"מנשמת אל יתן קרח ורחב מים במוצק" (איוב ל"ז, פסוק י') בשמורת הקרחונים הלאומית שבדרום ארגנטינה נמצא קרחון העונה לשם אוֹנֶלי (Onelli). הקרחון נותן את שמו גם לאגם הקטן שלרגליו וגם לנהר קצר המוליך את מימיו משם אל ימת ארגנטינה (Lago Argentino) הגדולה. עם התחממות האוויר והמים בקיץ של חצי הכדור הדרומי ניתקים מן הקרחון גושי קרח גדולים וקטנים ונשפכים אל אגם אונלי. בשל נתוניו הטופוגרפיים, האגם הוא מלכודת לצאצאי הקרחון הצפים בו, ורק מעטים מהם מצליחים לחמוק ולעשות את דרכם בנהר המוליך לימה הגדולה, שם הם מתמוססים בתוך זמן קצר. סופם של בני הקרחונים הנלכדים באגם אינו טוב יותר, ודינם להתמוסס בו עד כלות. לכן נקרא המקום בפי אנשי הסביבה "בית קברות לקרחונים".קרני השמש, זרמי המים והרוח צרים צורות בקרח הגלוי. גם הקרח השקוע במים, שהוא רוב המסה, מתמוסס וכנראה משנה צורות, אך אלה נסתרות. צורתם של חלקי הקרח הגלויים שראיתי בזמן ביקורי שונה מן הסתם מזו של היום שקדם לו, וכדרך המקום תשתנה שוב למחרת. הטבע, הידוע כצייר וכפסל לתפארת, מפליא לעשות בקרח. בעוד ציורי העננים משתנים בתוך שניות או דקות, הצורות בקרח זוכות לשעות, ואפילו לימים, של חסד.
מן האגם צפו אלי שלל ציפורים, דגים וחיות מזוגגות אחרות, וגם סירות, ספינות, דאונים ועצמים שונים. תחילה ראיתי זוג ברבורים, דבוקים כתאומים סיאמיים, שהצליחו להשתחרר ממלכודת האגם וחמקו אל הנהר, שכאמור אינו נוטה חסד לבריות הקרח. דקות אחדות נאבקו בזרם עד שלבסוף הצליח להפריד אותם זה מזה, הפרדה מסורבלת, בלתי מתחשבת, שהשחיתה את צורתם הנאה. ניתוח תאומים סיאמיים כרוך בסיכונים, אפילו בקרח. ברבורה לבנה שנשארה באגם הנידה ראשה בעצב: הם ימותו מהר. הם בוודאי קרובים שלך, ניחשתי. כולנו כאן קרובים, אמרה הברבורה, הקרחון הוא אבא של כולנו. החוקים כאן שונים. אתמול שני הברבורים היו מחרשה כפולת להב ואני הייתי דינוזאור גמדי, אבל דווקא אז היינו קרובים מתמיד. ברבור שחור עבר על פניה והתנשא בחוסר נימוס. מדוע אינו נחמד אלייך? התעניינתי. אל תשים לב אליו, הוא ברבור רק מהיום. הוא אומר שברבור שחור הוא בן אצולה, אף שהוא יודע שצבעו השחור בא לו ממנהרת הרפש שדרכה הגיע אלינו. מה את עושה כל היום כשאת תקועה פה? אני מרבה לשיר, זה משפר את מצב רוחי. כולם יודעים מהי שירת ברבור, מלבד הברבורים עצמם. אנפת בקר הגיעה בשיוט על גבי דולפין. היי, טעית בכתובת, רציתי לומר לה, דולפין הוא אמנם יונק, אבל מה לו ולבקר? אנפות דווקא טובות בזואולוגיה, אמרה הברבורה, אך כאמור, החוקים אצלנו שונים. אל דאגה, מחר האנפה תהיה משהו אחר. הדולפין הוא גדול, ואולי יישאר בדולפינותו עוד כמה ימים. החוקים פה אמנם אחרים, אבל גם כאן יש יתרון לגודל. הגדול שורד. למי שישרוד עד הסתיו יש יתרון מובהק, כי אז תיפסק התמוססותו, והמסה הנותרת שלו תעמוד בעינה. עם בוא החורף יתווספו לו תוספות של שלג וקרח ושוב תשתנה צורתו, והפעם יגדל ואולי אף יתאחד שוב עם הקרחון־האב עד בוא האביב. איזו ציפור נחמדה, ניסיתי להחמיא לאחת הלכודות. אני לא סתם ציפור. היום אני קיכלי. ככלי ריק, הלעיגה הברבורה. דמות של מתאגרף ענק התקרבה אלי מעדנות. סוף סוף דמות אנושית. נעים מאוד, החוויתי קידה קלה, אוחז בידו השלוחה. טיטן, הציג הענק את עצמו ולא יסף. גדול־גדול, אבל גם גורלו נחרץ, ככל היתר. הזיקית נראית כנהנית היחידה מן המצב. כל יום משהו אחר. שום דבר אחר. פעם זיקית, תמיד זיקית, צחקה צחוק לבן. אל תתחסדי, חסידה כבר לא תהיי לעולם, גערה הברבורה. מכל חיות האגם הקרוחות, שמקצתן השלימו עם גורלן והיתר פשוט מתעלמות, מכחישות ומדחיקות, יוצא דופן הפסיון הכחול. ראשו נטוי במחאה, זעקה קפואה פוערת את מקורו אל השמים שגם הם כחולים היום בחוסר קונטרסט משונה. אנחנו כאן אבודים, זועק הפסיון, בואו נעשה משהו… Requiem Aeternam Dona Eis Domine, עונה לו פינגווין שאתמול היה כומר. רוח קלה נענעה את העצים על הגדה. בפורגטוריום הזה קריר גם בקיץ. סרטון המראה את התרסקות קרחון פריטו מורנו לגעת בקרחון הפופולרי שבקרחוני פטגוניה הוא פריטו מורנו (Perito Moreno), שלמשמע אוזן מיתרגם שמו לכלבלב חום, ועם קצת דרור לפואזיה קראתי לו כלבלב ערמוני. איני רואה שום כלבלב, אמרתי למדריכת התיירים, וגם לא שום חום. הכל כאן לבן. המדריכה הנאמנה עשתה מאמץ כן להסביר לי שיש להבין את השם אחרת, ונימוקיה היו חותכים. אך אני בשלי: אני רוצה כלבלב ערמוני. הנוסעים גיחכו. קרצתי לה, על אף הסיכון שתבין אותי שלא כהלכה. הפעם דווקא הבינה אותי מיד ופרצה בצחוק משחרר. סוף סוף הגענו לכלל הבנה. לקרחון הזה אפשר להתקרב עד טווח מגע כמעט. למרות גושי הקרח המתנתקים וצונחים למים בקולות מפץ רמים, יודע הקברניט לנווט את ספינת התיירים בביטחון, ועם זאת קרוב למדי לקרחון. מן הספינה נראה הקרחון כאילו לקחו את כל אנדרטאות השיש שבעולם, מן העולם העתיק ועד בכלל, והציבו אותן בחזית רחבה. אבל למה לדמיין ולהשוות למעשה אמן אנושי שעה שהאמנות כאן היא על־אנושית. זקיפים מחודדי מצנפת שולטים במניין: חשמנים במצנפות שרד עם נזירים בברדסים מחודדי כיפה; ליצני קרקס גבוהים ושפופים לצד תלמידי בית ספר מוגנים במעילי גשם; אנשי קו־קלוקס־קלאן לצד שחקני פורים בנוסח ישן. ועוד ועוד. קרנבל של ממש. לרגלי הזקיפים הגבוהים והמחודדים מתנה עם הארץ את ענותו: דמויות גולים נשרכים בשלג הדרכים, שקים על שכמם; סבלים שפופים נושאים את משאם במסע בלא התחלה ובלא סוף; עגלה נטושת סוסים, והנה אפשר גם לאתר את הסוס הנוטש שניתק מן התמונה הכללית והרי הוא קורס אל מי האגם, ראשו שוקע במים ואחוריו נטויים כמחכים להצלפה אחרונה; כל קבצניה של לאה גולדברג עומדים בתפילה. הכל בקרח לבן ובכל צבעי הכחול, כמו הטלית שקיבלתי מסבא שלי, שלאחר טקס בר המצווה נותרה חסרת שימוש. "אתה עדיין מחפש את הכלבלב?", שואלת אותי המדריכה. "בטח, בטח", עניתי, "ועוד אמצא". המדריכה צוחקת צחוק שבין מביני עניין ועוברת הלאה. אנו עולים אל המצפה היבשתי.
בניגוד לגלידי הקרח הצפים באגם, שרבים מהם ממהרים לקבל דמויות של החי והעוף למינהו, אין חיות רבות על הקרחון עצמו. כשראיתי אותו לראשונה, מחלון המטוס בגובה רב, דווקא נראה בשלמותו כגבו של תנין כחול הרובץ בתנומה שאין לסמוך עליה יתר על המידה. הגב הכחול והמחוספס למראה שובה את העין, אך מי ששמע על תנינים נזהר מהם אפילו כשהם מזילים דמעה. ודמעות הקרחון רבות, אגמים נוצרו מהם. כשמביטים בקרחון מן הארץ התנין נעלם, ובכלל אין כאן עניין לבעלי חיים רבים. וכלבלב – אין. אפילו לא לבן. יותר נדיר מפילון לבן. מפעם לפעם מתנודדת אחת הדמויות ומפילה את ראשה, או נופלת, מלוא קומתה אל המים. התיירים קוראים קריאות התפעלות ומצלמים את גושי הקרח, אלה הברבורים המסתלקים אל לב האגם בטרם יתמוססו עד תום. מתוך הקיר הלבן חורג מגדל פיזה, לא כל כך נאמן ארכיטקטונית, אך מחקה באמונה את נטייתו המופלאה. אבל כאן המים מכרסמים בזריזות את הבסיס, וברור שהנפילה היא עניין של זמן קצר. התיירים אורבים במצלמותיהם לרגע הנפילה הנכסף, אך המגדל עומד בנטייתו ולועג למייחלים. אל תסמוך על סדקים עליונים, אני נותן לו שיעור, הבסיס מאסיבי הרבה יותר. אני יודע, אבל אני רוצה תמונה טובה. אני אחכה. לא אהמר, אבל נדמה לי שהוא עדיין מחכה. כל אחד מחכה לכלבלב ערמוני משלו.
קבוצת ילדים עומדת לידי, מספרים בהנאה בדיחות גסות. מן הסתם אינם חושדים שהזר העומד לידם מבין במקרה את שפתם. כל הילדים בעולם דומים, יש להם ראש כחול. ממש כמו לילדת הקרח ההיא, הנראית כמחכה לאוטובוס. ראשה שקוף למחצה ופסים כחולים מנצנצים מתוכו. גם כל הילדות דומות. אני חוזר לאוטובוס. המדריכה משוחחת בערנות עם זוג אמריקאים קשישים. האמריקאים ידועים ביכולתם הזריזה לסלק מחיצות, ואמנם נראה שהם משוחחים כידידים ותיקים. כשאני נכנס לאוטובוס אני שומע את האמריקאית שואלת באהדה את המדריכה הצעירה: "ולפחות את מאושרת בנישואייך?". את התשובה כבר לא שמעתי, וגם ויתרתי על הלצה אחרונה בעניין הכלבלב. אז כלבלב ערמוני לא מצאתי, אבל מצאתי את פריטו מורנו, וגם בכך היה רב לי.קצה קרחון פריטו מורנו במפת צילום לוויין לחצו להגדלה
לקריאה נוספת:
|
כמו היו ציורי עננים, גושי הקרח הגדולים שבשמורת הקרחונים בדרום ארגנטינה לובשים ופושטים צורה לפני שהם נידונים לכליה במי האגמים. טיול בשמורת הקרחונים בדרום ארגנטינה מרחיב את הנשמה וקורא דרור לדמיון פורסם 8.12.13 |
הרצאת וידאו: פטגוניה המסעירה
Array
(
[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 680
[name] => ארגנטינה
[slug] => argentina
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 680
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 676
[count] => 154
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 676
[name] => דרום אמריקה
[slug] => south-america
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 676
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 508
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 683
[name] => פטגוניה
[slug] => %d7%a4%d7%98%d7%92%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%94
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 683
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 680
[count] => 29
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )