תפריט עמוד

איסלנד – לידת אי

שתפו:

הכל התחיל כשטבח שעמד על סיפונה של ספינת דיג איסלנדית הבחין בדבר מה מוזר - עשן שעולה מן הים. זה היה הסימן הראשון לאירוע ששינה את מפת האוקיינוסים וסיפק למדענים הזדמנות נדירה לראות אי נוצר ממש לנגד עיניהם

עודכן 27.4.24

בבוקר 14 בנובמבר 1963 השתנתה הגיאוגרפיה של העולם. זאת לא היתה תוצאה של אירוע קוסמי כלשהו וגם לא מעשה ידי אדם, זאת אף על פי שכמה ימים אחר כך עתיד היה להתחולל בעולם זעזוע פוליטי וחברתי עמוק – רצח נשיא ארצות הברית דאז, ג'ון קנדי.
אמנם היו כמה סימנים מוקדמים, בהם ריח הגופרית המוזר שעמד באוויר בעיר החוף ויק      (Vik) באיסלנד, והפעילות הסייסמית המוגברת שמדד כמה ימים קודם לכן מכשיר סייסמוגרף בבירה רייקיאוויק (Reykjavik), אבל איש לא ידע לחבר בין הדברים.
איש גם לא יכול היה לדעת כי ממש באותה העת, במרחק כמה עשרות קילומטרים מדרום לאיסלנד, אי שם במעמקי האוקיינוס האטלנטי וליתר דיוק כ־130 מטר מתחת לפני קרקע הים, נסדקה שכבת סלע שהיא חלק ממה שמכונה הרכס האטלנטי התיכון,  וכמויות עצומות של גזים ומגמה לוהטת החלו לפרוץ ממנה ולעלות כלפי מעלה.
איסלנד – מדריך מסע אחר, מסלולים כתבות ומידע

את הסימנים הראשונים לאותה דרמה תת־מימית ראו דייגים על סיפונה של Isleifur II, ספינת דיג איסלנדית ששייטה באותו זמן כשלושים קילומטרים מדרום לחוף האיסלנדי. טבח הספינה הבחין בכתם עשן שחור המיתמר בכיוון דרום־מערב. משהתקרבה הספינה למקום התברר כי העשן עולה מקרקעית הים.

זמן קצר אחר כך התפרץ האוקיינוס, ועמוד שחור של אפר וגזים התנשא אל על. כמויות אדירות של לבה מותכת פגשו במי האוקיינוס הקרים והחלו להקציף את המים שסביבם. המים הגועשים כיסו את הסלע הלוהט, אבל הלבה המשיכה להיערם ולהתמצק, וחוזר חלילה. המאבק הזה המשיך עוד חודשים ארוכים בהתפרצויות חוזרות ונשנות, עד שהחומר ניצח, ואי חדש בא לעולם.
האי, שנקרא סורטסי (Surtsey) על שמו של סורטור – האל בעל חרב הלהבה שעל פי המיתולוגיה הסקנדינבית שמר על ארץ נהרות האש – היכה בתדהמה את הגיאולוגים. אמנם התפרצויות געשיות באוקיינוסים אינן דבר חריג – כך נוצרו רבים מאיי העולם – אבל ההתפרצויות האלה התרחשו לפני מאות אלפי ומיליוני שנים. הגיאוגרפיה הפיזית של כדור הארץ כמעט שאינה משתנה בפרקי זמן כה קצרים יחסית, לפחות לא במידה שמחייבת לשנות את המפות.
באביב 1964 הגיעו לאי חוקרים איסלנדים והופתעו מאוד לגלות בו סימני חיים ראשונים. כמה זרעי צמחים, שנשמטו כנראה ממקוריהם של עופות חולפים, נקלטו בחופים והחלו לפרוח, ופה ושם אף נשמע זמזום של זבוב מזדמן. הסיפור ריגש בייחוד את חוקרי הטבע, שיכלו עתה לבחון בזמן אמת את שאלת התפתחותם של חיים בסביבה מבודדת יחסית.

עופות וצמחיה באי סורטסי. זרעי צמחים, שנשמטו ממקוריהם של העופות החולפים, נקלטו בחופים והחלו לפרוח | צילומים באדיבות Sigurgeir Jonsson

משחק אלים

המהומה הגעשית באזור הוסיפה להתפרץ ולשכוך חליפות ופסקה לחלוטין רק לאחר כשלוש שנים. בשנת 1967 השתרע האי החדש על שטח של כ־2.7 קילומטרים רבועים, ומלבד מכתשים היו בו גם צוקים וולקניים אפורים מחלקיקי האפר שירדו באי לאחר ההתפרצויות. סורטסי הצטרף כאח צעיר לארכיפלג וסטמנא־אייאר (Vestmannaeyjar), המונה 15־18 איים זעירים (תלוי איך סופרים). פירוש שמו הוא "איי איש המערב", וכל האיים בארכיפלג הם תוצר של פעילות וולקנית דומה שהתרחשה בעבר הרחוק.
סורטסי הוכרז כשמורה מוגנת, ובאיסלנד הוקמה אגודה לטיפוח חקר האי. באגודה חברים מדענים מתחומים שונים, וכיושב הראש שלה משמש סטיינגרימור הרמנסון, ראש ממשלת איסלנד לשעבר. מדי שנה היא מפרסמת דו"חות מחקר, דיווחים ועדכונים על הנעשה באי.
העולם החדש והמופלא של סורטסי הלך ונמלא חיים. עם הזמן הופיעו באי מיני צמחים ובעלי חיים ממקומות שונים בעולם, שהובאו בעיקר על ידי עופות נודדים. אלה באו מאיים סמוכים, מאירופה ומצפון אמריקה, ונשאו על גופם – במקור, בזפק ובנוצות – כבודה ביולוגית מגוונת של זרעים, נבגים וחרקים. מקור חיים אחר היו רוחות האוקיינוס החורפיות העזות, שנשאו עימן מטען דומה ואף עכבישים זעירים שנאחזו בקוריהם הדקיקים.
כיום מתקיים באי סורטסי מגוון עצום של בעלי חיים וצמחייה – בסך הכל כשישים מיני צמחים שונים, בהם צמחי מים, טחבים וחזזיות, ובעיקר צמחי Sea Sandwort, שתפרחתם הלבנה מכסה יותר ממחצית שטח האי. גם מינים של בקטריות, יותר מ־300 מיני חרקים וחסרי חוליות נוספים שהתפתחו באי הם חלק בלתי נפרד מהמערכת האקולוגית שלו. בעלי החיים הדומיננטיים באי הם כמובן העופות, בהם אווזים, שחפים ועופות מים אחרים.
אך הסיפור של סורטסי רחוק מלהסתיים. "המשחק האלים" המתקיים בין האי ובין מי האוקיינוס נמשך כל העת. מדידות מדויקות הנעשות במקום אחת לזמן מה מלמדות כי גלי הים נוגסים בחופי האי, העשויים אפר רך, ובולעים בכל שנה כעשרה דונם בממוצע. כיום שטחו של האי קטן כבר בכמחצית מגודלו בשנת 1967, והגיאולוגים סבורים שהמגמה הזאת תימשך גם בשנים הקרובות. האם נחרץ גורלו של אל האש המיתולוגי? האם ייעלם האי מתחת למי האוקיינוס, בדיוק כמו שהופיע?
יש מי שדווקא מרגיע. סוונין יקובסון, גיאולוג איסלנדי מהאגודה לחקר האי,  טוען כי אין מה לדאוג. לדבריו, אכן סביר להניח כי בתוך כמאה שנים יכוסו מישורי האי במי הים, אך הפסגות וצוקי הלבה הקרושים של סורטסי יהיו איתנו עוד אלפי שנים. אולם, הוא מוסיף, מצבם של בעלי החיים יהיה סימפטי פחות. עם התגברות תהליך הסחף והיעלמות המישורים באי, בעוד כמה עשרות שנים, ייעלמו ממנו בהדרגה גם מיני החיים. סוף עצוב? תלוי איך מסתכלים על זה. בעוד כמה מאות או אולי אלפי שנים שוב תיסדק שכבת הסלע במקום כלשהו בקרקעית הים, והכל יתחיל מחדש.

מונטנגרו בסרטון

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: