כמעט 70 שנה אחרי שמרשל מקלוהן טבע את המונח "הכפר הגלובלי", בתום טיסה של 15 שעות לדרום טייוואן, פגשתי חבורת נזירים בודהיסטים בגלימות כתומות אוכלים בסניף של סטארבקס. העולם הופך יותר ויותר אחיד וגם בפינות הנידחות ביותר יש חיבור לאינטרנט וטלפונים חכמים. כולם מחוברים כל הזמן, קונים בזארה, שותים קוקה קולה, אוכלים במקדולנדס. אם בעבר אפשר היה לעגון באי מבודד או לפלס דרך בג'ונגלים בתוליים כדי לגלות שבט שאנשיו מעולם לא פגשו אדם מערבי ולא שמעו דבר על מה שמתרחש מחוץ לגבולות הכפר הקטן שלהם, כיום זה נדיר למדי. ברחבי העולם עדיין חיים כ-100 שבטים המנותקים מהעולם החיצון (באנגלית הם מכונים unconnected), כמה עשרות מהם חיים באגן האמזונס. את השבטים המנותקים לא נפגוש במהלך טיול שגרתי וטוב שכך, שכן המפגש עם תיירים מזיק יותר מאשר מועיל להם.
בנות שבט הסמבורו בקניה. גם אם הלבוש המסורתי נלבש במיוחד לתיירים, אפשר ללמוד ממנו על אורח החיים שהולך ונעלם | צילומים: שאטרסטוק
למרות כל זאת, יש מקומות שבהם אפשר להיחשף לשבטים מסורתיים. לעיתים הם לובשים את בגדיהם המיוחדים רק בחגים ובפסטיבלים, פעמים אחרות הם עושים זאת לטובת התיירים, כדרך להתפרנס, אבל עדיין הדבר מאפשר הצצה לחייהם. לפני שגם אלו ייעלמו מהעולם, הנה כמה מקומות שבהם עדיין אפשר לפגוש שבטים מסורתיים.
רועה צאן צעיר משבט המורסי בדרום אתיופיה | צילום: Nick Fox / Shutterstock.com
פפואה ניו גיני
אחד המקומות הטובים בעולם לפגוש שבטים אותנטיים הוא בפפואה ניו-גיני (Papua New Guinea), הנמצאת בחלקו המזרחי של האי גיניאה החדשה, מצפון לאוסטרליה (החצי השני של האי שייך לאינדונזיה). האוכלוסייה של פפואה היא אחת המגוונות בעולם, עם כשישה מיליון תושבים המורכבים מאלפי קבוצות אתניות, כשלכל אחת מהן יש מנהגים, תרבות מסורת משלה, ובמקרים רבים גם שפה שונה. בפפואה ניו גיני יש לא פחות מ-800 שפות שונות, חלקן מדוברות רק על ידי כמה אלפי אנשים. הנה, לדוגמה, שני שבטים שתוכלו לפגוש בפפואה ניו-גיני:
* אנשי ההולי
הכובעים המוזרים שגברי השבט לובשים עשויים למעשה מהשיער שלהם, שאותו הם מעצבים למעין מגבעת ומעטרים בנוצות, פרחים ועלים. את פניהם צובעים ההולי בצהוב, החזה החשוף מעוטר במחרוזות והם לובשים מעין סינר עשוי מעלים. הריקוד המסורתי שלהם, ריקוד הציפורים, מחקה את התנועות של ציפורי גן העדן החיות באי. את ההולי תוכלו לפגוש באזור הרמות הדרומית שבמחוז טארי (Tari).
גברים משבט ההולי בלבוש מסורתי וצבעי פנים | צילום: Amy Nichole Harris / Shutterstock.com
* אנשי הבוץ
אנשי הבוץ של אסארו (Asaro Mudmen), המוכרים גם הולוסה, חיים באזור הכפר גורוקה (Goroka) ברמות המזרחיות של פפואה. מסכות הבוץ שלהם נועדו לדמות רוחות רפאים. על פי המסורת המקומית, לפני שנים רבות שבט עוין נכנס לאזורם והם מיהרו לברוח ולהסתתר על גדת נהר האסארו. כשיצאו ממחבואם, מלוכלכים מהבוץ של הנהר, ראו אותם האויבים, חשבו שאלו שדים ונמלטו מהמקום. מאז, באירועים מסורתיים ובהופעות לתיירים הם נוהגים למרוח את גופם בבוץ וללבוש מסכות בוץ גדולות על ראשיהם, מה שמעניק להם מראה חייזרי למדי.
אנשי הבוץ בפפואה ניו גיני. להבהיל את האויב במראה של רוח רפאים
שבט ההאמר, דרום אתיופיה
דרום אתיופיה, ובמיוחד עמק נהר האומו (Omo Valley), הוא מקום מצוין לפגוש מגוון רחב של שבטים. בין השאר, תוכלו לראות באזור את בני ההאמר. קל לזהות אותם על פי שיערם העשוי בקפידה: הנשים קולעות את שערן לרסטות צפופות הגזורות בצורת קסדה, בעוד שהגברים מורחים בוץ על השיער וצובעים את הקדימה באדום. בנוסף, ההאמר מתקשטים בהמוני מחרוזות צבעוניות.
אישה משבט ההאמר בדרום אתיופיה. הנשים קולעות את השיער ברסטות צפופות הגזורות בצורת קסדה
אנשי הדוגון, מאלי
עוד לפני שפוגשים את אנשי הדוגון, החיים במאלי שבמערב אפריקה, הבתים שלהם מעוררים עניין רב. בתי הבוץ הגבוהים, עם גגות קש מחודדים מאוד, בנויים על קצות מצוקים או במדרגות סלע והם נראים כאילו יצאו מסיפורי אגדות.
כפר של הדוגון במאלי. גגות הקש המחודדים מזכירים כובע של מכשפה
יחסית לשבטים אחרים, הרבה ידוע על חייהם המסורתיים של הדוגון, המנהגים, האמונות, היחסים בתוך המשפחה ובשבט, הודות לאנתרופולוג הצרפתי מרסל גריאול, שחי כ-15 שנה בכפר של הדוגון ושוחח ארוכות עם זקן השבט, אוגוטמלי, מחקר שהתפרסם בספר "שיחות עם אוגוטמלי", שזכה לפרסום רב. כיום רוב אנשי השבט הם מוסלמים, אולם הם עדיין שומרים על מנהגים וטקסים מהעבר, בהם ריקוד טקסי שבמהלכו הם עוטים מסכות עץ מאורכות ובעלות קרניים.
בני הדוגון במסכות עץ מסורתיות
הימבה, צפון נמיביה
לעין המערבית, בני ההימבה החיים בצפון נמיביה מעוררים סקרנות, שכן הם מהשבטים האחרונים שעדיין מכסים רק את אזור החלציים, כשהחזה, גם של הנשים, נותר חשוף. על עורם הם מורחים תערובת של שומן עיזים ואדמה אדומה, דבר המעניק להם גוון אדמדם. מלבד הגנה על העור מפני השמש היוקדת, הצבע האדום מסמל עבורם דם ואדמה, כלומר חיים. שערם של ההימבה, העשוי צמות ארוכות המרוחות אף הן במשחה האדמדמה, מסורק באופן המעיד על המעמד, הגיל והמצב המשפחתי.
נערה משבט ההימבה. העור והשיער מרוחים בתערובת של שומן עיזים ואדמה אדמדמה | Oleg Znamenskiy / Shutterstock.com
המונג, דרום-מזרח אסיה
המונג (Hmong) עברו תלאות וקשיים לא מבוטלים במהלך המאה ה-20, מהמהפכה הסינית והטיהור האתני שבא בעקבותיה ועד למלחמת וייטנאם שגם לאוס נגררה אליה. הם נדדו ממדינה למדינה ורבים מהם אף היגרו לארצות הברית בשנות ה-70 של המאה הקודמת. כיום, כשהאזור נרגע והתיירים המחפשים שבטים אותנטיים החלו להזרים כספים, השלווה חזרה לכפרי המונג. תוכלו לראות את בני המונג באזורים הרריים בצפון תאילנד, צפון וייטנאם, לאוס וסין. קל לזהותם על פי הלבוש הססגוני של הנשים, הכולל רקמות מורכבות וכיסוי ראש צבעוני. יש כמה תתי קבוצות של המונג, בהן המונג הירוק, המונג השחור והמונג הלבן, הנבדלים בדיאלקט, בצבע השולט בבגדים ובצורת כיסויי הראש.
אם ובנה משבט המונג בצפון וייטנאם
ננץ, צפון סיביר
רועי האיילים הלאפים בצפון פינלנד המירו ברובם את חיי הנדודים במיזמים תיירותיים, הכוללים ביקור בחוות איילים ונסיעה קצרה במזחלת רתומה לאיילי צפון. אבל בצפון סיביר, בחצי האי ימאל (Yamal), הננץ (Nenets) עדיין חיים חיי נוודים. הם נודדים עם עדרים ענקיים של איילי צפון לאורך המישורים המושלגים של חצי האי, בטמפרטורות שיורדות עשרות מעלות מתחת לאפס.
הננץ בצפון-מערב סיביר רועים איילי צפון בערבות הקפואות
ילדון מבני הננץ בלבוש הולם את הטמפרטורות שצונחות עמוק עמוק מתחת לאפס
אינוגואיטים, גרינלנד
כ-90 אחוזים מתושבי גרינלנד הם אינואיטים גרינלנדים (Greenlandic Inuit), והם נחלקים לשלוש קבוצות אתניות: קלשיט, טונומיט ואינוגואיטים, הקבוצה הקטנה ביותר מבין השלוש. האינוגואיטים מהווים כאחוז אחד מאוכלוסיית גרינלנד והם חיים בצפון-מערב האי, מצפון לחוג הארקטי, מה שהופך אותם לעם הצפוני ביותר בעולם. על פי ההשערות הם הגיעו במאה ה-18 לגרינלנד, האי הגדול בצפון האוקיינוס האטלנטי, ככל הנראה מקנדה. הם מדברים בשפה שנקראת אינוקטון ומתפרנסים בעיקר מדיג וציד.
ילד אינוגואיטי בגרינלנד
הווהורני, אגן האמזונס
הג'ונגלים הסבוכים באגן האמזונס שימשו לאורך דורות רבים בית בטוח לשבטים שונים אשר חיו בבידוד מהעולם החיצון. בזכות קשיי ההגעה לכפריהם, הם הצליחו לשמור על אורח חיים מסורתי ללא הפרעה עד סוף המאה ה-20 ולעיתים אף מאוחר יותר. אלא שהעולם החיצון חודר יותר ויותר למעבה הג'ונגל והתוצאה הרסנית: חברות נפט, כרייה ובנייה הורסות את היער ואת החיים בו. הקיצ'ואה וההווהורנים הם בין השבטים שעדיין אפשר לפגוש ביערות הגשם, אם כי גם הם עוברים שינוי משמעותי.
ציד משבט ההווהרני ביערות הגשם של אקוודור
את הווהורנים, למשל, תוכלו לפגוש במהלך טיול באקוודור בשמורת טאסוני (Yasuni), שהוקמה באזור המחייה שלהם.