ארגנטינה – המאבק לחיים של תוכי פטגוניה

תוכי קוניור המחילות באל-קונדור. מאז תחילת המאה ה-19 קטנה מאוד אוכלוסייתם בארגנטינה

של חובבי ציפורים תוכיח למקומיים שיש לתוכים חשיבות רבה, גם מבחינה כלכלית, והדבר יעודד אותם לפעול להגנת התוכים, הנמצאים בסכנת הכחדה.
על מושבת התוכים בפטגוניה שמענו לראשונה מד"ר חואן מסלו ומד"ר פטרה קווילפלדט, שאותם פגשנו בעבר בניו איילנד שבפוקלנד (ראו "מסע אחר"  152). זה כבר כמה שנים שחואן ופטרה מחלקים את זמנם בין תוכי קוניור המחילות
(Cyanoliseus patagonus) בפטגוניה, או בשמם העממי "תוכי פטגוניה", ובין היסעורונים עדיני המקור בפוקלנד, חצי שנה אצל אלה וחצי שנה אצל אלה.
בעשורים האחרונים מרחפת סכנת הכחדה חמורה מעל 26 אחוזים ממיני התוכים בעולם, ועוד 11 אחוזים נמצאים בסיכון ועלולים להימצא בסכנת הכחדה בעתיד. על רוב מיני התוכים אין כיום די נתונים ביולוגיים מחקריים. הנתונים האלה הכרחיים לצורך פיתוח תוכניות שימור ורבייה בשבי, ולכן למחקרים על תוכים ברחבי העולם, כמו זה שמבצעים חואן ופטרה באל־קונדור, נודעת חשיבות גדולה.

6,750 קנים בקילומטר אחד
אלפי ישראלים מטיילים בכל שנה בדרום אמריקה ובכלל זה בפטגוניה, אולם רק מעטים שמעו על מושבת התוכים הגדולה שליד אל־קונדור. מי שיטייל

מדרום למושבה או מצפון לה כלל לא יהיה מודע לקיומה, אבל מי שישהה בחוף הים של העיירה לא יוכל להתעלם ממנה. אלפי התוכים הרעשניים הם מחזה מרהיב, אם כי לדעתם של כמה מהנופשים יש בהם משום מטרד.
המושבה העצומה של תוכי קוניור המחילות משתרעת על פני 12 קילומטרים לחוף האוקיינוס האטלנטי. כאשר ערכו חואן ופטרה ב־2003 סקירה מקיפה של קִני המושבה הם ספרו בה 35 אלף קִנים פעילים, ועל כן המקום הוא ככל הנראה מושבת התוכים הגדולה ביותר בעולם. האזור המערבי של מושבת הקינון הוא הצפוף ביותר, ולאורך כקילומטר אחד יש כ־6,750 קִנים מאוכלסים.
תוכי קוניור הם מונוגמיים, והזוגות מגיעים אל אזורי הקינון חודש־חודשיים לפני מועד הטלת הביצים. בני הזוג חופרים את קִנם במצוקים של אבן חול או אבן גיר, ובכל שנה הם חוזרים אל אותו הקן ומגדילים את המחילה שחפרו.
הנקבה דוגרת על הביצים כ־24 ימים בעוד הזכר מספק לה מזון. מרגע

תוכי פטגוניה בפעולה סמוך לעיירה אל-קונדור. אלפי התוכים הצבעוניים והרעשניים הם מחזה מרהיב צילום: חואן מסלו

שהגוזלים בוקעים ועד שהם מתכסים בנוצות, שישים יום לערך, הם אינם עוזבים את הקן, ובחצי השנה הראשונה לחייהם מספקים להם הוריהם, הנושאים במשותף בנטל גידול הצאצאים, את מזונם.
בעבר היו תוכי קוניור נפוצים מאוד בארגנטינה, אולם מאז תחילת המאה ה־19 קטנה מאוד אוכלוסייתם. ממחוז קורדובה
(Cordoba) ומצפון לבואנוס איירס, למשל, הם נעלמו כליל. כיום אפשר למצוא את הקוניורים רק בכמה אזורים במדינה, ממדרונות האנדים בצפון־מערב ועד ערבות פטגוניה בדרום. הם חיים באזורים פתוחים של מישורי עשב, אבל לעתים הם נראים גם בעמקים, במצוקים ובאזורים מעובדים.
להידלדלות הקוניורים בטבע יש כמה סיבות, והעיקריות שבהן הן הפופולריות של העופות הצבעוניים הללו כחיות מחמד; הרס בתי הגידול שלהם ואובדן מקומות הרבייה; פלישה של מינים אקזוטיים; וציד של חקלאים שרואים בהם מזיקים.

דוהרים, משתזפים ויורים
ב־25 השנים האחרונות מאיימים על מושבת התוכים באל־קונדור כמה גורמים. הקוניורים אמנם פוגעים בגפנים, בזיתים, בעצי פרי כגון אפרסקים ואגסים, בשדות תירס, בחמניות, בחיטה ובניצנים של גידולים אחרים, אך בדרך

כלל הנזק שהם מסבים אינו רב. למרות זאת חקלאים רבים נוקטים נגדם אמצעים קטלניים ומפזרים רעל בקִנים, הורסים את מושבותיהם, צדים אותם ויורים בהם בלי להתחשב בנזק שנגרם להם ובמידה שאינה תואמת לנזק שהם מסבים לחקלאות. בעבר אף נהגו לרסס חלקים גדולים של מושבת הקינון בדי.די.טי כדי לווסת את מספרם. הוויסות הופסק בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת, אולם בינואר 2004 שוב רוסס האזור המערבי הצפוף של המושבה בחומרים נגד יתושים וחרקים אחרים, והדבר פגע גם בתוכים.
גם התיירות הגואה באזור מאיימת על התוכים. במהלך שנות התשעים של המאה העשרים פוצץ חלק מהצוק והוכשר למעבר כלי רכב, וכתוצאה מכך נהרסו כ־800 קִנים. לא זו בלבד, אלא שבשנים 2000־2001 המעבר הורחב, וכיום מכוניות יכולות להגיע ממש לחוף ולמסעדה שנבנתה במרחק חמישים מטרים מהקן הראשון.
גם העיירה אל־קונדור, הממוקמת בין

אחד המצוקים בחוף אל-קונדור, שבהם בונים הקוניורים את מחילות הקינון שלהם.

הנהר ריו נגרו (Rio Negro) ובין מצוקי הקינון של התוכים, הולכת ומתרחבת הודות לנופשים הרבים. מאמצע דצמבר ועד סוף ינואר, בשיא עונת הפגרה שהיא גם סוף תקופת הרבייה של התוכים, מתמלאים החופים שלרגלי המושבה בכעשרת אלפים תיירים, רובם מקומיים.
בשל המוזיקה הרועשת ותחרויות הנהיגה הלא חוקיות שמקיימים אופנוענים ובעלי כלי רכב 4×4 לאורך החוף בקילומטר הראשון והשני של מושבת הקינון נטשו תוכים רבים את קניהם באזור. בפברואר 2004 אף נערך הראלי המפורסם של פטגוניה –  Desafio Nordpatagonico- לאורך כל מצוקי מושבת הקינון, באישור ממשלתי אזורי של ריו נגרו.
רבים מהתיירים רואים בתוכים מטרד מרעיש שמפריע להם בזמן שהם משתזפים, ומקצתם מגיבים באלימות כלפי הציפורים. יש כאלה שזורקים עליהן אבנים ויש כאלה שאפילו יורים בהן לשם השעשוע. השוטרים המקומיים מנסים למנוע את התופעה, אבל אזור הקינון גדול ומספר השוטרים קטן. עוד גורם שמשפיע על התוכים מלבד בני האדם הוא מזג האוויר. האל־ניניו שהביא אחריו ב־1998 את לה־נינייה גרם לבצורת באזור, וזו הביאה באותה העונה לירידה חדה בכמות הגוזלים שהגיעו לבגרות.

נהג מונית גאה
חואן ופטרה אומרים שהפעילות שלהם במקום סייעה בעבר למנוע מציידים ומסוחרים את הפגיעה בתוכים, אולם ב־2002 אזל התקציב למחקר ולפעולות השימור, ובשנים 2002־2003 חזרו הציידים למושבה ותפסו גוזלים מכ־1,200 קִנים, במטרה למוכרם כציפורי מחמד. בזכות סיוע מצד כמה ארגונים העוסקים בתוכניות שימור של ציפורים חזרו חואן ופטרה לעבודת

חואן בודק את אחד התוכים. מקצת התיירים שרואים בתוכים מטרד מגיבים כלפיהם באלימות – יש כאלה שזורקים עליהם אבנים ויש שאפילו יורים בהם לשם השעשוע

השטח בעונת הרבייה 2003־2004, וזו היתה עונה מוצלחת מאוד מבחינתם.
אחרי עבודה מאומצת הם הצליחו לשכנע את השלטונות להכריז על אזורי הקינון של התוכים באל־קונדור "שטח חשוב לציפורים", וכיום מושבת הקינון אף מועמדת להיות לפארק לאומי.
גם הפעילות בקרב האוכלוסייה המקומית באל־קונדור נשאה פרי, ותושבי המקום החלו להבין שבמושבת התוכים טמון פוטנציאל לתיירות אקולוגית. בסוף 2003 התקיימה תחרות צילומים של התוכים באזור והתנהל בו קמפיין חינוכי.
"יום אחד", מספר חואן בקורת רוח, "נסענו במונית באזור אל־קונדור, ונהג המונית סיפר לנו בגאווה על קולוניית התוכים הגדולה בעולם שנמצאת ליד העיירה שלו". עבור חואן ופטרה שיחת החולין הקטנה הזאת סימלה הצלחה גדולה.
אך הם אינם שוקטים על השמרים. "ברור שאנחנו חייבים להמשיך במאמצים", אומר חואן. "בעזרתם של המקומיים אנחנו מתכננים להמשיך גם בעונה הבאה להגן על מושבת הקינון מפני ציידים ולעודד את התיירות האקולוגית למושבה. כך גם התוכים וגם האוכלוסייה המקומית ירוויחו".