מדי פעם היתה משפחתה של אמי נוסעת ברכבת מן העיר טוקומן (Tucuman) שבצפון ארגנטינה ועד הבירה בואנוס איירס – 24 שעות של נסיעה מן ההרים, דרך המלחות, המדבר והערבה הארגנטינית הגדולה ועד לכרך המזכיר את פריז ואת לונדון. אי שם במעבה הלילה היה סבי מעיר את אשתו ואת שלושת ילדיו. טרוטי עיניים נדרשו בני המשפחה להביט מבעד לחלון הרכבת. באופק המאובק והאפל של הערבה היו מבליחים האורות החיוורים, שאליהם הגיב סבי תמיד בקריאה: "מוֹניגוֹטֶס!". זה היה מקום הולדתו, מושבה יהודית שחסתה תחת נדיבותו של הברון הירש עוד בשנות התשעים של המאה ה־19. סבי נולד בה ב־1906, בן למהגרים שבאו מאיזור אודסה שנה קודם לכן. משפחתו עברה לעיר טוקומן כשסבי היה בן שנה, אך שהו משורשיו נותר במוניגוטס (Monigotes), צפונית־מערבית לבואנוס איירס, במחוז סנטה פה (Santa Fe).
סיפורה של ההתיישבות היהודית בארגנטינה מתחיל בעשור האחרון של המאה ה־19. בצדו האחד של העולם היתה רוסיה הצארית. לאחר האמנסיפציה של שנות השישים של המאה ה־19 הגבירה הקיסרות הרוסית את התנכלויותיה ליהודי "תחום המושב". נאסר עליהם להתיישב בכפרים ולהחזיק אדמות, ותנאי חייהם נעשו קשים עם כל שנה שחלפה. בו בזמן היה הריבוי הטבעי בקרב היהודים ב"תחום המושב" גבוה ביותר. לקראת שנות התשעים היה מספרם כחמישה מיליון. בצדו האחר של העולם היתה ארגנטינה: ארץ בעלת שטח עצום, שבחלקים גדולים שלה היתה כמעט ריקה מאדם. ארגנטינה סיימה את התגבשותה כישות מדינית עצמאית, ומ־1816, כשזכתה לעצמאות מספרד, עברה תהליך של הגדרת גבולות, כיבוש שטחים שעוד חיו בהם אינדיאנים, הנחת מסילות ברזל ופיתוח החקלאות. שכלול השיטות לגידול בהמות, להובלת הבשר ולשימורו, לצד עלייה ניכרת בייצור החיטה והתירס, ייצבו את מעמדה של ארגנטינה כמרחב ענקי לייצור מזון. לתוצרת היה ביקוש בעולם, אך כוח הייצור של ארגנטינה היה הרבה מעבר לצורכי תושביה המעטים. שני התהליכים הנפרדים, שהתרחשו בשני קצוות רחוקים של העולם, נפגשו בבית המידות הפריזאי של הברון היהודי מוריס הירש. הברון, אדם עשיר ורב פעלים, עסק בניסיון לסייע ליהודי רוסיה הצארית. הוא מיקד את מאמציו בקידום רמת החינוך בקרב היהודים, כדי שיוכלו להיות יצרנים. השנים 1890 ו־1891, שסימנו החמרה בולטת ברדיפות היהודים ברוסיה עם גירוש יהודי מוסקבה, הביאו את הברון הירש לשנות את תוכנית הסיוע שלו. כך עלתה תוכנית להתיישבות חקלאית של יהודי אירופה בארגנטינה. תמונה גדולה לעתיד גדול
הברון ניגש להקמתה של חברה פילנתרופית, Jewish Colonization Association או יק"א. "רצוני לדבר על רכישתה של ארץ שלמה, שבה מצויים כל התנאים הרצויים ואשר בה יהפכו המתיישבים לבעלים ללא עוררין", אמר הברון, והשאלה היא "היכן וכיצד למצוא ארץ שתאפשר את הקמתה של מין מדינה יהודית אוטונומית ושבה יהיו אחינו לדת מוגנים אחת ולתמיד מההתקפות האנטישמיות… ידובר בהקמת ממשלה יהודית בארץ אשר יקנו אותה פחות או יותר בשלמותה". באותה עת היתה ארגנטינה נתונה במצוקה כלכלית, וממשלתה החלה לעודד הגירה מסיבית. איטלקים, ספרדים, אירים ובני לאומים נוספים החלו לבוא בהמוניהם לארץ המובטחת שבדרום הכדור. הארגנטינאים עצמם זיהו פוטנציאל גדול בקרב יהודי מזרח אירופה. עוד לפני יוזמתו של הברון הירש כבר ישבו יהודים מעטים ביישובים החקלאיים: מויזסוויל (Moisesville), אארונוויל (Aaronville) ומוֹניגוֹטֶס. יהודים אחרים היו אנשי שוליים, שהתיישבו בעיקר בבואנוס איירס ושעסקו בספסרות ובזנות.
כאשר הברון נכנס לתמונה בארגנטינה, הוא טיפל ביהודים שעסקו בחקלאות וניסה לרכוש אדמות מתאימות לעיבוד. הברון הירש ראה בעיני רוחו הגירה של יותר משלושה מיליון יהודים מ"תחום המושב". אך במקביל לנסיונות למימוש רעיונות הענק הללו תמך הברון בדרכים שונות ביושבי שלושת היישובים במִלווים או בסיוע כספי ישיר. הברון צייר לעצמו תמונה גדולה לעתיד גדול, אולם במציאות הלחצים היו מיידיים וקשים. אימה השתלטה על היהודים תחת שלטון הצאר, ולמרות קריאות הברון שימתינו לסידורים הדרושים בטרם יהגרו, החלו רבים מהם לנדוד מערבה. כך החלה יק"א לסייע למהגרים באשר הם ומיהרה להקים את מאוריסיו (Mauricio), מושבתה הראשונה בארגנטינה. אנשי הברון גם בדקו את יכולתם של היישובים הקיימים לקלוט מהגרים. כבר מראשית הפרויקט ניכר היה כי אין זה פשוט להפעיל פרויקט אדיר כל כך, החובק יבשות ומשטרים שונים זה מזה בתכלית. המתח בין הצורך לעזור לפליטים העוזבים את מקומות מושבם מחד גיסא והרצון לעסוק בתכנון ארוך טווח, אוטופיסטי ממש, של מעין מדינה יהודית לעתיד לבוא מאידך גיסא לא הועיל למטרותיו של הברון. כל המפעל נשלט מרחוק, כשלברון אנשים ברוסיה הצארית ובגרמניה מזה ובמחוזות ארגנטינה המרוחקים ביותר מהמושבות מזה. גם בשטח לא איחרו להופיע בעיות: מנהלים שלא תמיד התאימו לתפקידם כמי שצריכים להבין את המהגרים, ניגודי אינטרסים של מתווכים בענייני קרקעות, סירובה של ממשלת ארגנטינה למכור שטחים גדולים לנציגי הברון וסימנים לדעת קהל שלילית כלפי הגירה מסיבית של "אלמנטים זרים". יהודים הגיעו למושבות קיימות או למושבות שהיו עתידות לקום ונתקלו בתוצאות התכנון הלקוי: מקומות שלא הוכשרו למגורי אדם, מטען אישי שלא הגיע מאירופה, מנהלים לא יהודים ששלטו באתרי ההתיישבות ובעיקר אי ודאות ביחס למצב בעתיד. לא מעט מהגרים התלוננו על כך שהם הובאו לעבדות, ונוצרו חיכוכים ותסיסה.
וכך חלפו להן חמש שנים, עד למותו הפתאומי של הברון הירש ב־1896. מושבות חדשותאמנם קמו, אך הן היו נגועות בבעיות הבלתי נמנעות שאפיינו את הראשונות. במהלך אותן שנים נעשו שיפורים שונים בהנהלת המושבות, בנושאי תקציב, תכנון ועוד. אך המציאות נותרה רחוקה מן החזון. במבט לאחור נראה שהרעיון ליישב יהודים רבים בארגנטינה מתוך כוונה שיעבדו את האדמה לא תאם את המציאות. סברת הברון הירש שיש המוני יהודים המסוגלים לעסוק בחקלאות הוכחה כשגויה. גם צורת ההתיישבות לא תאמה את מה שהיהודים הכירו או נזקקו לו. הם באו ממשקים קטנים וצפופים, מכפרים שהיו גם יחידות חברתיות. המציאות הארגנטינית היתה עולם של חוות גדולות, שטחים ענקיים וריחוק בין המשקים. על אף שנערך מין מיון של המבקשים להגר, המנגנון של הברון הירש התעלם מן ההטרוגניות העצומה של היהודים שהיו מוכנים להגר: רוסים, ליטאים, פולנים, בֵּסָרַבּים, רומנים, אוקראינים; יהודים מתנגדים, חסידים, משכילים, חילונים למחצה או לחלוטין – כולם הגיעו למושבות ארגנטינה והתחככו אלה באלה. אוכלי טרפות חיו לצדם של אדוקים שדרשו בשר כשר, ודיאלקטים שונים של יידיש דוברו בפיהם של יהודים שנקלעו לחיים משותפים. הם יושבו יחד, ובוודאי שלא היתה כוונה להטמיע אותם באוכלוסייה הארגנטינית, כך שיהודים נידונו לסבול מן ההבדלים בין הקבוצות השונות.
למושבות ארגנטינה הגיעו גם לא מעט "אלמנטים שליליים", יהודים שנמלטו מבתי כלא ואנשי עולם תחתון. אלה חברו ליהודים הראשונים, שהגיעו לארגנטינה בשנות השמונים של המאה ה־19 והקימו את הרשתות הידועות לשמצה שעסקו ביבוא נערות יהודיות לבתי הזונות. מקומות כאלה התרבו במהירות בערי ארגנטינה ובעיקר בבואנוס איירס. לא מעט מן הבחורות הללו הגיעו לארגנטינה כשהן מאמינות שבארץ המובטחת ממתין להן חתן, ולמעשה נפלו לידיהם של סרסורים. לאור כל זאת, ברור שלא היה סיכוי להפוך את המון המהגרים לחברה יצרנית, חקלאית, מגובשת ומתפקדת. למרות כל הקשיים המשיכו יהודים רבים להגיע לחופי ארגנטינה ולהתיישב במושבותיה. אוטונומיה יהודית חקלאית אמנם לא קמה, אולם חברת יק"א המשיכה לפעול שנים רבות לאחר מותו של הברון הירש, ואט אט צמחה בארץ הרחוקה קהילה יהודית גדולה. ובתוך כך, דווקא ההטרוגניות הבולטת שלה תרמה לכך שהיא תהפוך אבן שואבת ליהודים ממקומות רבים. בהדרגה ובהתמדה גדל מספר היהודים בכפרים ובעיירות באירופה שהיה להם קרוב בארגנטינה, וכך נעשתה ההגירה אליה קלה יותר. המשבר הכלכלי שאחרי מלחמת העולם הראשונה ועליית הנאצים ב־1933 הולידו הגירה נוספת של יהודים לארגנטינה. רבים מהם ניצלו ממוות כי היתה להם משפחה בארגנטינה, ומפני שהיו בה מוסדות יהודיים שסייעו בהגירה. בסביבות 1880 חיו לא יותר מ־1,500 יהודים בארגנטינה, והנה כבר ב־1919 חיו בה כ־125 אלף יהודים, גם אם רק מעט יותר מעשרים אחוז מהם התגוררו במושבות יק"א.
עד עצם היום הזה חבה הקהילה היהודית בארגנטינה לא מעט מחיותה לגל הגדול שבא ביוזמתו של הברון הירש. גם לאחר העלייה המשמעותית לישראל בחמישים השנים האחרונות, זו עדיין קהילה גדולה למדי. מוסדות יהודיים רבים פועלים בה, החל בתחום החינוך וכלה בסעד. כיום יש בה אפילו אמצעי תקשורת אלקטרוניים יהודיים. הקהילה ידעה לשרוד ימים לא קלים, מן הגל הגדול של נאצים שקיבלו את חסותו של נשיא ארגנטינה פֵרוֹן ועד למשברים הכלכליים הרבים ולשלטון הגנרלים בשנות השבעים של המאה העשרים. יהודי ארגנטינה הפכו מריכוז של מהגרים לחברה מגובשת ומבוססת, שהוכיחה את עצמה ככזו במשך יותר ממאה שנה של קיום רצוף. מושבות הברון הירש עדיין קיימות, אך רק אחוז מבוטל של יהודי ארגנטינה חי בהן. עם זאת המושבות ודמותו של הברון הן סמל בעיניו של כל יהודי ארגנטינאי. בתודעה העצמיתשל יהודי ארגנטינה, המושבות הן בסיס לקשר בינם ובין הארץ שבה נקלטו, הוכחה לכך שהסטריאוטיפ האנטישמי אין לו אחיזה במציאות. הן גם מזכירות כי יהודי ארגנטינה התבססו בה מכוח יוזמה ויכולת שלהם עצמם ולא בחסדי הגויים. ייתכן שגאווה זו היא שגרמה לסבי להקפיד להזכיר לילדיו שהוא נולד במוֹניגוֹטֶס. הנה גם הוא, שנולד במושבה להורים שהיגרו מדרום רוסיה מאימת הפוגרומים והגיוס לצבא הצאר, עבר לעיר בתוך שנה. משפחתו החלה לקלוט שורה ארוכה של קרובים, וגם היתה לה סביבה יהודית להיקלט בה בעצמה. לימים הפך סבי לרופא מצליח וידוע ולמנהיג בתנועה הציונית בטוּקוּמָן. עוד כשהיה סטודנט, הכיר נערה יהודייה שבאה מגליציה לשהות תקופה אצל דודיה. הם נישאו. הנערה, שהיתה סבתי, הותירה באירופה את הוריה ורבים מאחיה. כולם הושמדו בשואה.
גם סבי וסבתי מהצד השני הגיעו לארגנטינה ממזרח אירופה. סבי הגיע מליטא בשנות העשרים. בארגנטינה התחתן עם סבתי בשידוך מסורתי. היא היתה מבסרביה, הכשירה עצמה לעלות לארץ ישראל, ובעקבות אסון משפחתי היגרה עם קרוביה לארגנטינה. לא היה להם קל בארץ החדשה, והם מעולם לא נקלטו בה ממש. הם חיו בעיר, התפרנסו בדוחק והולידו ילדים. ילדיהם עלו לישראל לאחר הקמתה. הכל החל מכך שארבעת הוריהם של הורי ניצלו מן הפוגרומים, מן העוני ומשואת יהודי אירופה, לאחר שהיגרו מארצות מוצאם לארגנטינה בכרטיסים שקיבלו מחברת יק"א מיסודו של הברון הירש. איש מהם לא היה חקלאי, אך מבחינתם היה מפעלו של הברון הצלחה גדולה.
|
בסוף המאה ה-19 נעשה ניסיון חלוצי להקמת אוטונומיה יהודית בארגנטינה. יורם מלצר, שמשפחתו באה משם, משרטט קווים לדמותה של קהילת ניצולי פוגרומים במזרח אירופה, שניסו להפוך לבעלי חוות בערבות ארגנטינה פורסם 12.5.11 |
הרצאת וידאו: פטגוניה המסעירה
תגובות
תגובות
Array
(
[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 680
[name] => ארגנטינה
[slug] => argentina
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 680
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 676
[count] => 154
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 676
[name] => דרום אמריקה
[slug] => south-america
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 676
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 508
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )
דניאל פרנקל הגיב:
סיפור מרתק.
היסטוריה יהודית חובקת עולם
כתבה וצילומים מאירי עיניים.