יש להודות שהקונוטציה הראשונה שעולה מהשם "רואנדה" היא של מדינת עולם שלישי אפריקאית במקרה הטוב, ושל רצח-עם, במקרה הפחות טוב. אבל אחרי שבוע במדינה הירוקה הזו, תרתי משמע, התמלאתי בהתפעלות והערכה, וגם למדתי שיעור קטן על איך לא ליפול למלכודת של סטיגמות.
כמו הרבה דברים טובים, גם הרעיון להוביל קבוצת צלמים לרואנדה בזמן הקורונה נולד במקרה. רשימת "המדינות הירוקות" שלא חייבו בידוד בחזרה היתה מצומצמת מאד, והחלטנו לבנות מסע צילום מרתק ופוטוגני במיוחד לרואנדה, אחת מאותן מדינות יחידות סגולה. בדיעבד, לא חמקנו מהבידוד ומהפינוק הלאומי המכונה "מלונית מבודדים", אבל זה כבר סיפור אחר.
קטיף תה. צילום רפי קורן
ג'ירפה בשמורת אקגרה. צילום רפי קורן
חיטוי בכניסה לטרק הקופים. צילום רפי קורן
דייגים באגם קיבו. צילום רפי קורן
תמונת רקע
נתחיל מההתחלה – רואנדה היא מדינה לא גדולה, שטחה קצת יותר גדול משטחה של ישראל, והאוכלוסייה שלה מונה כ-12 מיליון תושבים. היא מכונה "ארץ אלף הגבעות" והשם הולם אותה היטב – גבעות במאה גוונים של ירוק, יוצרות טופוגרפיה נהדרת, שמשתלבת נפלא עם אגמים יפהפיים, הרי געש מעשנים, שדות אורז, מטעי קפה ותה, שדרכים בצבע אדמדם חורצות אותם. מערכת כבישים חדישה הולכת ונפרסת ומקשרת את הישובים הרחוקים ביותר, בעיקר לעיר הבירה, קיגאלי, הממוקמת במרכז המדינה. מזג האוויר ברואנדה נוח כל השנה, בעיקר בגלל הגובה שלה, בין 950 מטר מעל פני הים ל- 4500 מטר (הר קריסימבי). נסענו בתחילת "העונה היבשה", אבל גם כך זכינו לחוות פעם-פעמיים גשם אפריקאי במיטבו.
באופן כללי, הגיאוגרפיה של רואנדה מאד "מסודרת": במזרח – ספארי, בצפון – הרי געש, במערב – אגם גדול, ובדרום – יערות גשם. כל אחד מהאזורים מתאפיין באוכלוסייה שונה של בעלי חיים, חקלאות וגידולים משלו. מבחינה צילומית – אושר ועושר!
שדה תה. צילום רפי קורן
מסיכה חובה. צילום אורית גוטרבוים-פרטוק
רחוב טיפוסי בצד הדרך. צילום רפי קורן
קופים זהובים במפגש מקרוב. צילום רפי קורן
ההיסטוריה הלא עתיקה שלה מורכבת וכואבת. במובנים רבים, המדינה עדיין מלקקת את הפצעים העמוקים שנחרטו בה באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20, לפני פחות מ-30 שנה, כשמאות אלפים מבני שבט הטוטסי נרצחו על ידי בני שבט ההוטו ברצח עם נוראי ומצמרר. הצד החיובי הוא, שמאז המדינה נמצאת בתנופת שיקום מרשימה, ומסתכלת לעתיד בציפיה גדולה, גאווה לאומית וחזון. לא פעם, מצאנו את עצמנו מקנאים למשמע המקומיים שמדברים בגאווה ובעיניים בורקות על המדינה שלהם. מסתבר שאין תחליף למנהיגות אמיצה ודוגמה אישית, שמוביל הנשיא הנערץ פול קגאמה, ששולט במדינה בעשורים האחרונים. בין היתר, הוא ביטל את ההפרדה לשבטים, כך שכולם רואים את עצמם כעם אחד, רואנדים. דוגמה נוספת – המדינה מפתיעה בניקיון ובסדר במרחב הציבורי. מתברר שבשבת האחרונה בכל חודש יוצאים כל האזרחים ומנקים את השטחים הציבוריים. כל מי שסיפר לנו על כך, התגאה בעובדה שהנשיא עצמו נועל מגפיים ועוטה כפפות ויוצא לנקות את סביבת ביתו. "אם הוא עושה ככה, איך אני יכול לא לנקות את הרחוב שלי?" אמר לי אחד הנהגים.
מה מחפש צלם תרבויות?
עיר הבירה קיגאלי נמצאת במרכז המדינה, מטופחת, נקיה ומתקדמת יחסית. זה לא אומר שאין בה שכונות פשוטות ודלות יותר שמאד עניינו אותי כצלם תרבויות. באופן כללי, אני מוצא עניין גדול בישובים קטנים, לא מתוירים, בהם התושבים מסתכלים עליי במבט של "מה אתה מחפש פה?", ולא חסרו כאלה ברואנדה – כפרים אותנטיים, שווקים צבעוניים בצד הדרך, ותנועה אינסופית של הולכים בצידי הדרכים, עם וללא הג'ריקנים הצהובים איתם הם מובילים מים, סחורה חקלאית למכירה בשוק וחבילות עצים, או עם בעלי חיים כמו עיזים או תרנגולות. בנוסף, שפע של סצנות חקלאות, ובראשן – קטיף במטעי תה פוטוגניים להפליא, בעיקר אלה שנשתלו בטרסות על מורדות הגבעות.
משפחת קופים בשמורת אקגרה. צילום רפי קורן
מסלול צמרות בשמורת ניוונגווה. צילום רפי קורן
ילדה בשוק. צילום רפי קורן
זריחה בשמורת וולקנו. צילום רפי קורן
באחד הימים בחרנו במכוון לנסוע לאורך כביש שעדיין נמצא בשלבי סלילה. הוויתור על הנוחות ועל "דרך המלך" השתלם וזכינו למפגשים ראשוניים, אותנטיים ובתוליים עם כפרים ואנשים שלא חוו מפגשים כל כך קרובים עם זרים. המפגש היה מרגש ביותר לשני הצדדים.
במזרח רואנדה, בואכה הגבול עם טנזניה, נמצאת שמורת אקגרה המרהיבה ובה ספארי יפהפה. הדרך בחלקה הררית, ולפרקים מתפתלת במישור, בין מקורות מים. זכינו לראות מקרוב עדרים של כל בעלי החיים שציפינו להם – ג'ירפות, זברות, אנטילופות, טופי, פילים, באפלו וצבאים, וזה עוד לפני שספרנו את עשרות סוגי הציפורים. האכזבה היחידה היתה שלא פגשנו אף פרט ממשפחת החתולים, אריות או נמרים, שכנראה היו בבידוד.
בצפון – דרכים הרריות מפותלות, שרק חלקן סלול, מובילות מאזור נייגטרה (Nyagatare), בין כפרים ושדות אורז, מערבה לכיוון שמורת וולקנו המרהיבה. גולת הכותרת של השמורה היא מפגש עם גורילות ההרים המדהימות, ולא רחוק משם אפשר לפגוש גם משפחות של קופים מוזהבים, במפגשים אינטימיים צמודים.
במערב משתרע אגם קיבו, אחד האגמים הגדולים והעמוקים באפריקה, שמעברו השני שוכנת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ולכל אורכו שלל כפרים יפהפיים ודייגים רבים. זו היתה חוויה מרתקת לשוט עם הדייגים שיוצאים בערב לפרוס את הרשתות וחוזרים בבוקר לאסוף את השלל. החזרה שלהם לחוף מלווה בשירה ובשריקות, כדי להסדיר את קצב החתירה וכדי לקרוא לתושבי הכפר לבוא לקבל את פניהם. באחד מאיי האגם פגשנו קופיף מזן מיוחד (קוף ירוק), שלו איבר מסוים בצבע טורקיז. לא משהו שרואים כל יום. לקינוח, קיבלנו שקיעות אפריקאיות מרהיבות מעל האגם, מהיפות שראיתי מעולם.
בדרום משתרעת שמורת יער הגשם ניונגווה (Nyungwe) , ובה מסלולי הליכה מגוונים, כולל מסלול הליכה על חבלים מעל צמרות העצים, ובעלי חיים רבים, בעיקר קופים מסוגים שונים. האזור כולו רווי במטעי תה אינסופיים, שמצטלמים נהדר, בעיקר בתקופת הקטיף.
קוף ירוק באי באגם קיבו. צילום רפי קורן
שיעור, לא בזום. צילום אורית גוטרבוים-פרטוק
רחוב טיפוסי. צילום אורית גוטרבוים-פרטוק
מסבירי פנים
ככלל, האנשים שפגשנו היו מסבירי פנים, מנומסים ולבביים מאד. רבים נפנפו אלינו לשלום, וכמעט כולם נאותו להצטלם. מכמיר לב לראות ילד קטן עם נעל שגדולה עליו במספר מידות, או בגדים מרופטים, אבל מפעים לראות איך מכל דבר הם יוצרים משחק, בין אם זה צמיג ישן, אבנים או כדור סמרטוטים. ניכר שהמדינה שמה דגש חזק על חינוך, ובביקור נדיר בבית ספר התרשמנו מהמשמעת, הסדר והניקיון.
בכלל, רווחת התושבים והדאגה לשיפור תנאי חייהם נראות כמטרה ומשימה חשובה של השלטון, וגם ניכר שמושקעים בה מחשבה ומשאבים רבים. כך, כאמור, בסלילה רחבת היקף של רשת כבישים חדשה, הנחת צנרת ותשתיות, וקיומן של תוכניות דיור לאוכלוסיות חלשות שידן אינה משגת, על חשבון המדינה.
מבטים. צילום אורית גוטרבוים-פרטוק
המשחקים הכי פשוטים. צילום אורית גוטרבוים-פרטוק
אגם באזור נייגטרה. צילום אורית גוטרבוים-פרטוק
לסיכום – רואנדה היתה מבחינתי יעד מפתיע, מרתק ופוטוגני מאד. שילוב נפלא של תרבויות, נופים, בעלי חיים, מזג אויר מצוין ותחושת ביטחון כללי. אין לי ספק שאחזור אליה גם בעתיד.
מידע כללי:
כסף – כ-1000 פרנקים רואנדים שווים לדולר ארה"ב אחד.
ויזה – תשלום במזומן מיד עם הנחיתה בסך 50 דולר ארה"ב.
מזג אויר ועונות מומלצות – הטמפרטורה המקסימלית היא בין 22-28, לאורך כל השנה. העונות היבשות (שגם בהן יכול לרדת גשם) – דצמבר-פברואר, יוני-ספטמבר.
תחושת ביטחון כתיירים – גם בעיר וגם באזור הכפרי הרגשנו ביטחון רב, למרות שתמיד כדאי להיות זהירים, לא להסתובב לבד, ולהיזהר מכייסים.
ארוחות טובות עולות 8-20 דולר לאדם. ארוחה מקומית עולה אפילו פחות. לקחת בחשבון "זמן אפריקה" בהמתנה לאוכל.
מלונות – קיים מגוון גדול, במחירים טובים, כ-100 דולר לאדם למלון טוב עד טוב מאד. יש ריזורטים ממש מפנקים בקרבת השמורות.
אטרקציות עיקריות – ספארי בשמורת אקגרה, אגם קיבו כולל שיט, למשל ליווי הדייגים שחוזרים מהים בבוקר, טרק גורילות בהרים (בין 1000-1500 דולר למשתתף), טרק לקופים זהובים, אזור מוסנזה ושמורת וולקנו, מטעי תה במערב, האזור הכפרי בצפון המדינה, יערות הגשם בשמורת ניוונגווה בדרום מערב, כולל טרק לאזורי המחיה של השימפנזים או קופי קולובוס.
מפת רואנדה:
———–
רפי קורן – יליד 1970, תושב כרכור. שותף בזומינג סלבין-קורן. מדריך ומוביל סדנאות צילום בארץ ובעולם