תפריט עמוד

איך אומרים בבאסקית שולחן לאחת? 3 שבועות של הרפתקאות קולינריות בסן סבסטיאן

שתפו:

יעל עופר, חובבת אוכל טוב, הגיעה לסן סבסטיאן שבחבל הבאסקים בצפון ספרד. תחילה הרגישה אישה זרה בעיר זרה שמבקשת לעצמה זמן שאול. אחרי כמה ימים של ניסיונות אוטודידקטים בענייני האוכל בעיר, היא הצטרפה לסיור אוכל מרגש עם גרגורי המדריך והשף (והשפם), שפתח לה דלתות לסודות של מקומיים

עודכן 14.8.24

המרפסת שלי במרכז סן סבסטיאן צופה אל חזית הקתדרלה היפה "הרועה הטוב" (Buen Pastor). את הבקרים אני פותחת בבית הקפה השכונתי OLD TOWN CAFÉ, מוסד פופולרי עם קפה מצוין בבעלותם של שני חברים חובבי גלישה וקפה שעקרו לכאן מברזיל. ההתלבטות הכי קשה שלי הבוקר היא אם לבחור במאפה ריחני או בטוסט האבוקדו המופלא.

אני "חיה" פה מזה שלושה שבועות במעין מציאות מדומה, אישה זרה בעיר זרה שמבקשת לעצמה זמן שאול של מרגוע מהמועקה והכאב שנותנים בכולנו את אותותיהם מאז אוקטובר 23. המשפחה נתנה את ברכת הדרך ואני רוצה להיות לבד עם עצמי כפשוטו. לא פתחתי מפות ולא באתי לסמן "וי" על אתרי חובה. הדילמה של הבוקר נעה בין השאלה אם לעלות על האוטובוס לכפרי הדייגים או לטפס על ההר שמתנשא מעל החוף. לבסוף אני צועדת חמש דקות לתחנת הרכבת הנוסעת לגבול צרפת. הבוקר באחת העיירות מתקיים שוק איכרים מומלץ. כל החלטה מזמנת לי חוויות מענגות של אוכל ומפגש עם יצרנים וגם אתגרים של התמצאות והחמצת רכבות.

המונית שאספה אותי משדה התעופה הקטן, חוצה את הגשר המונומנטלי על נהר אורומאה הנשפך ממש כאן  לים הקנטרברי, שלוחה מפורצת של האוקיינוס האטלנטי. נערים, נשים וגברים בחליפות גלישה צבעוניות אוחזים בגלשנים בדרך לחוף. שדרות רחבות ומדרחובים, נהגים אדיבים, שבילי אופניים וקורקינט חשמלי בודד אחד שרוכב במתינות ונוסח בי שלווה. כאן לא תל אביב.

אני "חיה" פה מזה שלושה שבועות במעין מציאות מדומה

אני "חיה" פה מזה שלושה שבועות במעין מציאות מדומה

כמה ימים לפני שנחתי כאן, רעננתי את הספרדית שלמדתי אי פעם במקסיקו אבל כשפנו אלי לא הבנתי מילה: "אנחנו דוברים Euskera – באסקית! קאיצ'ו! (שלום!)", הבהירו לי בגאווה עטופה בפטריוטיות בלתי מתפשרת, ומיד החלטתי לעבור לדבר בשפת האוכל המקומי שהיה השיקול העיקרי בבחירת היעד וגיליתי שפה עשירה בניחוחות ובטעמים מסעירים, בחומרי גלם מסקרנים, טבע פראי בין הרים ומפרצים  שהשפיעו על התהוות תרבות האוכל העתיקה ומפענחת את הקשר בין השפה הבאסקית לאוכל.

ארץ הבאסקים (PAIS VASCO) ההיסטורית מפוצלת היום בין צפון ספרד לדרום מערב צרפת, לאורך מפרצי הים הקנטרברי – שלוחה של האוקיינוס האטלנטי. היא מפורסמת בקולינריה שהתפתחה בשל המבנה הגיאוגרפי שלה – חופים עוצרי נשימה שמהווים מקור טרי לדגה ופירות ים, וטרואר (תנאי סביבה) מצטיין לגפנים, זיתים ושאר תוצרת חקלאות. הבסקים דבקים בקנאות באוצרות הטבעיים של ארצם. עם זאת, כבר במאה החמש-עשרה, יורדי הים הבאסקים הנועזים הביאו עמם חומרי גלם חדשים מיבשת אמריקה, כמו התירס, השעועית ותפוח האדמה. החקלאים גילו פתיחות ואימצו אותם במטבח המקומי. הרנאן קורטס – הכובש הספרדי, נחשב לסקרן גסטרונומי יותר מאשר קולומבוס והוא שגילה לאירופאים את עולם הקקאו והשוקולד. היהודים שנסו מפורטוגל שלטו בתעשיית השוקולד.

צילום DANI SAGASTUME

צילום: DANI SAGASTUME

אחרי כמה ימים של ניסיונות  אוטודידקטים בענייני האוכל בעיר, הצטרפתי לסיור אוכל מרגש שפתח לי דלתות לסודות של מקומיים.

איך הפך שף אמריקאי לשגריר בנשמה של אוכל באסקי?

סיור קולינרי עם מדריך אוכל שהוא גם שף

"בכל תחנה קולינרית שלי תמיד אמרו לי שהגישה שלי לאוכל היא מאד באסקית", מספר השף והיינן גרגורי שפר המעורה בסצנת האוכל והאלכוהול המקומית. לאחר שמיצה את קליפורניה, יצא למסעות גסטרונומיים ממושכים ברחבי העולם, זכה במלגת לימודים בקורדון בלו בפריז, התמחה בייצור שמן זית, גבינות ויין בדרום צרפת ובספרד, מצא את חוף המבטחים שלו בסן סבסטיאן בירת האוכל הבאסקי. היום, לאחר שלוש עשרה שנה בעיר, הוא (בעל חברת תיירות אוכל "basque bites") מוביל סיורי אוכל מאהבה עמוקה לתרבות הבאסקית ולא רואה בנו רק תיירים לרגע. הוא כבר דובר באסקית ("אני לומד שלוש פעמים בשבוע"), מייצר יין אורגני משלו ברוח הבאסקית ומנחה טעימת יין מקצועיות. האיש הנכון במקום הנכון.

"מהי גישה באסקית לאוכל?" אני שואלת וזוכה לתשובה שנמשכת ארבע שעות מרתקות, טעימות וגם מעט משכרות.

האיש שהשפם שלו הוא הסמל המסחרי שלו, עוטה ז'קט שעוצב ונתפר בהשראת הבגדים הבאסקים העתיקים בסטודיו של מעצבת אופנה מקומית החוקרת ומשחזרת אותם ברוח שנות האלפיים. העיר העתיקה היא התפאורה לבמה שלו למופע סטנדאפ, והוא נודד מסצנה לסצנה בה הוא יוצק תוכן בשוק, בברים ובמעדניות. כשהמסך עומד לרדת אני רוצה הדרן! זה היה רק על קצה הקיסם.

גריגורי, האיש שהשפם שלו הוא הסמל המסחרי שלו. צילום DANI SAGASTUME

גריגורי, האיש שהשפם שלו הוא הסמל המסחרי שלו. צילום DANI SAGASTUME

 

צילום DANI SAGASTUME

צילום: DANI SAGASTUME

המערכה הראשונה – בשוק האוכל בראצ'ה

MERCADO BRETXA

"עונתיות" ו"מקומיות" אינן קלישאות שחוקות אלא התרבות הבאסקית בהתגלמותה והיא סיפורה של דרך חיים עתיקה של קהילות קטנות בחוות מבודדות שהוכתבה בשל המבנה הגיאוגרפי ההררי. התוצרת החקלאית הטרייה שתמיד נאמנה לעונה, מגיעה מידי בוקר. האספרגוס לבן ("כאן לא אוהבים את האספרגוס הירוק"), קטניות ירוקות, שעועית מטלוזה, גבינת הכבשים Idiazabal, חמון (חזיר יבש) ייחודי לאזור.

בין תצוגת הדגים העשירה, מוצגים בוויטרינות – פיסות דגי בקאלה, מוצר המיובש במלח מדג קוד. מה שמצטלם כדג לא פוטוגני, אוצר בתוכו טעמים של תרבות עתיקה שלמה, שמקורה בטכניקת שימור מסורתית במלח שפתחו יורדי הים והדייגים שהפליגו למסעות ארוכים. השריית הדג המיובש במים לארבעים ושמונה שעות מעוררת אותו לתחייה עם טעמיו המקוריים והופך למעדן בכל המטבחים מהביתי ועד העילי. המתכון המפורסם של הדג ברוטב פיל פיל (PIL PIL) הוא פרי טכניקה מסורתית שיוצרת אמולסיה של שפע שמן זית, שום ופלפל העוטפת את הדג ברכות.

BRETXAOLIVA – החנות שחולקת כבוד לשמן זית

כשאני מגלה עניין בשמן זית ספרדי בעת הסיור בשוק, גרגורי מספר שייצר בעבר בפרובנס שמן זית ומציע לי חוויית טעימות שמן ספרדי בחנות של מנואל ואורליה שנחשבת לאחת החנויות המובילות בספרד המתמחות בשמן זית.

מידי בוקר הם מסדרים פיסות לחם טרי, יוצקים דוגמאות שמן לקעריות והלקוחות טועמים וזוכים להסבר מעמיק. כשאני מספרת להם שאני טועמת שמן זית מקצועית שהוסמכה ע"י ארגון הזית העולמי השוכן בארצם, הם מתרגשים ושולפים את הכוסית הכחולה לטעימה מקצועית, ואני רצה לדוכן הפירות לקנות תפוח עץ ירוק ממנו נוגסים בין הטעימות כדי לנטרל את הטעמים. הטעמים והמחירים מגוונים מהשפוי ועד בקבוק קטן שמעוצב כבקבוק וויסקי יוקרתי ועולה בהתאם. מנואל מומחה לרטבים אותם הוא מערבב במנות מזיתים צבעוניים.

הרודן  גנרל פרנקו שעלה לשלטון בשנת 1939 דיכא כל  סממן ללאומיות הבאסקית, אסר על הדיבור בשפה ועל הנפת הדגל. הגברים נהגו להיפגש בסתר, לאכול בצוותא מנות שהביאו מהבית ולשוחח בבאסקית ללא חשש. כך נוסדו המועדונים הגסטרונומיים שבהם נולדו מנות דג. עם מותו ב-1975, הבאסקים נחלצו להחיות את השפה שמשמשת כשפה רשמית ראשונה (הספרדית שנייה). ולכן, בני הארבעים ומעלה, הדור שגדל בימי פרנקו  לא שולטים בשפה והמבוגרים מאד זוכרים אותה. במערכת החינוך לומדים באסקית כשפה ראשונה. מקור השפה העתיקה אינו ידוע ואין לה דמיון לאף משפחת שפות. הסיפור מזכיר לי את תחיית השפה העברית, שנבחרה כשפה הרשמית בישראל אחרי מאבקים.

ב-1980 הוקמה ETA – המחתרת הבסקית, שדגלה באלימות בדרך להשגת עצמאות. כשמונה מאות איש נרצחו בפיגועים שיזמו חברי המחתרת. ב-2018 התפרקו מנשקם באופן מוחלט אבל בתי הכלא מאכלסים אסירים פוליטיים עם דם על הידיים. בערים בעלות צביון לאומני ראיתי גרפיטי הקוראים לשחרר אסירים פוליטיים. היום הבאסקים חזרו להניף את הדגל שלהם ונהנים מאוטונומיה רחבה שמנוהלת ע"י ממשלה עצמאית. הבאסקית והספרדית הן שתי השפות הרשמיות.

איכות החיים גבוהה אבל לכל דבר יש מחיר. המיסים הגבוהים (המע"מ 21% ) מושקעים ברווחת התושבים ובאיכות החיים, מערכת חינוך ובריאות מעולים וכלכלה משגשגת. זו העיר היקרה בספרד, מספרים לי שזו העיר היקרה בספרד ושהשאיפה לרכישת דירה נותרת בגדר חלום. חבל שכאן נעצר הדמיון לתל אביב.

דוכן שמן בשוק בראצ'ה, מנואל ואורליה. צילום יעל עופר

דוכן שמן בשוק בראצ'ה, מנואל ואורליה. צילום: יעל עופר

מערכה שנייה – צ'יקיטאו, פינצ'וס וצ'אקולי

מול שוק האוכל אצל GORRITI TABERNA גרגורי מזמין לנו כוס צ'אקולי (Txakoli), היין הכי פופולרי בברים של דונוסטיה. השתייה מתחילה בטקס מזיגה מסורתי שאין לדלג עליו כשהברמן שמאחורי הדלפק מוציא מהמקרר בקבוק יין לבן צונן מאד (10 מעלות) שולף את פקק המתכת (רוב הצ'אקולי לא מיושנים בחביות עץ) אוחז בבקבוק ומניף גבוה ובמיומנות, ללא קשר עין בין הבקבוק לכוס הוא קולע והיין נמזג לכוס. "בדרכו לכוס", מסביר גרגורי, "במפגש של הנוזל עם החמצן באוויר משתחררות  ארומות וטעמים. יין הצ'אקולי התוסס קלות בעל אחוז אלכוהול נמוך מיוצר מזני ענבים שגדלים באזור גטריה (Getaria), כפר דייגים סמוך, מופק מזן ענבים לבן (HONDARRABI) התוסס קלות שגדל בעיקר באזור גטאריה (לאחרונה התרחב הגידול  עד סמוך לבילבאו) סוד הפופולריות שלו בברים ובמסעדות טמון בטעמו הקליל והפירותי עם נגיעה חמצמצה ואחוז אלכוהול נמוך שמשתלבת מצוין עם תפריט הפינצ'וס. טופה! TOPA (לחיים). תפריט היינות בברים בעיקר מיקבים מקומיים ומגישים גם סיידר, בירה  וורמוט.  בבר הזה, על הרצפה מתחת לרגליים מושלכים מפיות וקיסמים, פעם זה היה מדד להצלחה אבל היום בעלי הברים מנסים לבטל את התופעה.

עם המזיגה עוברים לטעום מסדרת הפינצ'וס הקרים המוצגים על הדלפק. בתיאבון ON EGIN

ה"גילדה" תחילה: פינצ'ו – pintxo ( פינצ'וס ברבים) פירושו קיסם עץ קטן בו נועצים את הזית בכוס הקוקטייל. חובבי הפולקלור מאמינים שהפינצ'ו הראשון בשם גילדה הומצא ב1942 בבר Casa Valles כהוקרה לשחקנית ריטה היוורט שגילמה דמות אפלה בשם גילדה. אחד הבעלים נעץ  על הקיסם גם  פלפל גונדילה חריף, אנשובי וזית מנזנילה, מוצרים  שעד אז היו מגישים אותם בנפרד והוא מייצג את הפינצ'ו הקלאסי. כל בר נחשב מתמחה בפינצ'וס מחומרי גלם שונים.

"בואו לצ'יקיטאו Txikiteo. הערב, ניפגש אצל אנטוניו". הכוונה לשיטוט בברי פינצ'ס לטעום בכל בר את המנה שהיא גאוותו של המקום. עשרות ברים עמוסי פינצ'וס נעוצים בקיסמים ושאר מנות טובות מצטופפים בסמטאות העיר העתיקה.

פינצ'ו - pintxo ( פינצ'וס ברבים) פירושו קיסם עץ קטן בו נועצים את הזית בכוס הקוקטייל. חובבי הפולקלור מאמינים שהפינצ'ו הראשון בשם גילדה הומצא ב-1942 בבר Casa Valles כהוקרה לשחקנית ריטה היוורט שגילמה דמות אפלה בשם גילדה

פינצ'ו – pintxo ( פינצ'וס ברבים) פירושו קיסם עץ קטן בו נועצים את הזית בכוס הקוקטייל. חובבי הפולקלור מאמינים שהפינצ'ו הראשון בשם גילדה הומצא ב-1942 בבר Casa Valles כהוקרה לשחקנית ריטה היוורט שגילמה דמות אפלה בשם גילדה

מזיגת יין צ'אקולי בבר GORITI. צילום: יעל עופר

מזיגת יין צ'אקולי בבר GORITI. צילום: יעל עופר

הדרך הנכונה ליהנות מפינצ'וס בבר:

  • להמתין בכניסה לסדרן זה מתקדם מהר.
  • בישיבה על הבר, בדרך כלל בצפיפות חברתית, מול הברמן שמעבר לדלפק. מזמינים כוס קאצ'ולי או משקה אחר, בוחרים את שני הפינצ'וס הקרים הראשונים, המוצגים לראווה, כמעט כולם על מצע של פרוסת באגט. כדאי לשים לב איזו מנה יוצאת בקצב גדול מהמטבח, לפזול לשכנים המקומיים, לשאול ולהתייעץ, האווירה משוחררת ומאד מקובל לדבר עם כולם ולהשיק כוסות בצוותא.
  • de patatas שאזלה בפעמיים שהגעתי, גאנדאריאס, פואה גרה שהפך פופולרי ומקורו בצד הצרפתי. SSUA קוקטיילים ולחי חזיר. MENDAUR BERRI
  • המנות החמות בד"כ כתובות בגיא על לוח שחור או בתפריט שמוגש לשולחן.
  • צ'יקיטאו הוא מונח לתופעת השיטוט בין ברים בחבורה, בכל תחנה שוב ממלאים כוס ובוחרים את הספיישל של המקום.

ואם היום לא בא לי פינצ'וס בצהריים?

כאן, כמו בכל רחבי ספרד, הסייסטה, מנוחת הצהריים, מקודשת. רוב התושבים שאני פוגשת  עם עגלות השוק הם בדרכם הביתה להכין ארוחת הצהריים, לבלות זמן איכות משפחתית וגם לנוח קמעה לפני שחוזרים לעבודה. שמעתי  גם לחשושים וצחקוקים של רבים שמודים שהם לא חוזרים לעבוד ומבלים בבית או בסידורים.

מלבד הברים ששוקקים חיים כבר בצהריים, ישנן מסעדות עילית שפתוחות רק בשעות הצהריים ומציעות את "תפריט היום"  הכולל שלוש מנות פתיחה עיקרית וקינוח כולל יין בשניים עשר יורו בלבד. ואם גרים בדירה הכי כייף לקנות בשוק ולבשל. חלק מהמוצרים כבר חתוכים כמו ערכה מוכנה לסיר או לפלנצ'ה.

הפינצ'וס ועד מסעדות שף מעוטרות בתשעה עשר כוכבי מישלן 2024, המשותף לכולם הוא עושר חומרי הגלם, ההקפדה על איכות, ללא פשרות מהים והאדמה ועד לצלחת, כל אחד בעונתו. הדבקות במסורת לצד הפתיחות כמו הטיפוח של זנים מקומיים (מדובדבנים שחורים ועד זני ענבים). ההצלחה של מסעדות השף נעוצה בכבוד למסורת לצד יצירתיות. בשנות השמונים תיעד השף הנודע חוזה קסטיליו  מתכונים של נשים בסקיות בכפרים הנידחים למד טכניקות והבין את פילוסופיית החיים: העתיד מבוסס על העבר – גם בקולינריה.

כייף לסיים את הסיור בוויכוח הנצחי מתנהל בין תושבי העיר בסוגיה "איפה שקיעה היפה ביותר בעיר?" אבל הערב מזג האוויר מעונן והשמיים יפים לא פחות. יש שנשבעים שהשקיעה היפה ביותר מתרחשת  במפרץ קונצ'ה ויש המעדיפים את Zurriola – חוף הגולשים ברובע גרוס (GROS). לאט לאט, מתקבצים על החומה חבורות של בני נוער, אנשים שבאים עם ספר קריאה ומושב עם משענת, זוגות רומנטיים וחברים בני הגיל השלישי עם פחית בירה ביד ואוכל מאחד הברים. התיישבתי  מול השקיעה בבר שפתח שף פרואני צעיר שמכין מנות מקוריות וקוקטיילים מעולים. הכל כמובן נאמן לרוח הבאסקית.

יש שנשבעים שהשקיעה היפה ביותר מתרחשת  במפרץ קונצ'ה ויש המעדיפים ב-Zurriola - חוף הגולשים (בתמונה) ברובע גרוס

יש שנשבעים שהשקיעה היפה ביותר מתרחשת  במפרץ קונצ'ה ויש המעדיפים את Zurriola – חוף הגולשים (בתמונה) ברובע גרוס

התפוח שהציל את חיי הימאים

בעידן התגליות הגדולות במאה החמש עשרה, יורדי הים הבאסקים העמיסו חביות עץ מלאות בסיידר שסיפקו להם משקה בריא עתיר בויטמין סי, שמנע על פי המחקרים, את מחלת הימאים שהיתה נפוצה אז בשל היעדר פירות וירקות טריים בתזונה בעת המסעות שארכו חודשים. בימי הביניים היה תפוח העץ, הפרי הנפוץ בארץ הבסקים ובחוות החקלאיות משפחתיות הפיקו ממנו סיידר שהספיק לצרכי הבית לכל השנה. במאה ה-19 התעמעם זוהרו בשל שגשוג תעשיית היין אך במאה העשרים המשקה חזר למעמדו ועשרות בתי סיידר חדשים נפתחו מחדש. הייצור מפוקח המחייב  לעמוד בכללים נוקשים כדי לזכות בתו האיכות.

בבירת ארץ הסיידר – Astigarraga, בקרבת סן סבסטיאן, פועלים היום כ-70 בתי סייד. הקטיף מתקיים בין אמצע אוקטובר לינואר. את התפוחים רוחצים, גורסים, סוחטים את המיץ ומעבירים לחביות ענקיות עשויות מעץ ערמונים. התסיסה הטבעית מתחילה להתרחש ללא תוספת חומרים. אחוז האלכוהול הנמוך הנע 4-6% מתעתע ומשכר קלות. מאמצע ינואר ועד סוף אפריל כשהסיידר כבר ראוי לשתייה, פותחים את בתי הסיידר לקהל שבא לשתות היישר מהחבית. בסוף אפריל, רגע לפני העונה החמה מתחילים בבקבוק. חלק מהסיידריות ממשיכים להגיש את התפריט הקבוע מלווה בבקבוקי סיידר שנמזגים מגובה רב כדי לשמור על האפקט. ממאי ניתן לשתות בברים או לרכוש בחנויות את הבקבוקים וכשמוזגים מהגובה  מתרחש אותו תהליך של שחרור הארומות לאוויר. בסן סבסטיאן חוגגים כמעט כל סוף שבוע אירוע סביב הסיידר ואת יום הסיידר באוקטובר. כאן הגישו גם קינוח קפוא.

מומלץ לבקר במוזיאון הסיידר במהלכו מסיירים במטע, לומדים על תהליכי הייצור המסורתי ומסיימים בחוויית טעימה.

עוד יין צ'אקולי. צילום: יעל עופר

עוד יין צ'אקולי. צילום: יעל עופר

איך הפכתי לאאוטסיידרית של בית הסיידר "!!!TXOTX"

תרצי להצטרף אלינו הערב לצ'וץ' עם חברים?" סימס  גרגורי. השבתי בחיוב ואז שאלתי "מה זה צ'וץ'?" – "אני ממליץ לך להגיע רעבה, מצוידת  בבגד חמים ובנעליים שלא מחליקות", ענה במסתוריות והותיר אותי סקרנית ונכונה להרפתקה באסקית חדשה. לא דמיינתי שאהיה במרכז תשומת הלב שלא במיטבי ובכל זאת זכיתי להתנסות בחוויה שהיא חלק חשוב בתרבות הבאסקית.

בין מטעי התפוחים בשלהי פריחתם שוכן בית הסיידר "אלטונה" (ALTUNA) המנוהל בידי בני הדור הרביעי. כשהגענו, המקום כבר המה בחבורות שהתגודדו ליד שורת חביות ענק מעץ וניהלו ביניהם שיחות ערניות בבאסקית. כולם  המתינו דרוכים לקראת הבאות ורק אני התיירת היחידה שנקלעה לאירוע של מקומיים ולא ידעתי מה עומד להתרחש. לפתע התקרב בעל המקום לחבית עץ ענקית והכריז: "צ'וץ'! " זו היתה  מילת הקסם של הערב. "צ'וץ'" הוא כינוי לפקק העץ המסורתי שחותם את חבית הסיידר. כמה מהאורחים עמדו בתור אוחזים בכוס הזכוכית דקת הדופן ובתזמון מדויק כשהוסר הפקק, הראשון בתור ממלא מעט את הכוס, יוצא מהשורה  והבא אחריו מגיח עם הכוס וממלא וחוזר חלילה. את הכוס ממלאים בגובה שתי אצבעות וכך לוגמים אותו קריר וטרי וחוזרים למילוי מחדש. לסיידר האיכותי גוון צהבהב ירקרק בוהק שנמזג עם מעט קצף ששוקע מיד בכוס. הארומות נעות מניחוחות של תפוחים טריים לריח מותסס  חמצמץ בהתאם לזן, בבלנדים מזני תפוחים שונים. בצ'וץ' הראשון שלי עקפתי את התור בטעות וסלחו לי. ב"צ'וץ'" השני שלי, כבר למדתי לעמוד בתור ולתזמן אבל כשהזרם פרץ גיליתי שמרוב התרגשות שכחתי את הכוס שלי על שולחן האוכל! החלקתי קלות על הרצפה, בגדי נספגו בנוזל הדביק ומישהו נחלץ להציל את המצב המביך ולמלא את כוסו. בינתיים, בצדו השני של האולם, הגחלים הלוחשות חורכות את נתחי בשר הבקר המיושן שהונחו על רשת הגריל והיו לביסים שנימוחים בפה. האורחים, מתיישבים סביב לשולחנות עץ כפריים מוגשות למרכז השולחן. בגט שלם שבוצעים בידיים, נתחי  קוד (בקאלה) ברוטב פיל פיל  שנוצר מאמולסיה של שמן זית, שום ופלפלים ירוקים, טורטיה דה בקלאואה – אומלט עם נתחי קוד בבצל מקורמל, וגולת הכותרת – מנה נדיבה של  סטייק עצם בקר על גחלים שנימוח בפה. לקינוח מגישים אגוזי מלך עם מפצח לפיצוח עצמי ומבחר גבינות מקומיות. תפריט האוכל התגבש כשאנשים היו מתכנסים  בסיידריות כדי לשתות בחברותא אבל כדי להימנע משתיית אלכוהול על בטן ריקה, נהגו להביא עמם תבשילים מהבית והכינו בשר על גחלים בחייק הטבע. ראו זאת בעלי המקום, חשבו את העסקים מחדש ובנו תפריט מסורתי עתיר בשר מלווה בשתיית סיידר ללא הגבלה. והיום באים לשתות אבל בעיקר בשביל האוכל הטוב.

כמה טיפים אישיים:

  • ביטחון: העיר מוארת (גם הפארקים) ובטוחה גם בחצות הלילה, היתה לי תחושת ביטחון נעימה כאישה שחזרה בחצות מהופעה או מהבר. אומרים שאין בה תופעות של אלימות ואירועים פליליים.
  • בחרתי לגור במרכז העיר בשל הנוחיות להגיע בתוך דקות לכל יעד ברגל.
  • תחבורה: נסעתי בתחבורה ציבורית בלבד. היא יעילה ונוחה. קיימות מספר חברות אוטובוסים ויש להזמין כרטיס און ליין לצרפת או לבילבאו וערים אחרות. העיר מרושתת ברכבות ואוטובוסים לכל כפר ועיירה קטנה. חברת הרכבת הבאסקית לגבול והרכבת הצרפתית מהגבול על הקו לבורדו.
  • העיר אידאלית לטיול כוכב ברכב או בתחבורה ציבורית.
  • מטרייה חובה עונת האביב היתה נעימה נעה בין מזג אוויר שמשי לגשם יומי אבל כל השנה צפוי גשם. אתרי מזג האוויר מאד מדויקים בזמנים. מזג האוויר עשוי להשתנות מידי חצי שעה.
  • מומלץ לשאת דרכון בנסיעה בין צרפת לספרד אם כי בד"כ לא בודקים.
  • כדאי לתרגל מספר מיליות נימוס בבאסקית.
  • גוגל מאפס היה יעיל כל יום, כל היום
  • בכל בית קפה או מוזיאון ניתן להתחבר לאינטרנט ידידותי.
  • לא מומלץ לגור בעיר העתיקה הרועשת. במרחק מספר דקות מכאן במרכז העיר או בשכונת גרוס – הכל שקט.
צילום: DANI SAGASTUME

צילום: DANI SAGASTUME

מפת אזור סן סבסטיאן (דונוסטיה), צפון ספרד

————–

תודה מיוחדת לגרגורי, מדריך סיורי האוכל שפתח לי דלתות, העשיר בידע והמלצות והיה לי לחבר.
התמונה הפותחת – צילום: DANI SAGASTUME

GREGORY SCHAEFER

basquebites@basquebites.com

מס' טלפון 34.678.242.857+

ביבליוגרפיה: MARK KURLANSKY, THE BASQUE HISTORY, WALKER & COMPANY

Tourism.euskadi.eus

בפרק הבא: עוגת הגבינה הבאסקית והספור הבלתי ידוע על הגרסה בצד הצרפתי, יום טיול בגטאריה, כפר דייגים, צרפת הבאסקית ברכבת, תעשיית השוקולד היהודית, המלצות קולינריות עדכניות בסן סבסטיאן והסביבה.

———

יעל עופר – כתבת תיירות וקולינריה, אוהבת לגלות את הסיפור האנושי של יצרנים ויזמים עם נשמה

קטלוניה: מסע תרבותי

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: