אל ניניו – כתב הגנה

ככל שאנו לומדים יותר על מהלכים אקלימיים גלובליים, מתברר שכל אירוע חריג במערכות הלחצים והרוחות, גם אם הוא מקומי באופיו, מושפע מאזורים מרוחקים ממנו ומשפיע עליהם. אך כאשר עוסקים במערכות גומלין מורכבות, לא קל לעיתים לזהות מה היא הביצה ומה התרנגולת. עם זאת, אין ספק כי השפעותיו של אל ניניו נוגעות באיכות חייהם ולעיתים בעצם קיומם של מיליוני בני אדם. היום סבורים, כי אל ניניו הכתיב לא מעט אירועים היסטוריים, שכללו בין השאר הידלדלות של אוכלוסיות במקומות מסוימים והצטופפותן במקומות אחרים.

חותמו של הילד
סר גילברט ווקר, חוקר בריטי חשוב, זיהה כבר בשנות השלושים של המאה הנוכחית שינויים עונתיים בתבנית הזרימה של האוקיינוס השקט, הנובעים מהיחלשות הרוחות המזרחיות המכונות רוחות הסחר (TRADE WINDS) בין נובמבר למארס. הוא כינה תופעה מחזורית זו "האוסילציה (התנודה) הדרומית". התופעה זכתה לתשומת לב רבה בשל התגברותה מדי כמה שנים; אז התרחש שינוי של 180 מעלות בכיוון מערכת הרוחות וזרמי הים. שינוי זה קיבל את השם "אל ניניו".

להיפוך זרמים זה היו השפעות סביבתיות משמעותיות ביותר על חופה המערבי של אמריקה הדרומית, שם נמדדה עלייה של עד שמונה מעלות בטמפרטורת פני הים; תוצאותיה היו תמותה בהיקף נרחב של דגים, עופות ויונקי ים. מנגד, בצידו השני (המערבי) של האוקיינוס השקט, בדרום־מזרח אסיה, נאבקו באותה תקופה האוכלוסיות הצפופות ביותר על פני כדור הארץ בבצורות ובשטפונות שהביאו לרעב כבד.

הקשר שאין עליו עוד עוררין בין אירועי אל ניניו לבין גשמי המונסון מעלה את האפשרות, שתופעה זו היא שגרמה לבצורת שהעלתה את יוסף לגדולה במצרים לפני יותר מ־3,000 שנה, והיא האחראית לבצורות ו/או לשטפונות שהכניסו את החתול לסל המזונות הסיני.

הצפת עמק הנילוס, שחזרה על עצמה בקביעות עד הקמת סכר אסואן, היא תופעה מונסונית מובהקת, הנובעת מגל משקעים קיצי היורד על רמת אתיופיה. אירוע אקלימי חריג כמו אל ניניו עלול "לסגור את הברז" של הנילוס הכחול, שמצטרף בשיטפון קיצי מדי שנה, במשך כמה חודשים, לנילוס הלבן, שמקורותיו הטרופיים יציבים כל השנה.

אבל ההסבר המטאורולוגי הזה אינו פותר עד תום את חלומו של פרעה על שבע הפרות הרזות. מאז שמתנהל רישום מסודר של התופעות האקלימיות בעולם, לא קרה שגשמי המונסון חדלו מלרדת במשך שבע שנים רצופות, וההפרעות שיוצר אל ניניו אינן נמשכות יותר משנתיים. מעבר לכך, יש לזכור שהפרעה בזרימת הנילוס הכחול מונעת אמנם את הצפת עמק הנילוס, אך אינה פוגעת בהשקיית השטחים החקלאיים בשאר חודשי השנה.

אם קשה להאשים את אל ניניו בהפסקת גשמי המונסון במשך שבע שנים, קשה עוד יותר לייחס לו בצורת בארץ ישראל, שבגללה כביכול ירדו יעקב ובניו למצרים לשבור שבר. נהפוך הוא; לאחרונה פורסם ששלושה חוקרים מצאו כי בעשרים השנים האחרונות היה מיתאם מובהק בין אירועי אל ניניו לבין שנים גשומות במיוחד בארצנו, שהעלו את מפלס הכנרת. האם ייתכן שאותו אל ניניו, שפגע בגשמי המונסון, לא פתח את ארובות השמים הים־תיכוניות כפי שהוא עושה בשנים האחרונות?

יתכן שאל ניניו מסביר באופן חלקי גם תופעות תרבותיות. כך, למשל, הוא עשוי להיות הסיבה לכך שבדרום־מזרח אסיה אוכלים התושבים בעלי חיים שאינם נחשבים אכילים בחלקים אחרים של כדור הארץ. בארצות אלה האורז הוא בסיס קיומי כמעט יחיד, גם אם יעיל ביותר, אשר בשנים טובות הוא מזין מיליארדי פיות בעמילן, חלבון ומרכיבים אחרים (ראו "מסע אחר" גיליון 73). אלא שחלק ניכר מיבולי האורז תלוי בהצפת החלקות על ידי גשמי המונסון, ואלה לא תמיד יורדים בעיתם.

כל המחפש היום גורמים לחוסר יציבות אקלימית בדרום־מזרח אסיה יכול להצביע בראש ובראשונה על תופעת אל ניניו. די בכך שאחת לכמה עשרות שנים מתרחש אירוע קיצוני של אל ניניו, כמו זה שקרה בין 1982 ל־1983 או זה המתחולל בימים אלה, כדי שתהיה הפרעה משמעותית בגשמי המונסון, יבולי האורז ייפגעו, ופיות רבים ירעבו. אנשים מוכי רעב לעיתים אינם בוחלים באכילת כלבים או חתולים.

ימים כתיקונם
כיצד מטביע אל ניניו את חותמו, וכיצד מרחיקה השפעתו לכל עבר? כדי להבין זאת, יש לדעת מה קורה באוקיינוס השקט בימים כתיקונם. מערכת של רוחות מזרחיות, רוחות הסחר, מקיפות את כדור הארץ לאורכו של קו המשווה. אלה רוחות יציבות ומתונות, ההודפות את פני הימים מערבה ועורמות אותם לערימות של מים חמימים, המכונות "הרי ים". גובהן של אלה עד חצי מטר מעל פני הים. ערימות אלה מצטברות בנפחים של מיליארדי מטרים מעוקבים מול חופי היבשות, החוסמות את תנועתן מערבה. החשובים שב"הרי הים" מתנשאים באיזור מפרץ מכסיקו שבמערב האוקיינוס האטלנטי ולחופי אינדונסיה, שבמערב האוקיינוס השקט. בינתיים, מפעיל כוח הכובד את קסמיו על הערימות הללו, כך שלמים התקועים בין הפטיש (הרוח המזרחית) לסדן (היבשה ממערב) לא נותר אלא לזרום במורד הר הים צפונה או דרומה. זרם הגולף, הממזג את החורף הסקנדינבי, והזרם היפאני המונע את קיפאונו של מפרץ אלסקה, הם דוגמאות לזרימת הרי ים אלה לכיוון צפון; זרימה המקבלת תפנית מערבה בשל סיבוב כדור הארץ.

מנגד, בחופיהם המזרחיים של האוקיינוסים, לגדותיהן המערביות של אפריקה ואמריקה הדרומית, עולים מי מעמקים קרים ועשירי נוטרינטים (מינרלי מזון) ותופסים את מקומם של המים העליונים הנהדפים מערבה. למרגלות חופי אמריקה הדרומית נפערים תהומות ים עמוקים, כך שהמים העולים מעלה קרים מאוד. לרוחבו של האוקיינוס השקט נוצר לפיכך מפל טמפרטורות חריף, כשפני המים במזרח קרים ובמערב הם חמים וגבוהים יותר. האוויר מעל מערבו החם של האוקיינוס השקט מתחמם ועולה, ויוצר איזור של לחץ נמוך ליד חופי אינדונסיה. שקע ברומטרי זה תורם רבות לגשמי המונסון באיזור. לעומת זאת, מעל מזרחו הקר של האוקיינוס השקט מתקרר האוויר, שוקע ונדחס, ויוצר רמה ברומטרית יציבה המונעת משקעים מחופי פרו ואקוודור.

לרוחבו של האוקיינוס השקט נוצרת לכן סירקולציה אטמוספירית, תוצאה של משוב בין זרמי הים לתנועת האוויר. בסירקולציה זו משתתפים רוח מזרחית נמוכה, המחזקת את רוחות הסחר, וזרימה מערבית של אוויר בגובה של חמישה עד עשרה קילומטרים, שמתרוממת מעל אינדונסיה ושוקעת במרכז האוקיינוס. היא נגרמת כתוצאה מהפרשי הטמפרטורות של מי האוקיינוס, בעוד היא עצמה מחזקת את זרמי הים הגורמים להפרשי הטמפרטורות.

פעילות אטמוספירית זו מגבירה מאוד את גשמי המונסון של אסיה ואוסטרליה, ויוצרת מדבר בחופי פרו, אקוודור וצפון צ'ילה. משוב אוקייני־אטמוספירי זה יוצר במזרח האוקיינוס השקט עושר של דגה, עופות ויונקי ים שאין שני לו בכוכבנו. מה שגורם לעושר זה הוא דישון המים בנוטרינטים, העולים בתהליך הערבול מקרקעית הים ומתערבבים במים עליונים עתירי חמצן. שפע של עופות ים מקננים במושבות על סלעי החוף הצחיחים, עד כדי כך שהגואנו (הלשלשת שלהם) נראה מרחוק כשלג. אלפי טונות של גואנו נכרו במאה שעברה בחופי פרו והושטו לאירופה, למרות המחיר הגבוה של ההובלה, כדי לדשן את השדות.

אל ניניו תוקף
אחת לכמה שנים מתחזקות במקצת רוחות הסחר, ו"הר הים" שלחופי אינדונסיה מגיע לשיאו. לעיתים מתבטא הדבר בשטפונות ובהצפות במזרח אסיה ובחוסר יציבות אקלימית לרוחבו של האוקיינוס. הרוח המזרחית, הנחלשת בדרך כלל בנובמבר, נופחת במקרים אלה את נשמתה, והמים החמים שנערמו דוהרים באין מעצור חזרה מזרחה.

לקראת חג המולד חשים תושביה של פרו ואקוודור את ניצניו הראשונים של גוש המים, שיעטוף את מי חופיהם הקרים כשמיכה חמה. כשנפסק ערבול המים נפגעת שרשרת המזון: הדגים נעלמים, אלפי עופות ויונקי ים מתים, וצי הדיג מושבת עד יעבור זעם. את תופעת הטבע הזאת כינו בארצות אלה אל ניניו, על שם ישו התינוק, אשר את הולדתו חוגגים בימים אלה.

תצפיות מטאורולוגיות שנערכו בעבר בתקופת אל ניניו הראו, כי בתוך חודשיים־שלושה כמעט השתוו הטמפרטורות של פני האוקיינוס מאינדונסיה עד פרו. מערכת הלחצים הברומטריים התהפכה, ועימה כיוון הרוחות. רוח מערבית נמוכה נשבה על פני האוקיינוס החם והדפה בחוזקה את המים החמים מזרחה. האוויר התחמם מעל מרכזו ומזרחו של האוקיינוס, עלה מעלה ויצר איזור של לחץ נמוך, שהזמין משקעים למזרח האוקיינוס ולחופיה המדבריים של אמריקה הדרומית. הגשם שטף טונות של גואנו לים. מנגד, באיזור אינדונסיה, צנח מלמעלה אוויר יבש שבא ממזרח ויצר רמה ברומטרית שמנעה את גשמי המונסון והביאה לגל רחב של בצורת.

היפוך המפה הברומטרית מעל האוקיינוס השקט הביא אמנם נזקים כלכליים קשים באמריקה הדרומית ובדרום אסיה, אך ייתכן שאי־יציבות זו מהווה את הבלם האחרון להשתלטותו של האדם על כדור הארץ, ובזכותה נשמר מקצת האיזון והשפיות האקולוגית של עולמנו.

השינויים האקלימיים אינם מתרחשים רק  סביב האוקיינוס השקט, אלא גם באזורים מרוחקים ממנו כמו המזרח התיכון. העובדה שניתן לצייר מפה אקלימית של כדור הארץ מעידה שיש, בכל זאת, מידה מסוימת של עקביות בתוהו ובוהו. אחרי הכל, הזווית העונתית של השמש חוזרת על עצמה מדי שנה בכל נקודה ונקודה, ואפילו מיקומן הגיאוגרפי של היבשות נותר בעינו. אבל לא הכל חוזר על עצמו. על מערכת הלחצים הברומטריים, על הרוחות ועל המשקעים פועלים אילוצים נוספים, ובהם גורמים שאינם ניתנים לחיזוי. אלה האחראים העיקריים לחוסר עקביותו של האקלים. החשוב בגורמים אלה הוא חלוקת החום על פני האוקיינוסים, התלויה בזרמים רחבי היקף ובעלי טמפרטורות שונות.

הבאת אל ניניו לבית הדין הבינלאומי והאשמתו בכאוס האקלימי של כדור הארץ התאפשרו בזכות איסוף מייגע של נתונים מטאורולוגיים, המצביעים על כך שאקלים כדור הארץ מתפקד כמערכת סגורה. כלומר, לכל שינוי משמעותי במקום אחד יש השלכות על מקומות נוספים, לעיתים מרוחקים מאוד.

אמנם, איננו מבינים עד תום את יחסי הגומלין המורכבים בין תהליכים אוקייניים ואטמוספיריים ואת מערכות האיזונים וההיזונים החוזרים שביניהם; אך כבר ברור לנו שזרמים היקפיים סביב כדור הארץ נושאים הפרעות נקודתיות למרחקים.

עם זרמים היקפיים אלה נמנים רוחות הסחר המזרחיות, המקיפות את כדור הארץ בקווי הרוחב הטרופיים, רוחות המערב (WESTERLIES), המקיפות אותו בכיוון הפוך בקווי הרוחב הממוזגים, וזרם הסילון. זרם הסילון מקיף את כדור הארץ בגובה רב ממערב למזרח בתנועה גלית, כאשר בקעות גליו פונות לעבר קו המשווה ושיאיו לעבר הקטבים. במהלך פיתוליו, מסיע זרם זה אוויר חם צפונה ואוויר קר דרומה, ובקצותיהם נוצרות מערכות ציקלוניות ואנטי־ציקלוניות. מהירות זרימתם ומקומם המרחבי של רוחות הסחר, רוחות המערב וזרם הסילון מושפעים מאוד מחלוקת החום על פני הגלובוס, וזו עוברת שינויים מפליגים בשנים שבהן "תוקף" אל ניניו.

אל ניניו ואנחנו
בשנים רגילות, שבהן נע זרם הסילון במסילתו הקבועה, ניתן לצפות למספר ממוצע של סופות חורפיות המתפתחות מעל הים התיכון. הרוח המערבית שנדדה בקיץ צפונה מתפשטת דרומה בחורף והודפת את גושי העננים המפותחים לעבר מזרחו של הים התיכון. זהו המקור של רוב גשמי החורף בישראל.

אלא שתופעת אל ניניו, המזיזה כתמי מים רחבי היקף בעלי טמפרטורות שונות למרחק של אלפי קילומטרים, מסיטה את מהלכו של זרם הסילון סביב כדור הארץ. להסטה זו יש השלכות ברומטריות בכל האזורים הנמצאים תחת השפעתו.

את רגישות הכמות של המשקעים בישראל לאירועי אל ניניו ניתן אולי להסביר בתלותה במספרן ובעוצמתן של המערכות הצקלוניות המתפתחות מעל הים התיכון, ובמידת ההדרמה של מערכת הרוחות המערביות הדוחפות אותן לחופי ישראל. בשנה של אל ניניו, הודפת מסילתו המשתנה של זרם הסילון והתרחבותה של חגורת רוחות המערב דרומה סופות רבות וחזקות יותר לעבר החוף של דרום קליפורניה, הממוקמת בקו רוחב זהה לזה של ישראל.

אפקט דומה עשוי להיווצר בישראל. חוקרים גילו כי בעבר גדלה כמות המשקעים בישראל בעקבות אירועי אל ניניו, ועובדה זו מעמידה בסימן שאלה את הערכת החזאים כי השנה צפוי לנו חורף ממוצע. הערכה זו נשמעת מוזרה, בהתחשב בעובדה שאירוע אל ניניו חריג בגודלו מטיל את חתיתו על מחצית כדור הארץ. אין להתעלם מכך שהטיית זרם הסילון ורוחות המערב גורמות השנה לשטפונות קשים באירופה ובקליפורניה, ובצורת מלוּוה בשריפות קשות פוקדת את אינדונסיה ואוסטרליה.

יש אפשרות סבירה כי בכוחה של קומבינציה זו לייצר יותר סופות חורף מעל הים התיכון ולאלץ את רובן לשמור על מסלול דרומי, כלומר למנוע את בריחתן צפונה לפני הגעתן לחופי ישראל, כפי שקורה בחורפים רגילים. לאור כל אלה, יש תקווה שיהיה צורך לפתוח השנה את הסכר בדגניה.

עם זאת, אין ודאות שאל ניניו הנוכחי יעתיר עלינו משקעים כפי שעשו קודמיו בעשרים השנים האחרונות. יהיה החורף אשר יהיה, נראה שיכולתנו להקיש מהעבר ולחזות את הצפוי – לא על בסיס כף יד חרושת קמטים, ולא על פי צבע השקיעות כי אם על סמך אירועים הרחוקים מאיתנו אלפי מילין – מעניקה ביטחון מסוים ומאפשרת להיערך למזג אוויר לא שגרתי.