איטליה מחוץ למסלול המוכר

איטליה היא אחת המדינות המתוירות בעולם, עם יותר מ-47 מיליון תיירים בכל שנה, ונראה שאין כמעט פינה שהמטיילים לא הגיעו אליה. אבל כדי ליהנות מכל הטוב של איטליה, והוא רב מאוד, לא חייבים להצטופף על המדרגות הספרדיות ברומא או בכיכר סן מרקו בוונציה, לעמוד בתור אינסופי לגלריית אופיצי בפירנצה או למגדל הנטוי של פיצה. אפשר לטייל באיטליה בנחת וללא גדודי תיירים, באזורים יפהפיים והרבה פחות מוכרים, להתרשם מהנוף בשלווה, לשוטט בחופים נסתרים, לאכול במסעדות אותנטיות שבהן כל הסועדים, מלבדכם,  נולדו וגדלו באזור. בחרנו כאן כמה מחוזות איטלקיים מחוץ למסלול התיירות המוכר, שכל אחד מהם מציע שפע של מקומות מקסימים – ערים וכפרים, חופים ואתרים היסטוריים.

צפון איטליה: פריולי-ונציה ג'וליה
בפינה הצפונית-מזרחית ביותר של איטליה נמצא מחוז קטן עם שם ארוך, שרק מעטים מכירים. פריולי-ונציה ג'וליה (Friuli-Venezia Giulia) הוא אחד מחמישה מחוזות איטלקיים אוטונומיים עצמאיים (האחרים הם האיים סיציליה וסרדיניה והמחוזות בצפון איטליה טרנטינו-אלטו אדיג'ה ועמק אאוסטה) ורבים מתושביו הם ממוצא סלובני, שדוברים, בנוסף לאיטלקית, שפה הנקראת פורלן. המיקום של המחוז – בין אוסטריה, סלובניה והים האדריאטי – אחראי לגיוון הנופי הרב שלו, שנע בין פסגות אלפיניות לחוף ים מפורץ. בצפון המחוז עובר רכס האלפים, עם נופים אופייניים של פסגות מושלגות, יערות מחטניים ושפע של מים. מדרום לאזור האלפיני נמצא אזור היין, עם גבעות מעוגלות, שעל מורדותיהן נטועים כרמים רבים, מכאן קצרה הדרך אל החוף האדריאטי, עם מזג אוויר ים תיכוני נוח ומערות מרהיבות.

האלפים, בצפון מחוז פריולי-ונציה ג'וליה. בקיץ מתכסה האזור בפריחה מרהיבהם | צילום: לשכת התיירות turismofvg.it

מה כדאי לראות בפריולי-ונציה ג'וליה?
אודינה (Udine), בעבר בירת המחוז, היא עיר מקסימה עם אדריכלות בסגנון ונציאני. דוגמה מצוינת לאדריכלות המפוארת אפשר לראות בכיכר המרכזית, Piazza della Libertà, שבה נמצא בית העירייה, שנראה כאילו הגיע הנה היישר מעיר התעלות ונציה, וגם מגדל השעון שבכיכר הוא בן דודו של המגדל בכיכר סן מרקו הוונציאנית. כדאי גם לבקר במוזיאון לאמנות מודרנית, מוזיאון חדש ומקיף שמציג אמנים איטלקים ובינלאומיים מהמאה ה-20. אודינה אולי איבדה את הבכורה לבירת המחוז הנוכחית, טרייסטה, אבל היא נותרה המלכה הבלתי מעורערת של המטבח המקומי, ובמסעדות שלה תוכלו לטעום מהאוכל והיינות המשובחים של האזור.

אודינה, אדריכלות ונציאנית ואוכל נפלא  | צילום: לשכת התיירות turismofvg.it

15 ק"מ ממזרח לאודינה נמצאת העיירה צ'יווידאלה דל פריולי (Cividale del Friuli), שנוסדה על ידי יוליוס קיסר בשנת 50 לספירה. בעיירה יש בתים מרשימים, רבים מהם מהמאה ה-15, וקתדרלה שבנויה בסגנון גותי-וניציאני. ראוי לציון גם גשר השטן (Ponte del Diavolo), גשר אבן יפה שעובר מעל הנהר הזורם במרכז העיירה.

גשר האבן העתיק מעל הנהר שזורם במרכז העיירה צ'יווידאלה דל פריולי | צילום: לשכת התיירות turismofvg.it

באזור החוף מוזמלץ לבקר באחת המערות הקרסטיות, שהמפורסמת בהן היא המערה הענקית, גרוטה גיגאנטה (Grotta Gigante), כחמישה קילומטרים מצפון-מזרח לטרייסטה, בירת המחוז. באולם המרכזי של המערה, שגובהו יותר מ-100 מ', יש עושר גדול במיוחד של נטיפים וזקיפים.

מרכז איטליה: מרקה
קשה להאמין שבמרחק קצרצר מטוסקנה, אומבריה ואמיליה-רומאניה, שלושה מחוזות מוכרים ומטוילים כל כך, נמצא אזור יפה לא פחות והרבה פחות מוכר – מרקה (Marche). מחוז מרקה נמצא במרכז איטליה, ממזרח לטוסקנה ולאומבירה ומדרום לאמיליה-רומאניה. מהחופים המפורצים שבמזרח, דרך הערים העתיקות בראשי הגבעות ועד לנופים הדרמטיים של רכס סיביליני (Monti Sibillini) – מחוז מרקה מציע פניני טבע ותרבות שישמחו כל מטייל.

נסיעה קצרה מטוסקנה ואומבריה, מחוז מרקה מציע נופים יפים לא פחות, רק בלי גדודי תיירים

מה כדאי לראות במרקה?
בראש וראשונה, אל תחמיצו את אורבינו (Urbino), עיר רנסאנסית מרהיבה, שעל חשיבותה אפשר ללמוד מכך שהעיר כולה הוכרזה כאתר מורשת עולמית. בן העיר המפורסם ביותר הוא הצייר רפאל, והבית בו נולד ב-1483 עדיין ניצב כאן ופתוח לביקורים. שני בניינים רבי רושם חולשים על קו הרקיע של אורבינו – הקתדרלה (Cattedrale di Urbino) וארמון הדוכס (Palazzo Ducale), ארמון מהמאה ה-15 ששימש ביתו של הדוכס פדריקו דה מונטפלטרו, אותו דוכס שהדיוקן שלו, עם אפו הנשרי וגלימתו האדומה, הונצח בידי הצייר פיירו דלה פרנצ'סקה. מלבד האדריכלות המרשימה של הארמון, אל תחמיצו את המוזיאון הנמצא בין כתליו, הגלריה הלאומית של מרקה (Galleria Nazionale delle Marche), ובו מוצגות יצירות מופת של ציירי רנסאנס, בהם רפאל, פיירו דלה פרנצ'סקה, טיציאן ואחרים.

ארמון הדוכס באורבינו | צילום: Dino Quinzani

בדרך לחופים הזהובים של מרקה כדאי לעצור בהר קונרו, שמדרונותיו התלולים יורדים אל הים האדריאטי. האזור, שהוכרז כפארק אזורי, מציע מסלולי הליכה מסומנים וכמה אתרים ארכיאולוגים והיסטוריים. במערב המחוז, על הגבול עם אומבריה, נמצא הפארק הלאומי הר הסיבליני המתאפיין בנופים הרריים, עם מסלולי הליכה יפים. בחורף הפסגות הגבוהות מתכסות בשלג (יש כאן אתר סקי נחמד), באביב האזור מתכסה בפריחה מקסימה ובקיץ אפשר להתרענן ברפטינג בנהר הנארה.

בית חווה בודד על רקע פסגתו המושלגת של הר סיבליני | צילום: Luigi Alesi

דרום איטליה: מוליזה
עוד פחות מוכר ממרקה הוא מחוז מוליזה (Molise) בדרום-מזרח איטליה, מעל פוליה – "העקב" של המגף האיטלקי. האזור הזה מיושב בדלילות ואינו מרושת היטב באמצעי תחבורה ציבורית, וכדי להכיר מקרוב את הנופים ואת הכפרים המבודדים, צריך לטייל כאן במכונית. אחד הדברים המרתקים במוליזה הוא ההרכב האנושי: חיים כאן שני מיעוטים – מוליזים קרואטים, שלצד איטלקית דוברים גם ניב ישן של קרואטית, והארברשה, צאצאים של פליטים אלבנים, שברחו לדרום איטליה מפני הכובשים העות'מניים במאות ה-15 עד ה-18. הם דוברים אלבנית עתיקה, השונה לגמרי מהאלבנית המודרנית, ושלא כמו רוב האיטלקים, הם אינם קתולים אלא משתייכים לכנסייה האורתודוקסית.

הכפר ההררי Rocchetta Alta בדרום-מערב מחוז מוליזה | צילום: Luca Terracciano

מה כדאי לראות במוליזה?
כדי להבין עד כמה מיוחד המחוז הזה, כדאי לבקר בכפרים הארמנים, שמדרום לטרמולי, עיירת נופש על חוף האדריאטי (ראו בהמשך). בכפרים Campomarino ,Portocannone ,San Martino in Pensilis ,Ururi תוכלו להתרשם מאורח החיים המסורתי ואם תגיעו לכאן בסוף אפריל או תחילת מאי תוכלו לחזות בתחרויות של כרכרות רתומות לשוורים, אירוע מקומי נטול כל סממנים תיירותיים.

טרמולי (Termoli) עצמה היא עיר נעימה, עם רובע עתיק קטן וקתדרלה מרשימה מהמאה ה-12. מהנמל שלה יוצאות מעבורות לאיי טרמיטי (Isole Tremiti), שלושה איים יפהפיים השייכים למחוז פוליה, הדרומי למוליזה. האיים, שנמצאים במרחק של 35 ק"מ מהחוף, מצטיינים במצוקים דרמטיים, חורשות אורנים צפופות, חופים חוליים נסתרים ומים צלולים בצבע כחול נפלא, שמקיפים אותם. אבל אם הגעתם לטרמולי בחודשי הקיץ, דלגו על ההפלגה לאיים, שכן ביולי ואוגוסט תיירים רבים מגיעים לכאן והשלווה הקסומה נעלמת.

איי טרמיטי. אם אתם מחפשים שלווה ורוגע, אל תבואו לכאן ביולי-אוגוסט | צילום: Luigi Antonio

ויש מקומות שאפילו המקומיים לא תמיד מכירים. אחד האוצרות הנחבאים של מוליזה הוא שרידי העיר הרומית ספינום (Saepinum), שבשונה מפומפיי, למשל, נותר בה משהו אותנטי מאוד ולא מלוקק ואין בה את גדודי התיירים שגודשים את פומפיי. העיר, שנבנתה בשנת 293 לפני הספירה, הגיעה לשיא פריחתה במאה השנייה לספירה ונחרבה על ידי כובשים מוסלמים 700 שנה מאוחר יותר. מארבעת השערים המקוריים נותרו שלושה, כמו גם שתיים מהדרכים הראשיות של העיר, ויש כאן גם פורום, תיאטרון ובזיליקה.

שרידי העיר הרומית ספינום. אתר אותנטי ולא מצועצע | צילום: Adam, cc-by-sa 3.0

דרום איטליה: בזיליקטה
המחוז הדרומי בזיליקטה (Basilicata) גובל בקמפניה במערב, פוליה במזרח ובקלבריה בדרום ויש לו שתי רצועות חוף קצרות – האחת בים הטירני והשנייה בים האיוני. זהו אזור הררי מאוד, עם פסגות שמתנשאות מעל 2,000 מ', דבר שהיקשה אליו את הגישה עד התקופה המודרנית ושמר עליו מפיתוח יתר. זהו גן עדן לחובבי טרקים וטיולים בהרים אבל יותר מכל אסור להחמיץ בטיול כאן את רובע המערות בעיר מטרה, אתר מורשת עולמית ומקום מדהים במיוחד.

מה כדאי לראות בבזיליקטה?
מאיזה כיוון שלא תגיעו למטרה, המראה של הרובע העתיק של העיר, הסאסי (Sassi di Matera, "הסלעים של מטרה"), יעצור את נשימתכם. אלו הם בתי מערות החצובים באבן הגיר הבהירה, מגובבים זה מעל זה וזה לצד זה, מטפסים בצפיפות אל ראש גבעה מעל ערוץ עמוק. הרובע היה מיושב עד שנות ה-60, כיום רוב הבתים מתפוררים ואינם מתאימים למגורי אדם, אולם יש גם כאלה ששופצו והפכו למגורים ייחודיים, למסעדות ולמלונות בוטיק. המראה המרתק של הרובע העתיק הפך אותו לאידיאלי לצילום סרטים תקופתיים, בעיקר כאלה העוסקים בסיפורים תנ"כיים, ובין השאר, צולם כאן הפסיון של ישו, סרטו השנוי במחלוקת של מל גיבסון. במטרה יש כנסיות רבות, חלקן חצובות בסלע. העיר המודרנית תוססת ונעימה, בעיקר האזור סביב Piazza Vittorio Veneto.

הסטסי של מטרה. גיבוב מדהים של בתים ובתי מערות | צילום: שאטרסטוק

כאמור, מחוז בזיליקטה הררי מאוד, הרים תופסים כמחצית משטחו, וכדי לחוות את החיים בהרים כדאי לבקר בכפר היפהפה קסטלמצאנו (Castelmezzano), שהוכתר כאחד הכפרים היפים באיטליה. בתי הכפר תלויים בתלילות על מצוקים משוננים ואפורים והם משקיפים על נוף פראי ויפה להפליא. לאמיצים נטולי עכבות, בקיץ אפשר לגלוש במעין אומגה לאורך כקילומטר וחצי מעל התהום אל העיירה המקסימה פייטרפרטוסה (Pietrapertosa), שאף היא נמצאת במיקום פנטסטי, מתחת למצוקים דרמטיים. מומלץ מאוד לבקר גם בעיירה הזאת, שלמרבה השמחה אפשר להגיע אליה בדרכים יותר קונבנציונליות מאשר בגלישה מבהילה על חבל דק…

הכפר ההררי קסטלמצאנו תלוי על צלע הר ומשקיף על נוף פראי

החוף הטירני של בזיליקטה מזכיר במקצת את החוף של אמלפי (בזעיר אנפין), עם מפרצונים חבויים, רצועות חוף צרות ומעוגלות שצוקים רבי רושם מהווים להן תפאורה נאה. כדאי לעצור בעיירת החוף הנעימה מראטיאה (Maratea), שהמקומיים מכנים "פנינת הים הטירני". בעיר עצמה יש כנסיות רבות ופסל ענק של ישו עם ידיים פרושות לצדדים מקבל את פני הבאים. אבל רוב המטיילים עוצרים בעיירה לאו דווקא כדי להתפלל, אלא כדי לרחוץ בחופים המפורצים ולטייל בין הכפרים הקטנים שבאזור.

בתי עיירת החוף מראטיאה משקיפים אל הים הטירני | צילום: Alexander Van Loon

בתמונה הפותחת: הכפר ההררי קסטלמצאנו במחוז בזיליקטה שבדרום איטליה

לקריאה נוספת:

צילומים: Luigi Alesi, Dino Quinzani, Luigi Antonio