנהר הירדן וכן את הגילוי כי הישות האלוהית שוכנת בגופו, והוא נחגג בזרמים השונים של הנצרות באופנים שונים. בכנסייה האורתודוקסית האתיופית מציינים את הטימקט בתאריך 19 או 20 בינואר, המקביל ליום ה-10 בחודש טר בלוח השנה האתיופי. אף שהחג נפוץ בכל העולם הנוצרי, באתיופיה הוא מקבל משמעות מיוחדת כמאורע הססגוני, המרגש והסוחף ביותר במדינה בשנה כולה. זאת אחת הסיבות לכך שינואר הוא חודש נפלא לחזות בחגיגות במהלך טיול מאורגן באתיופיה, בנוסף לכך שמזג האוויר גם הוא מתאים לטיולים – זוהי נחשבת לעונה היבשה שבה סיכוי נמוך לימים גשומים. חגיגות הטימקט הן חלון לכנסייה האורתודוקסית האתיופית – מהזרמים המרתקים שצמחו בנצרות. טיול מאורגן לאתיופיה הוא חוויה תרבותית נפלאה, ואי אפשר להבין את המארג התרבותי הייחודי של אתיופיה מבלי ללמוד על הכנסייה. הנצרות הגיעה לאתיופיה בתחילת המאה הרביעית לספירה והוכרזה כדת המדינה תחת שלטונו של עזנה מלך אקסום. בשל גורמים שונים, למוסדות הכנסייה היה תפקיד חשוב בעיצובה של אתיופיה על רבדיה השונים – הפוליטיקה, החברה והתרבות. רק בשנות ה-70 של המאה העשרים הופרדה הדת מהמדינה, ועד אז קיסרי אתיופיה שלטו בה בחסדו של האל והוכתרו על ידי ראשי הכנסייה. עובדה זו מדגישה את ההשפעה הפוליטית הרבה שהייתה לכמרים ונזירים באתיופיה במשך מאות בשנים.
בהקשר שלנו, העובדה המעניינת לגבי הנצרות האתיופית היא זיקתה אל התנ"ך והטענה כי מלכי אתיופיה הם נצר לזרעו של שלמה המלך, אשר הוקסם מיופיה של מלכת שבא אשר ילדה לו בן. בנוסף, טוענת הכנסייה האתיופית כי ארון הברית המקורי נמצא האתיופיה, באקסום, ורק לכהן הגדול (הכומר הראשי) מותר לראותו. לפי המסורת, הארון הגיע מירושלים לאתיופיה באלף הראשונה לפני הספירה ומאז הוא הפך לאלמנט המקודש ביותר לכנסייה האתיופית. המסורת גורסת כי הארון הובא לארץ ביחד עם מנליק, הבן אשר ילדה מלכת שבא לשלמה המלך. לאור מסורת זו, מעוצבות הכנסיות האתיופיות כעין העתק של מקדש שלמה ובכל אחת מהן נמצאת תיבה המסמלת את ארון הברית. הקשר של הכנסייה האתיופית למורשת היהודית מתבטא במנהגים שונים כמו קדושת השבת וברית המילה.
חגיגות הטימקט קשורות קשר עמוק לקדושתו של ארון הקודש, והוא מהווה סמל עיקרי באירועים הנמשכים יומיים. בשעות האחר הצהריים של ערב חג הטימקט, הכומר מוציא את התיבה – ההעתק של ארון הקודש – עטופה במשי, ונושא אותה למקור המים הקרוב. בעקבותיו צועדים המוני המאמינים, חברי הכנסייה, הלבושים בלבן ובידיהם שמשיות צבעוניות. התהלוכה כוללת שירה, תיפוף, ריקודים ותפילות. הכומר והמאמינים נשארים בקרבת הארון כל הלילה, ועם שחר ממשיכים לטקס שבו מברך הכומר את ארון הברית במעין הטבלה, וכן את המשתתפים בטקס. זהו האירוע המרכזי בחג, אך החגיגות נמשכות מעבר לכך, עד היום השלישי המוקדש למלאך מיכאל ומצוין בתהלוכה חגיגית והחזרת ארונות הברית שנותרו מחוץ לכנסיות בחזרה למקומם.
לפני או אחרי חגיגות הטימקט מומלץ לבקר גם בחלקים אחרים של אתיופיה. באתיופיה חיים יותר ממאתיים בני לאומים שונים המדברים שמונים וארבע שפות והם שונים זה מזה במנהגיהם באמונתם ואפילו במראם החיצוני. זוהי סקירה קצרצרה על מקומות נוספים המומלצים לביקור באתיופיה: אדיס אבבה – עיר הבירה השוקקת והסואנת שליבה הוא ה׳מרקאטו׳ – השוק הפתוח הגדול ביותר באפריקה. אגמי השבר – רצועת אגמים לאורך הדרך הדרומית היורדת מאדיס אבבה. ישנם אגמים של מים מתוקים כמו אווסה או זיווי וישנם אגמי סודה עם פעילות טקטונית ערה כמו שאללה ואביאטה. מדבר דנקיל – המקום החם ביותר בעולם שעיקר העניין סביבו הוא תעשיית כריית המלח המתבצעת באמצעים מסורתיים. המלח מובל מלב המדבר אל מרכזי הסחר על גבי שיירות גמלים. עמק נהר האומו ושמורת מאגו – אזור השפלה האתיופי (מרכז אתיופיה היא רמה בגובה אלפיים מטר לערך) הוא ירוק וגשום מרובה בנחלים ונהרות כבירים. באזור זה שהוא עצום מבחינה גיאוגרפית (אתיופיה גדולה יותר מחצי האי האיברי) ישנם שבטים מרוחקים וססגוניים המשמרים את דרך אבותיהם העתיקה. אגם טאנה והנילוס הכחול – העיירה בהיר-דר שוכנת על שפת אגם טאנה שהוא המקור למפלי הטיסיסאט העצומים. זהו מקורו של הנילוס הכחול האחראי לשני שליש ממימי הנילוס הגדול. |
.jpg)
