איטליה הוולקנית – טיול בין הרי געש איטלקיים

ב-24 באוגוסט, שנת 79 לספירה, הר הגעש וזוב התפרץ ללא התרעה מוקדמת. רק יום לפני לכן נערכה בעיר פומפיי, שלמרגלות ההר, החגיגה השנתית לכבודו של וולקן, אל הנפחות והאש האחראי גם על הרי געש. דבר לא העיד על האסון הממשמש ובא, ותושבי האזור התנהלו בשגרת היום-יום. אבל לקראת הצהריים החל להיפלט ענן אדיר של עשן מלוע ההר, וסלעים געשיים הועפו לגובה עצום. האפר הוולקני והסלעים הלוהטים נעו במהירות עם הרוח לכיוון דרום-מזרח, מכסים בדרכם את העיר פומפיי ואת סביבתה, הורגים כל יצור חי שלא הספיק להימלט. 24 שעות נמשכה ההתפרצות האדירה, ובסיומה נקברו הערים פומפיי והרקולנאום תחת האפר, ונעלמו מעל פני האדמה.

1,700 שנים רבצו הערים מכוסות כליל, ואיש לא ידע היכן הן או מה בדיוק עלה בגורלן. ואז, איכר שחרש בשדהו נתקל בשרידים עתיקים. הוא הזעיק עזרה שבעקבותיה החלו חפירות נרחבות באזור. וכך נחשף עולם ומלאו, שנעלם בן רגע – רחובות, וילות נאות, בנייני ציבור מרשימים, מרחצאות, חנויות, מקדשים, אפילו בתי בושת. כיום, הר וזוב והערים העתיקות פומפיי והרקולנאום שנקברו תחת האפר הוולקני הם מאתרי התיירות המרתקים ביותר באיטליה.

אם יש לכם רק יום אחד להקדיש לאזור, חלקו אותו בין ביקור בעתיקות פומפיי לטיפוס על הר וזוב, שהוכרז כפארק לאומי. גם אם תגיעו להר עם רכב או בטיול מאורגן, אין מנוס מלטפס לפחות חלק מהדרך ברגל, בעלייה תלולה למדי. אבל הטיפוס הזה, מכביד ככל שיהיה על מי שאינו בכושר גופני טוב, הוא חלק מהחוויה, כמו גם ההצצה ללוע ההר והנופים המרהיבים של מפרץ נאפולי שנפרשים מתחת.

השביל המוליך לפסגת וזוב. הטיפוס התלול אל הלוע הוא חלק מהחוויה המיוחדת | צילום: Marianna De Wit, flickr

הר וזוב הוא רק אחד מהרי הגעש של איטליה והוא חלק מתיירות וולקנית, שצוברת פופולאריות בשנים האחרונות. היעד הבא של חובבי הדרמה הגעשית הוא באופן טבעי הר אטנה, בצפון-מזרח סיציליה. זהו הר הגעש הגבוה והפעיל ביותר באירופה, ורוב הסיכויים שבמהלך חופשה בסיציליה תזכו לראות ענן של עשן נפלט מלועו, ואולי אפילו התפרצות של ממש עם לבה שצובעת את שמי הלילה באדום וכתום דרמטיים. המראה של הפסגה המושלגת, שעשן וסלעים נפלטים מלועה, הוא אחד המרשימים שאפשר לתאר.

הר אטנה פולט עשן. ניגוד מרהיב בין לבן לשחור | צילום: giopuo, flickr

בשל ההתפרצויות התכופות, אסור לטפס עד הלוע, אבל שירות מיניבוסים שפועל למרגלות ההר ייקח אתכם לגובה של יותר מ-3,000 מ', לאזור מרתק של סלעים שחורים, זרמי לבה קפואה, לועות קטנים הפולטים עשן. הקור השורר בגבהים מתחלף בתחושה של להט כשדורכים על סלעים חמים, ובחורף הניגוד המרהיב של סלעים שחורים ושלג לבן הופך את הביקור למיוחד אף יותר. את הסלעים השחורים של אטנה פוגשים שוב בעת ביקור בכפרים הסמוכים להר ובעיר קטניה – בריצוף המדרכות והכבישים וברעפי הגגות.

אבל גולת הכותרת הוולקנית מצפה למי שייקח מעבורת או רחפת מצפון סיציליה אל האיים האאוליים (המוכרים גם בשם גם האיים הליפאריים). זוהי קבוצה של שבעה איים מופלאים, שכל אחד מהם הוא למעשה הר געש המיתמר מעל פני הים.

האיים האאוליים, קבוצת איים געשיים מצפון לסיציליה | צילום: giopuo, flickr

הגדול והמאוכלס ביותר מבין האיים הוא ליפארי, שבו יש גם את תשתית התיירות הטובה ביותר (למרות שמחוץ לעונת התיירות גם כאן נסגרים לא מעט מסעדות ומלונות קטנים). רוב תושבי האי מתגוררים בעיר היחידה, הנושאת את שמו של האי, ובכמה כפרים קטנים הפזורים בו. הר הגעש של ליפארי אינו פעיל, אולם פה ושם ברחבי האי אפשר לראות פלומות עשן מיתמרות מחריצים בסלעים. אדמת האי מכוסה בסלעי פומיס, שכרייתם היא מקור הפרנסה העיקרי של התושבים, לצד תיירות.

אי קטן בהרבה, אבל מעניין לא פחות, הוא סטרמבולי, שכל שטחו רק 13 קילומטרים רבועים, וכמה מאות התושבים המתגוררים בו דרך קבע מתפרנסים מחקלאות ומדיג. אבל הסיבה האמיתית להגיע לכאן היא הר הגעש, שגובהו 926 מ' מעל פני הים (ועוד יותר מאלף מטרים מתחת לפני הים) והוא מתפרץ דרך קבע בהתפרצויות דרמטיות, אבל בעלות עוצמה לא חזקה, כך שלא נשקפת סכנה למבקרים. עשן תמידי מיתמר משלושת הלועות של הר הגעש, ובעת התפרצויות גם נפלטים פרצי לבה רותחת ונשמעים קולות פיצוץ עמומים.

התפרצות געשית בסטרמבולי באישון הלילה | צילום: John Burke, flickr

אפשר לטפס על ההר, אבל רק בלוויית מדריך מוסמך שמכיר היטב את השבילים ויודע מתי אפשר להתקרב ללוע ומתי זה מסוכן מדי. האמיצים, שיטפסו בשעות הלילה (שוב – רק עם מדריך!), יזכו למראות של אש ותמרות עשן, הצובעים את השמיים השחורים. את המחזה המפעים הזה ניתן לראות גם אם אתם שוהים בלילה באחד האיים הסמוכים.

וולקנו, האי הדרומי ביותר בקבוצת האיים, נקרא על שמו של אל האש הרומי, שכן הקדמונים סברו כי לוע הר הגעש הוא בעצם ארובת הכבשן של וולקן. כבר שנים רבות שההר באי לא התפרץ, אולם אין זה אומר שהחיים שקטים ושלווים בוולקנו. מיד עם הירידה מהרחפת שמובילה אל האי יקבל את פניכם ריח עז של גופרית. הריח, המזכיר ביצים סרוחות, ילווה אתכם לאן שלא תלכו, אבל הניחוח הבולט הזה הוא חלק בלתי נפרד מחוויית הביקור פה, והוא גם מסמן את האטרקציות הפופולריות באי: אמבטיות בוץ וגופרית, מעיינות חמים וחופים שחורים, תוצאה של הפעילות הגעשית.

סלעים געשיים בשלל צבעים באי וולקנו | צילום: giopuo, flickr

מי שבכל זאת רוצה קצת אקשן וולקני, מומלץ לו לצאת לטיול בחוף באיה די לוונטי, שם אפשר לראות אדי מים וגזים המתפרצים מבין סדקים בסלעים. קשה להפסיק להסתכל על המראה המלבב, אבל עשו זאת מרחוק ובזהירות – הטמפרטורה של האדים מגיעה ל-200 מעלות צלסיוס!