ארכיטקטורה בברלין

קריית הפרלמנט. במת תיאטרון למשחק הפוליטי
לצד בניין הפרלמנט עומדים שלושה בניינים גדולים על "קו האיחוד", ומחברים בין החלק המזרחי לשעבר של העיר לחלקה המערבי. רעיון "קו האיחוד" היה של האדריכלים אקסל שולטס ושרלוטה פרנק, האחראים גם לתכנון הלשכה החדשה של קנצלר גרמניה, הבניין הלבן המערבי ביותר בין שלושת הבניינים. התחרות לעיצוב הלשכה נערכה עוד בימי הקנצלר הלמוט קוהל, שחוץ מזה שהוא איש גדול שאוהב בניינים גדולים, לא תיאר אז לעצמו ששיקום מזרח גרמניה יטיל עול כלכלי גדול כל כך על הכלכלה הגרמנית ובחר לבנות בניין אדיר ממדים ויקר במיוחד.
לפי העקרונות המנחים, שומר הבניין על הגובה המותר ומתפרש לאורך המגרש. בצדיו, בצורת מסרק, שני גופי משרדים עבור עובדי הלשכה וביניהם מתנוססת הלשכה עצמה כקובייה ענקית עם כניסה תיאטרלית. עמודי הבטון, שבראשיהם שתולים עצים, מגבירים את התחושה שלפנינו במה שעליה מתרחש המשחק הפוליטי. הבטון הלבן עם המתכת הירקרקה מנסים להפוך את הבניין לקליל יותר, אבל לשווא; הוא פשוט גדול.
מולו עומד בניין באורך מאתיים מטר ובשטח של 32,500 מטר רבוע, שתוכנן על ידי שטפן בראונפלס, וכולל 950 משרדים לחברי הפרלמנט ו־21 אולמות לוועדות הפרלמנט. מעל קיר הזכוכית העצום של הכניסה תלוי גג בטון שנראה כמרחף, ועמודי הבטון המחזיקים אותו נדמים לגפרורים דקיקים. בראונפלס ממשיך את עקרון המסרק שאיתו החלו שולטס ופרנק בלשכה, אך במקום לסגור את החורים בזכוכית כפי שהם עשו, משאיר חצרות פתוחות שבהן עומדים פסלים מודרניים. גם כאן שולט עקרון השקיפות: כל מי שעובר ליד הבניין יכול לראות אם חברי הפרלמנט עובדים כמו שצריך. הבניין מגיע עד הנהר, ובצדו שני גשרים המחברים אותו לספרייה החדשה של הפרלמנט, שתוכננה גם היא על ידי בראונפלס וזכתה לשבחים רבים, בין השאר בשל גרם המדרגות הדרמטי וחלון הזכוכית הענקי שבו משתקפים מי הנהר.
קריית הפרלמנט החדשה הוכיחה שאפשר ליצור בניינים מרשימים ומודרניים ביותר תוך כדי התחשבות בקווים המנחים ובדרישות המזמין.

הבנק של פרנק גרי. ההגבלות נתנו לו השראה
סמוך לשער ברנדרבורג (Branderburger Tor), בפריזר פלאץ (Pariser Platz), עומד בניין מאופק ומרשים בקוויו הברורים, שחזיתו מורכבת מאבן חול מחוספסת ומחלונות זכוכית ענקיים. הבניין, המשמש את הנהלת בנק GD, תוכנן על ידי פרנק גרי, מגדולי האדריכלים בתקופתנו, שתכנן בין השאר את מוזיאון גוגנהיים בבילבאו, ספרד. חובבי ארכיטקטורה, המתבוננים בבניין מבחוץ, מופתעים לגלות שגרי, המתאפיין בסגנון דה־קונסטרוקטוביסטי, אחראי לבניין. גרי היה חייב להתחשב בקווים נוקשים ביותר שהעירייה הציבה בפני אדריכלים שבנו בפריזר פלאץ ובכך ששער ברנדרבורג יישאר מוקד המשיכה העיקרי כאן.
בתחילה מחה גרי נגד המגבלות, אך בסיום התכנון אמר שהן דווקא העניקו לו השראה וחייבו אותו ליצירתיות רבה יותר מאשר בפרויקט רגיל. רק בתוך הבניין יכול היה גרי להתבטא באופן חופשי, ולכן אסור להחמיץ את ההזדמנות ומומלץ להיכנס ולראות. באמצע החלל הפנימי נפער לפני המבקר לוע מצופה בפלדת אל חלד, שבו אולם ישיבות עבור מאה איש. מעליו ומתחתיו שני גגות זכוכית הבנויים כקשקשים על גבו של דג, ובקצהו של הגג העליון מתנוסס זנב מפלדה.
הבניין הוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לכך שאפשר לשמר ולחדש בד בבד. לידו אפשר לראות דוגמה רעה לשחזור בלי שמץ מקוריות – מלון אדלון שתוכנן על ידי משרד פצקה־קלוץ ונבנה במקום שבו עמד המלון הישן. עד כדי כך הצליח להם העותק, שרבים טועים לחשוב שזה הבניין המקורי.

השגרירות הבריטית. שוברת את הרצינות הפרוסית
השגרירות הבריטית החדשה, מעבר לפינת אדלון, תוכננה על ידי מייקל ווילפורד,  אדריכל בריטי שהתחכם לתקנות העירייה. הוא מילא בקפדנות אחר כל הדרישות – כמות האבן טבעית, לא יותר מדי זכוכית, חלונות אנכיים, קו אחיד עם הבניינים שלצדו – אך פער באמצע חזית האבן חור, שמתוכו מבצבצים גוף תכול וגוף סגול (אולם אירועים ואולם מדיה), ושבר כך את הרצינות הפרוסית שהעירייה רצתה לשחזר.

המצבה לזכר היהודים. שנויה במחלוקת
מאחורי בניינים אלו ניצבת המצבה השנויה במחלוקת לזכר היהודים שנרצחו על ידי הגרמנים בשואה. פיטר אייזנמן תכנן שדה של כ־2,700 עמודי בטון אפור בגבהים שונים, האמורים ליצור תחושה של מבוך, שדה, יער או בית קברות.

בניין גאלרי לאפייט. זכוכית מוצלחת
את גאלרי לאפייט בפרידריכשטראסה החלו לתכנן ולבנות לפני שהעירייה פרסמה את קוויה המנחים, ולכן הספיק האדריכל ז'אן נובל לבנות בניין שכולו זכוכית, בעוד ששאר הרחוב נשלט על ידי בניינים המצופים אבן. בדומה לבנק של גרי, ההפתעה היא בחלל הפנימי, ולכן כדאי להיכנס. שני חרוטי זכוכית יוצרים באמצע החנות את המרפסות – הגלריות – שמאזכרות את שם החנות. הבניין הוא אחד המוצלחים ביותר שנבנו בברלין בשנים האחרונות.

המוזיאון ההיסטורי הגרמני. פנינה ארכיטקטונית
האדריכל הסיני־אמריקאי הקשיש יאו מינג פאי, היחיד שהלמוט קוהל הזמין באופן אישי לבנות בעיר, העניק לברלין פנינה ארכיטקטונית המסתתרת מאחורי בית הנשק הפרוסי בשדרת אונטר דן לינדן (Unter den Linden) ומהווה תוספת למוזיאון ההיסטורי הגרמני. הבניין מצופה כפי הנדרש באבן בהירה בקירותיו הצדדיים, אך גרם המדרגות השבלולי בכניסה, העשוי זכוכית, עוצר נשימה. על הזכוכית המעוגלת משתקפים הבניינים הישנים מסביב ומגלים פינות נסתרות שאי אפשר לראות מלמטה.

המוזיאון היהודי. אף אחד לא נשאר אדיש
המוזיאון הספקטקולרי ביותר בברלין – שלא מתחשב בקווים המנחים של העירייה מלבד בתקנת הגובה – הוא המוזיאון היהודי, שתוכנן על ידי דניאל ליבסקינד. הבניין מתכתי־תעשייתי, יש לו צורה מרוסקת שאמורה לסמל את השבר שחל בחיי היהודים באירופה בעקבות השואה, ואת כולו חוצה קו חלול של בטון, ריק שמסמל את החלל שנוצר באירופה לאחר רצח היהודים.
כל פרט כאן טעון במשמעות מכוונת. זאת דרכו של ליבסקינד האינטלקטואל לתכנון בניינים – ליצור משמעויות ותחושות מיוחדות, כמו במגדל השואה הקלאוסטרופובי או בגן הגלות הנטוי, הגורם לאיבוד שיווי המשקל. הדעות לגבי הבניין חלוקות באופן קיצוני, אך אף אחד לא נשאר אליו אדיש. לאוצרי התערוכה על תולדות יהדות גרמניה לא היה קל לתכנן תערוכה בבניין מקוטע ודומיננטי כזה, ואכן לחלק מהמבקרים קשה להתרכז בה. מומלץ להיעזר בסיור מודרך.

הבניין של האטון וזאוארברוך. חיסכון באנרגיה
בדרך מהמוזיאון היהודי לכיוון צ'ק פוינט צ'רלי מתנשא בניין גבוה בעל ספוילר (ארובת יניקה) על גגו. זוג האדריכלים האנגלי־גרמני, האטון וזאוארברוך, בנה אותו כתוספת לבניין בטון ישן ומכוער שעומד מאחוריו. בסיס המגדל שומר על החזית החלקה אל הרחוב, ועליה ניצב המגדל בצד אחד ובניין משרדים עגול וצבעוני בצד השני. המגדל בעל חזית זכוכית כפולה, כך שהחלונות הפנימיים לא באים במגע עם החוץ, ולכן הבניין לא מתחמם או מתקרר מדי. הספוילר שעל הגג מגביר את זרימת האוויר הצח למשרדים מצד מזרח ואת שאיבת האוויר החם החוצה מהחזית המערבית, וכך נחסכים כארבעים אחוזים מצריכת האנרגיה.

בנייני דיימלר־קרייזלר. ספינות החלל של רוג'רס
גם 19 הבניינים החדשים שבנתה חברת דיימלר־קרייזלר בפוטסדאמר פלאץ (Potsdamer Platz) ממוזגים רק באמצעות מערכת אוורור, ועל גגותיהם אדמה ודשא ששומרים על הטמפרטורה הפנימית. רנצו פיאנו אחראי לתכנון העל ולחלק גדול מהבניינים. את השאר בנו אדריכלים חשובים אחרים, המפורסם ביותר בהם הוא ריצ'רד רוג'רס (שבנה עם פיאנו את מרכז פומפידו בפריז).
שלושת "ספינות החלל" שתכנן רוג'רס נותנות מושג כיצד יכולה היתה הכיכר להיראות לו רוג'רס היה מקבל את תכנון העל, כפי שרצה המשקיע. אבל התוכנית של רוג'רס היתה נועזת מדי עבור העירייה והיא הטילה עליה וטו. כל הבניינים מצופים באריחי קרמיקה שיוצרו במיוחד עבור הפרויקט, שעלה 4.5 מיליארד מרק (2.3 מיליארד אירו). למרות היותו אתר הבנייה הגדול בעולם, העבודות הושלמו תוך ארבע שנים בלבד.

מרכז סוני ושגרירות הולנד. הסיפור של פוטסדאמר פלאץ
המרכז האירופאי של חברת סוני שמעבר לכביש הוא היפוך גמור למרכז דיימלר־קרייזלר. כל הבניינים שתוכננו על ידי הלמוט יאן מצופים בזכוכית ומתכת (היפנים קיבלו לכך היתר מיוחד מהעירייה), ובין הבניינים תלוי גג נטוי בצורת הר פוג'י (Fuji), המורכב מיריעות מפרש ומזכוכית. ההישג ההנדסי מרשים גם את מי שאין לו מושג בהנדסה. גם לארבעת המגדלים הגבוהים (הרבה יותר מ־22 קומות), המהווים מעין שער לכיכר, הסכימה העירייה לתת אישור לחרוג מהמגבלות. מתברר שלכל כלל יש יוצאים מן הכלל, ובדרך כלל הם המוצלחים יותר.
בתחילת שנות התשעים פורסמו תוצאות התחרות לשיקום פוטסדאמר פלאץ. הוחלט על בנייה נמוכה ולא על בניינים גבוהים. רם קולהאס, האדריכל ההולנדי המפורסם ברדיקליות שלו, שהיה בדעת מיעוט בחבר השופטים, האשים אז את ברלין בפרובינציאליות וריאקציונריות. הוא שאף שברלין תהפוך לעיר המודרנית ביותר בעולם המערבי, והתאכזב מהבחירה בפתרונות קלאסיים ומתונים.
נראה כי אלמלא נבנו בסופו של דבר מרכז סוני וארבעת המגדלים בכניסה לפוטסדאמר פלאץ כפי שנבנו, לא היה קולהאס מתפייס כמעט עשור אחר כך עם העיר והפוליטיקאים שלה. אבל הוא התפייס, בנה את השגרירות ההולנדית החדשה והוכיח כי אפשר לבנות את העיר מחדש בלי לשחזר אותה באופן פרימיטיבי. נחרוג לצורך זה מהמסלול, וננוע מזרחה: הבניין הפיסולי של קולהאס ממוקם על גדת הנמל ההיסטורי של ברלין ובנוי מאלומיניום וזכוכית במראה תעשייתי. חוץ מאשר המיקום המצוין של הבניין על המגרש, הסנסציה האמיתית שלו היא בתוכו: אין בו קומות נפרדות המחוברות על ידי גרמי מדרגות, אלא דרך מיוחדת, מעין רמפה, המשתרכת לאורך מאתיים מטר ומחברת את כל שמונה הקומות בכאוס גאוני.

לשכת המסחר של גרימשאו. חיית החגורות
במרכז המערבי של ברלין בנה ניקולס גרימשאו האנגלי בניין עבור לשכת המסחר הברלינאית. כאן מקבל המבקר תחושה שהוא נבלע על ידי "חיית חגורות". מ־15 קשתות פלדה עצומות תלויים משרדים מלמעלה כלפי מטה, ומשאירים את החלל למטה פתוח לחלוטין, כרחוב מקורה בזכוכית. בבסיס הקשתות טפרים כשל חיה, וכאשר סובבים את הבניין מבחוץ רואים מאחור כיצד החיה מעקלת את גבה. לצערו של גרימשאו נאסר עליו להשאיר את הקשתות גלויות גם בחזית, והוא נאלץ לכסות אותן בקיר זכוכית מטופש, רק כדי ליצור חזית חלקה. זהו מחיר האחידות והאחדות.