כשחושבים על אירועים ספורטיביים עולים דימויים של אימונים מפרכים, כוח רצון, נחישות ויכולת פיזית מצוינת. אבל יש ענפי ספורט שלא באמת דורשים את כל אלה. הנה כמה תחרויות ספורטיביות משעשעות, לעיתים אפילו טיפשיות, שמתקיימות ברחבי העולם:
נושאים את הנשים על כפיים "הנשיאה האסטונית" היא הפופולרית ביותר בקרב המתחרים באליפות העולם בנשיאת הנשים שמתקיימת מדי יולי בעיר סוֹנְקַיָארְוִוי (Sonkajärvi) שבפינלנד. הנשים מונפות במהופך כשרגליהן תלויות על כתפי בעליהן, ואילו זרועותיהן חובקות את מותני בעליהן מאחור. דרכים פופולריות נוספות לנשיאת הנשים הן בנשיאת "שק קמח" או מעבר לכתף. המסלול מתפרש על 253.5 מטרים ובמהלכו נאלצים המתחרים להתמודד עם כמה מכשולים, בהם מכשול מים בעומק של מטר. הזוג המנצח מקבל, בנוסף לפרס כספי, בירה בכמות המשתווה למשקלה של האשה. בנוסף לפינלנד, מתקיימות תחרויות דומות במיין, בוויסקונסין, במישיגן ובאוסטרליה.
מתמודדים באליפות העולם בנשיאת נשים. כך נראית הנשיאה האסטונית
השלכת טלפונים סלולריים לא ברור אם זה הקור העז או שעות החשיכה המרובות, אבל הפינים, כך מסתבר, אלופים בהמצאת ענפי ספורט ביזאריים. אחת התחרויות המעניינות, שאפשר לראות בה קריאת תיגר על החיים המודרניים, היא אליפות העולם בהשלכת טלפונים סלולריים שמתקיימת מדי אוגוסט בסבונלינה (Savonlinna). המנצח, הוא כמובן, זה שמשליך את הטלפון הסלולרי הכי רחוק, כשסגנון ההשלכה המותרהוא מעבר לכתף. יש גם קטגוריית פריסטייל בה נשפטים המתחרים על הסגנון והאסתטיקה של ההשלכה.
במעלה המדרגות העולות בתחרות, שמזכירה למשתתפים בה למה הומצאה המעלית, רצים המשתתפים במעלה 1,093 מדרגות (רק כדי להבהיר – מדובר ב-61 קומות) של המלון Banyan Tree בבנגקוק. קו הסיום הוא מנחת מסוקים לשעבר שהוסב למסעדה. כאן מקבלים המתחרים קוקטיילים שירוו את צמאונם ונהנים מנוף מרהיב של העיר שמהווה תגמול הולם למאמץ. האירוע מתקיים מדי שנה, בדרך כלל באוקטובר, והוא פתוח לקהל הרחב, שנדרש לשלם סכום סמלי כדי להשתתף. ההכנסות נתרמות לקרן למלחמה באיידס.
מי שלא רוצה להרחיק עד בנגקוק כדי להתנשף במעלה המדרגות, יכול להשתתף במירוץ המדרגות של עזריאלי שצפוי להתקיים השנה בפעם העשירית. המירוץ מתחיל בקומת החניון (מינוס ארבע) ומסתיים בקומה ה-51, קומת מנחת המסוקים. בסך הכל רצים המשתתפים במעלה 1,144 מדרגות.
למה לקחת מעלית אם אפשר לרוץ במדרגות? מלון באניין טרי בבנגקוק
פולו עיזים יש ענפי ספורט שאינם מיועדים לעדיני נפש או לנשמות רכות מדי. כך, בקירגיזסטן, באפגנסיטן ובמדינות נוספות במרכז אסיה עוסקים לפעמים בספורט שנקרא "פולו עיזים" (Buzkashi). ענף הספורט הזה אינו מצחיק וגם לא טיפשי, אבל הוא בהחלט עשוי להיראות מוזר לעיניים מערביות. הכללים פשוטים ומיישמים אותם בדרך כלל באירועים חגיגיים בלבד – המשתתפים במשחק יוצאים למגרש הפולו, מצוידים במחבטים וב"כדור". כיוון שמדובר בפולו עיזים ראשה הכרות של עז אומללה משמש אותם ככדור. אם יש בכך נחמה מסוימת מוטב להזכיר שמדובר במסורת ארוכה בת מאות שנים. במקור טמון המנהג במסורת של ציידי זאבים שנהגו לסכם מסע ציד מוצלח בעריפת ראשו של הזאב הנצוד והפיכתו לכדור משחק. כיום התהפכו מעט היוצרות והעיזים, עליהם יצאו פעם להגן, משמשות כמטרת המחבטים.
פולו עזים בקירגיזסטן. לא לעדיני נפש | צילום: zz77, flickr
שח בפנים זה נשמע כמו השילוב האידיאלי וקצת מפתיע להיווכח שההמצאה הגאונית הזו טרם זכתה להכרה לגיטימית כספורט אולימפי לכל דבר. מדובר בשילוב בין משחק שח מט מסורתי לתחרות אגרוף לא פחות מסורתית. יש כאן שילוב בין ספורט המוח מספר אחד לספורט הכוח המוביל. איזו דרך נוספת יש כדי לקבוע מיהו אלוף אמיתי?
החוקים פשוטים וברורים: צמד המתחרים משתתף ב-11 סיבובים, שישה סיבובים של משחקי שח קצרים, בני 12 דקות כל אחד, וביניהם חמישה סיבובי אגרוף, שכל אחד מהם נמשך שלוש דקות. בין סיבוב אחד למשנהו יש הפסקה בת דקה. המנצח בתחרות נקבע אם זכה בנוקאוט באגרוף, ביצע מהלך שח מט, או ניצח בנקודות בקרב האגרוף. כיאה לתחום רציני יש לשח האגרוף ארגון עולמי שמפעיל אתר אינטרנט.
שח-אגרוף. סיבוב למוח, סיבוב לכוח
כלב ים למתבונן מרחוק קצת קשה להבין במה מדובר. על גלשני גלים שגודלם מעט כגודל גלשנים רגילים נראית דמות נמוכה, עומדת על ארבע. רק לאחר שהתקרב מבין הצופה שמדובר אמנם בתחרות גלישת גלים, אלא שהמתחרים הם כלבים מאומנים שרכשו את הטכניקה ועושים זאת להפליא. ההסבר המקובל הוא שבעליהם של הכלבים יצאו לגלוש, הכלבים, שנשארו תחילה על החוף, נתקפו געגועים והחלו לשחות ללב ים, כדי להצטרף לבעליהם. מכאן כבר קצרה הדרך לזינוק אל הגלשן.
כיוון שגם לאחר אימונים רבים הם אינם יודעים לשאת את הגלשן ולהציב אותו בזווית הנכונה מול הגלים נאלצים המאמנים שלהם לעשות זאת עבורם. מכאן ואילך הכל חיי כלב – הם מזנקים על הגלשן ברגע הנכון כאשר מגיע הגל, עומדים עליו בגאון, מטים את משקל הגוף כדי לכוון אותו ומגיעים אל החוף לקול תשואות הקהל. במהלך הקיץ אפשר לראות תחרויות כאלה לאורך רבים מחופי קליפורניה.
אכילת סרפדים שפתיים נפוחות הן לא רק נחלת המתאבקים, אלא גם סיכון נפוץ בספורט הבריטי המוזר – אכילת סרפדים. האליפות העולמית מתקיימת בכל חודש יוני בדורסט שבדרום אנגליה. מה שהחל ב-1986 בוויכוח בין שני איכרים מקומיים למי יש יותר סרפדים בחלקה שלו, התפתח עם השנים לתחרות כואבת במיוחד. המנצח הוא זה שאכל הכי הרבה סרפדים במשך שעה, ולמרות אי הנעימות הכרוכה בתחרות, המארגנים מתגאים כי המשתתפים מגיעים ממרחקים, אפילו מאוסטרליה. סביב התחרות התפתחו גם טיולים של אכילת סרפדים.
מתמודד בתחרות אכילת סרפדים ברגע של משבר
ישיבה על מוט בעיר הנמל ילסמינד בחצי האי יוטלנד בדנמרק בכל חודש אוגוסט קבוצות של מתמודדים מקומיים מתחרים בינהם מי יחזיק מעמד הכי הרבה זמן בישיבה על מוט עץ. הזמן הכי ארוך המורשה הוא ארבעה ימים. אם יותר משני מתמודדים נשארו על הקורה ארבעה ימים, שניהם מוכרזים כאלופים. מקורו של הספורט המוזר הזה במאות קודמות, כשהתושבים המקומיים נהגו לשבת על מוטות שמוקמו בים כדי לשמור מפני התקפה מצדם של הנורווגים. עוד כמה אירועי ספורט מוזרים בכל חודש אוקטובר, במנטיו ספרינג שבקולורדו מתקיים מרוץ ארונות מתים. לאוסטרלים, לעומת זאת, יש מרוץ של כלי שיט ואמבטיות שמתקיים באליס ספרינגס – המרוץ נערך בערוץ יבש של נהר טוד והמתחרים רצים במסלול כשהם אוחזים בכלי השיט. אבל לא רק מתחרים אנושיים אפשר למצוא בתחרויות שונות: באיים המלדיביים מתקיים מרוץ סרטנים שנתי ואילו בקלוירס שבקליפורניה נוהגים לערוך תחרות קפיצות צפרדעים בכל חודש מאי.
