נכנסנו לבית הלבנים הקטן. הוא היה אפלולי, ורצפת הבטון שלו פריכה, כמעט שברירית. היו בו שני חדרים עם ריהוט מינימליסטי, שהסתכם בספה דהויה ושרפרף בחדר המרכזי, וחדר נוסף לשינה, שנערמו בו מזרנים על מחצלת דקה. בעלת הבית הציצה בביישנות מעברו השני של החדר, וניכר בה שהיא מרוצה מביקורו של אורח מארץ הקודש. על אחד הקירות נפרש בד לבן ועליו התנוססו אותיות האלף-בית. פנחס, בעלה, סיפר לנו שמדי שנה מגיעים יותר ויותר מבקרים לראות את חיי הקהילה הייחודית שלהם, בני האבאיודיה (Abayudaya). אסור להשתמש בתרופות
ההיסטוריה מספרת שבשנת 1919 הקים סֵמאי קקונגולו קהילה יהודית בשם אבאיודיה (בני יהודה) במזרח אוגנדה. את דרכו ליהדות החל קקונגולו לקראת סוף קריירה צבאית עשירה כגנרל ושליט במחוזה המזרחי של אוגנדה, תחת השלטון הבריטי בתחילת המאה העשרים. קקונגולו, שתרם רבות כדי לחזק את השלטון הבריטי באוגנדה, דרש כהוקרה לקבל תואר אצולה, אך הבריטים סירבו. הדבר גרם לסכסוך שבעקבותיו עזב קקונגולו את הכנסייה הפרוטסטנטית ועבר בשנת 1913 לפלג המאלאקי – פלג נוצרי אפריקאי שהחל להתפשט באוגנדה והביע את מחאתו נגד השלטון הבריטי דרך עקרונותיו הדתיים. למאלאקי היו עקרונות המשלבים את התורה עם הברית החדשה. הם החזירו את יום השבת כיום מנוחה במקום יום ראשון הנוצרי, אסרו על אכילת בשר חזיר, התירו נישואים ליותר מאישה אחת ואסרו לחלוטין את השימוש בתרופות. לכל הרפורמות האלה מצאו הצדקות מהתורה. קקונגולו התחזק בלימודי התורה והתקרב יותר ויותר ליהדות, כאשר טקס ברית המילה היה ללא ספק השיא שבישר על חציית הקווים והכרזה על עצמו כיהודי. כמו אברהם אבינו, מל קקונגולו את עצמו, וגם את ילדיו מל ביום השמיני להיוולדם כמצוות התורה, ודרש זאת גם מאנשיו. הוא כתב את ספר ההדרכה הראשון שנקרא אביגמבו (Ebigambo, ציטוטים מספר הקודש) והכשיר מורים ומדריכים בבית הכנסת שבנה ליד ביתו בשנת 1923. בשנת 1928, כשהוא בן 59, נפטר קקונגולו מטטנוס, והותיר אחריו קהילה שמנתה כאלפיים נפשות, 50 דונם אדמה וחזון לבנות בית כנסת על אדמתו.
מתפללים בסתר בסוף שנות השישים של המאה הקודמת נוצר קשר עם שגרירות ישראל באוגנדה, ובני הקהילה קיוו שיוכלו לשלוח את ילדיהם לקבל חינוך במדינת ישראל. אך בתקופה זו עלה לשלטון הדיקטטור אידי אמין, ששם קץ לקשרים עם ישראל, וגרוע מזה – אסר על כל פעילות דתית באוגנדה, פרט לאסלאם ולנצרות. בתי כנסת נסגרו, התפילות נאסרו, ומי שבחר להתפלל עשה זאת בסודיות מוחלטת. תקופה זו והשנים שקדמו לה גרמו לדלדול משמעותי בחברי הקהילה. לאחר נפילתו של אידי אמין בשנת 1979 הכריזה המנהיגות החדשה באוגנדה על חופש דתי, שאפשר לקהילה לחזור לחיי הרוח ולהציל את המעט שנותר. בשנת 1980 מנתה קהילת אבאיודיה רק חמישים צעירים. בשלב זה הבין אחד החברים, ג'יי ג'יי קֵקי שמו, שאם לא ינקטו צעדים דרסטיים, הקהילה תיכחד. הוא הקים את תנועת הנוער וי.ג'יי.סי (YJC ,Young Jewish Community) כמנוף חינוכי לשימור החיים היהודיים. חברי התנועה הבינו שבלי קשרים עם קהילות יהודיות מבחוץ יחמיר מצבם הכלכלי ובידודם החברתי-הדתי. קקי נשלח אפוא כנציג תנועת הנוער לבית הכנסת בניירובי, כדי ללמוד את המבנה הארגוני של הקהילה. בשנות התשעים המוקדמות הקימו הוא ושני אחיו, אהרון וגרשון, מעין קיבוץ, ובנו את בית הכנסת "משה", שבנייתו הושלמה בשנת 1995 לאחר מאבקים וקשיים מול הרשויות המקומיות.
תזכורות לחיים יהודיים בני האבאיודיה מנהלים אורח חיים של סובלנות, כבוד ושכנות טובה. בכפרים פזורים בתי אבן ובתי בוץ קטנים, עם שבילי עפר אדומים ביניהם. את בתיהם של בני הקהילה אפשר לזהות בנקל על פי ציורי גיר של מגן דוד וסמלים יהודיים אחרים המתנוססים על דלתות, קירות וחלונות הבתים. לרובם אין מזוזות על משקוף הדלת, וציורי הגיר הם הסימן היחיד המבדיל בין בתי היהודים לאלה של שכניהם. נשים נשואות עם כיסוי ראש קיבלו את פנינו, והראו לנו תזכורות מגוונות לחיים יהודיים – חנוכיות, פמוטים פשוטים, סידור ועוד. לאפריקה קולות וצלילים רבים המאפיינים את השבטים השונים. כשחלפנו על פני אחד הכפרים ביום ראשון נשמעו קולות קריאה שהתנגנו מתופים אפריקאיים וקידמו בברכה את המתפללים בכנסייה. בעבר גם אצל בני יהודה היו תלויים בפתח בית הכנסת שני תופים גדולים שבישרו על התפילות. בני הקהילה ויתרו על מנהג זה, אך היום עדיין אפשר לשמוע את שירתם הערבה המלווה את התפילות.
רוחות של שינוי להיות יהודי היום, או לפני אלפיים שנים, זו בחירה, גם למי שנולד יהודי. בכל דור ודור היו מי שניסו לאלץ את היהודים להמיר את דתם או להתבולל, ואדם שנשאר יהודי למרות הלחצים עשה זאת מתוך בחירה, אמונה וזיקה היסטורית. אף על פי שלקהילת אבאיודיה אין שושלת של קשרי דם המחברת אותם באופן היסטורי לעם היהודי, דבקה קהילה קטנה וייחודית זו ביהדות במשך כמעט מאה שנים ללא שום תמיכה של ממש מבחוץ. בעיני זו דוגמה מרתקת לבחירה אמיצה ולגודל האמונה. |
