אפסוס, תורכיה – הכל זורם

מקדש ארטמיס, אחד משבעת פלאי עולם, נמצא באפסוס (EPHESOS ) מזמנים קדומים. האמזונות הקימו אותו, שומרות על מסורת עבודת אלת הפריון הגדולה. את אפסוס יסדו נשים, ממקמות את העיר על נהר המיאנדר הקטן (קאיסטר), המחבר את הים עם אנטוליה, במפרץ מוגן מהרוחות הצפוניות. בדיוק מול אתונה, ממזרח, מעבר לים. הנהר, אחת מהסיבות להיווסדה של העיר, הביא את שפכי הרמה, ממלא את שפך הנהר, מייבש את המפרץ, הופך אותו לביצה רדודה ולאחר מכן ליבשה. כמו שהיה קורה לאיזמיר לולא הקימו תושביה סכר מונע. גברים אף פעם לא יודעים לשמור על מה שנשים נותנות להם.

"מנקודת ראותם של הפיסול והאמנות", אמר פאוסיניוס, "המקדש הוא המושלם מבין הנפלאות שיצר האדם". ומבקר אחר במקדש ארטמיס באפסוס אמר: "ראיתי את הגנים התלויים של בבל, את הקולוסוס של רודוס, את בנייניהן האדירים שלא ייאמנו של הפירמידות ואת המאוזוליאום של הליקרנסוס. אולם, כשנחו עיני על זוהרו של המקדש באפסוס, נמוג אורם של פלאי העולם האחרים".

המקדש היה גדול פי ארבעה מהפרתנון שבאתונה, שכן מידות וגודל נחשבו באסיה יותר מתואר. ההיסטוריון היווני פיליניוס תיאר את המתחם הענק, שאורך צלעותיו מאות מטרים, ובמרכזו עמדה האלה עשוייה ארז או עץ הבנה שחור. הוא כותב שהמקדש נהרס שבע פעמים, ובכל פעם נבנה מקדש חדש, מפואר יותר. עד לליל הולדתו של אלכסנדר הגדול. באותו לילה רצה אחד ממטורפי העיר, ארוסטרטוס, לעשות לעצמו שם עולם. הוא הבעיר את המקדש. האלה ארטמיס, מגינת המקום, הוזמנה בדיוק להולדתו של אלכסנדר ולא יכלה להגן על מקדשה שנשרף עד היסוד. כשבא אלכסנדר במסגרת מסעותיו האסיאתיים, לאפסוס, ורצה להקים מחדש את המקדש, אמרו לו תושבי העיר כי אל אחד אינו מקים מקדש לאל אחר. הבעיה נפתרה כאשר נשות העיר, שחיבבו את האלה הציידת, תרמו את תכשיטיהן כדי לממן את הבנייה המחודשת. נשים מקימות, והגברים…

כאן עמד מקדש ארטמיס, אחד משבעת פלאי העולם העתיק | צילום: אלן קאר

המקדש באפסוס נהרס שוב בפקודת הקיסר נירון, ולאחר ששוקם, נהרס סופית עם עלייתה של הנצרות. חלק מעמודי המקדש הובלו לקונסטנטינופול על-מנת להיארג בבניינה של ה"איה סופיה" – כנסיית החוכמה. ומה נותר מאפסוס? בעיקר שרידים רומאיים מהמאה ה-2 לספירה – פחות משום שהעיר נהרסה, יותר משום שהעיר המשיכה לחיות בעוצמה, והפכה לאחד הכרכים החשובים באותה התקופה. כמו אלכסנדריה, כמו אנטיוכיה, כמו סלווקיה על החידקל.

לא סתם היתה אפסוס אחד המרכזים הראשיים בים התיכון. עיר שההיסטוריה שלה מגיעה עד לימים שבהם נדחקו השבטים היוניים מפני הדוריים, ומלכם אנדרוקלוס השיט אותם על-פני הים שבין יוון ואסיה הקטנה, למקום שבו ישבו שבטים קריים וללגים, עובדים את אלילת הפריון הגדולה שדמתה בתכונותיה לארטמיס. הם התיישבו על שפת שפכו של נהר הקיאסטר (קוצ'וק מיאנדר), ששימש להם מוצא אל הים, משמשים כנמל לממלכת מאוניה (MEONIA), שממנה תצמח ממלכת לידיה במאות שיבואו.

לא סתם נולדה אפסוס היכן שנולדה, ממשיכה לשגשג במשך אלפיים וחמש מאות שנים. שכן אם מותחים קו ישר מערבה וחוצים את הים ואת האיים, מגיעים לאתונה ולתעלת קורינתוס. אפסוס הפכה להיות העיר שחיברה בין מזרח ומערב, מחברת את הנתיבים שבאו ממרכז אסיה ופרס עם דרכי הים התיכון. מעמדה כעיר של סוחרים יצר בה את הבנק הראשון בעולם במאה ה-7 לפני הספירה. אנשיה העדיפו לכרות בריתות כלכליות ולשמור על עצמם כאוצר פיננסי מאשר להסתבך במלחמות. את המלחמות הניחו למלכי לידיה, שלוו מהם כספים כדי לממן את התענוג היקר הזה.

בסופו של דבר, באמצע המאה ה-6, נכבשה אפסוס על ידי לידיה, לאחר שקרוסוס הכניע את שאר הערים היוניות במרחב. הוא הזיז את העיר וחידש את מקדש ארטמיס. אלא שלאחר כמה שנים נכבשה לידיה על-ידי הכוח העולה, פרס. ב-546 לפני הספירה כבש כורש את העיר, והפך את אפסוס לקצה הדרך המלכותית שהוליכה מקטסיפון לחופי הים התיכון.

הדרך היבשתית הובילה את הסחורות מזרחה, פנימה לתוך ליבה של האימפריה הפרסית. הפרסים, מלבד תרומתם באמצעות המסחר, היטיבו עם העיר בהרסם את מילטוס, העיר המתחרה, ב-494 לפני הספירה. ההריסה היתה טובה לא רק בצד התחרותי אלא גם בצד ההגמוניה, שכן מילטוס היא מולדתה של הפילוסופיה היוונית, ובה חיו ועבדו תלס, אנקסימנדר ואנקסימנס.

מקדש אדריאנוס. אפסוס היא אחת הערים העתיקות הבודדות בעולם שמבניה התשמרו כשהם עומדים על תלם

בן תקופתם ואחד מבניה המפורסמים של אפסוס היה הפילוסוף הרקליטוס, צאצא של אנדרוקלוס, המלך המייסד. הרקליטוס היה פילוסוף שעסק בפילוסופיית הטבע והשפיע על האסכולה הסטואית. הוא זה שפסק: "פנטה ריי", הכל זורם ולכן אי-אפשר להיכנס ולטבול פעמיים באותו נהר. הוא גם זה שטבע את עקרון אחדות הניגודים, האל הוא חושך ואור, חורף וקיץ.

אפסוס הצטרפה לליגה ההלנית של דלוס, שנאבקה בפרסים לאחר שהיוונים עצרו את ההתקדמות הפרסית בקרב סלמיס (480 לפני הספירה), בכף מיקלה ובפלטאה. בשנים שלאחר מכן הצטרפה אפסוס לספרטה במלחמה הפלופונסית הגדולה נגד אתונה ושימשה כבסיס לצי הספרטני, וכך תרמה לתבוסה האתונאית באיוס פטמוי ב-396 לפני הספירה. אלא שעשר שנים לאחר מכן החליטו אנשי אפסוס כי טוב יהיה להם יותר לחזור אל המטרייה הפרסית-אכמנידית, ועד שכבש פיליפוס, אביו של אלכסנדר מוקדון, את אפסוס ב-336 לפני הספירה בעזרת 10,000 חיילים, צידדה העיר בפרסים. ליסמכוס, מלך יוון והחלקים המערביים לאחר מותו של אלכסנדר, הרחיב את נמלה של העיר על מנת להפוך אותה לעיר הנמל העיקרית, וצירף אליה אוכלוסיות מכמה ערים אחרות, ביצר את העיר, הרחיבה וקרא לה ארסינואה, על שם אשתו.

אבל לא עיר מיוחסת כאפסוס תקרא לעצמה בשם אחר חוץ משמה שלה. במשך המאה השנייה וראשית הראשונה לפני הספירה החליפה העיר ידיים ובריתות – בין אנטיוכוס הסורי ובעלי הברית של הכוח העולה, הרומאים – עד שב-85 לפני הספירה הכירה העיר כי הרומאים הם הכוח החשוב, וקיבלה על עצמה את המינהל הרומאי. ושוב, כבתקופות קודמות שבהן ידעה אפסוס לשבת על צירי המרחב והזמן בתיאום עם הכוחות הגדולים, צמחה העיר, ובמשך מאות שנות השלטון הרומאי המשיכה להיות עיר מסחר חשובה וגדולה, מתייצבת בשורה אחת עם אלכסנדריה, אנטיוכיה וסלווקיה. גם ייסודה של קונסטנטינופול לא גרע ממעמדה כתחנה ימית המנהלת את המסחר.

כמו בכל הערים הגדולות שבהן צמחה והתבססה מסורת אינטלקטואלית, גם לאפסוס הגיעה הנצרות באמצע המאה הראשונה. לפחות שניים מהשליחים, יוחנן ופאולוס, חיו במקום, מרעימים עליהם את צורפי התכשיטים ויוצקי הזהב שהתפרנסו מעיצוב צלמים ופסילים למקדש ארטמיס.

התיאטרון הרומי של אפסוס. בשיאו נדחו לתוכו 25,000 צופים מריעים

הנצרות ניצחה, ואומני הזהב והכסף עברו לייצור סדרתי של צלבים ואיקוניות. ב-431, כיאה למעמדה הבכיר של העיר, אורגן בה ויכוח פומבי בין הנסטוריאנים לביזנטים. האחרונים ניצחו והנסטוריאנים נרדפו בכל חלקי האימפריה הביזנטית, ונמלטו מזרחה עד לסין, שממנה יבריחו זמן מה לאחר מכן את סודות גלמי עש המשי. באותה תקופה פירסמו בעיר את ההודעה המכריזה כי מריה היא אמו של ישו, אם האלוהים. נשים.

עד המאה ה-7 המשיכה העיר במהלכי המסחר והפיתוח, אלא שאז קם כוח חדש אחר: הערבים עלו מהדרום, כובשים את ארץ ישראל, סוריה ומצרים, פושטים על נמלי ביזנט. מהצפון ירדו הסלבים. ב-688 לספירה נבזזה העיר על-ידי מועאוויה, החליף האומיי, כשחזר ממצור על קונסטנטינופול. ב-716 לספירה עצר מסלמה, מפקד צבאו של החליף סולימאן, למנוחת חורף באפסוס לאחר מצור נוסף על קונסטנטינופול.

יגעים מאירוח צבאות זרים, שלהם נטייה לעצור במקום ולבזוז אותו בחוזרם ממסעות מלחמה כושלים, הזניחו אנשי אפסוס את הנמל, שהפך לביצה בוצית, והגביהו את חומות העיר. העיר משכה את ידה ונסוגה מהדרכים הימיות, מפנה את הבמה לקונסטנטינופול, ששרדה יחידה לאחר מאבק בערים ההלניסטיות אלכסנדריה, אנטיוכיה, סלווקיה ואפסוס. ב-1090 כבשו אותה הסלג'וקים שעלו מטורקמניסטן למשך שבע שנים, אלא שהביזנטים השתלטו עליה שוב, בעזרת מסע הצלב הראשון שלרוע מזלם של הסלג'וקים עלה לירושלים דרך אפסוס.

לאחר 250 שנים נפלה אפסוס שוב לידיהן של שושלות תורכיות שונות. אמירוּת ססן, אמירי איידין, ולבסוף לידיו של הסולטן העות'מני ביזיד. ב-1403 כבש אותה טימורלנג הצולע שעשה את כל הדרך מסמרקאנד, וב-1426 כבש אותה מוראט ה-2 העות'מני. היום קוראים למקום סלצ'וק, והיא עיר שדה נחמדה שבה תיאטראות, שרידי כנסייה, אגורה, פסלים רומאיים, רחובות מרוצפים, נמל יבש וים מרוחק.

כך חולפת תהילת עולם. מקום שהיה בו מקדש הגדול פי כמה מהפרתנון, שחי בה פילוסוף כהרקליטוס, שתמכה בספרטה בפרסים ובאלכסנדר מוקדון, שהיתה העיר הרומאית החשובה באסיה הקטנה, שבה התרחש הכינוס הגדול של הכנסייה הביזנטית ב-431 – ולמרות כל זאת אין היא מעוררת ריגשה כמו אלכסנדריה, כמו ירושלים, כמו אתונה או איסטנבול. מכיוון שנטשה את הים ונכנעה, מכיוון שהפסיקה לחיות. הכל זורם, אם יש מים.

לקריאה נוספת:

פלאי תבל: שבעת המופלאים של העולם העתיק מהם פלאי העולם העתיק? מתי הוקמו, ומי בנה אותם? מה אנחנו יודעים על צורתם? כולם שמעו על פלאי תבל, אבל רק מעטים יכולים למנות אותם. לא עוד. מאמר זה עושה סדר בנבכי האבנים ובשרידי הפלאים המתפוררים לכתבה המלאה