אוגנדה: ביקור בקהילה היהודית

אתם ודאי מכירים את הבדיחה על היהודי שתקוע לבדו באי בודד ובונה שני בתי כנסת, רק כדי שהוא יוכל להגיד על אחד מהם: "פה כף רגלי לא תדרוך לעולם!". מסתבר שהבדיחה מבוססת (כמעט) על סיפור אמיתי, ולא באי בודד, אלא באוגנדה.

למרבה הפלא, יש באוגנדה קהילה יהודית חיה ותוססת והכוונה היא לא לקהילה של ישראלים שחיים באוגנדה, אלא קהילה שמורכבת ממקומיים. ואיך זה מתקשר לבדיחה בפתח הכתבה? הקהילה, שמונה מעט יותר מאלף חברים והתחילה את דרכה בתחילת המאה ה-20, כבר הספיקה לעבור פיצול עקב חילוקי דעות בנוגע לאופי הגיור וכיום מתקיימות באוגנדה שתי קהילות נפרדות כמעט לחלוטין – האבאיודאיה (Abayudaya), שרוב חבריה עברו גיור קונסרבטיבי בתחילת המאה ה-21, ו"שארית ישראל" המעוניינים אך ורק בגיור אורתודוקסי ומצפים לביצועו כבר שנים רבות.

ילדי קהילת שארית ישראל בפוטי | צילום: עירד עומר

ביקור ומפגש עם הקהילה היהודית המתגוררת באזור העיר מבאלה (Mbale) במזרח אוגנדה, על גבול קניה, הוא חוויה ייחודית ויוצאת דופן לכל מטייל ישראלי באשר הוא – הן עבור החילונים שבינינו והן עבור שומרי המסורת והדתיים. החוויה תתעצם אם הביקור יתרחש במהלך השבת או אחד מחגי ישראל.

הזדמן לי לבלות כמה שבתות מרתקות בחברת קהילת אבאיודאיה. בימי שישי בבוקר מורגשת בכפר המולת ההכנות לשבת, מהחצרות האחוריות של הבתים, המשמשות כמטבחים, עולים ריחות של תבשילים שונים לשבת, הלימודים נגמרים מוקדם מהרגיל, בני הכפר שעברו לגור בעיר מבאלה או בבירה קמפלה חוזרים לכפר לקראת השבת, ולקראת שקיעת החמה כולם עוברים לבגדי שבת חגיגיים. בית הכנסת נמצא בראש הגבעה המרכזית של הכפר, מבנה גדול ובולט יחסית, בעל קומה אחת, עם כסאות פלסטיק רבים: בצד ימין עזרת גברים ובצד שמאל עזרת נשים.

בית הכנסת של אבאיודאיה בגבעת נאבוגוייה | צילום: רוני כפיר בר משי

תפילות השבת הופכות להיות אטרקטיביות במיוחד, גם לחילונית שכמותי, כאשר הן מבוצעות בקצב אפריקאי, בשילוב של שפת הקודש ולוגנדה (השפה המקומית), תופי מרים וגיטרות. יכולות השירה של בני הקהילה מדהימות וההרמוניה סוחפת ומרגשת לאחר התפילות – קידוש וברכה על החלות, ארוחת שבת ומזמורים לשבת.

אז מהו הרקע ההיסטורי של קהילה זו? תחילת סיפורה של הקהילה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, כשאוגנדה הייתה מדינת חסות בריטית ורבים מתושביה המירו את דתם לנצרות בעקבות המיסיונרים שפעלו בה. אחד מ"המתנצרים" היה סמי קקנגולו (Semei Kakungulu), איש צבא באוגנדה, ששמו הלך לפניו הן בקרב המקומיים והן בקרב הבריטים, שנעזרו בו במלחמתם נגד המוסלמים. כתמורה לעזרתו המוערכת מינו הבריטים את קקנגולו למושל הצבאי של מזרח אוגנדה, אזור העיר מבאלה, שאותה הקים ופיתח (כיום היא העיר השלישית בגודלה באוגנדה). קקנגולו קיווה שתפקיד המושל הצבאי הוא רק שלב אחד בקידומו על ידי הבריטים, כאשר מבחינתו בסופו של דבר היה ברור שהוא ימונה להיות Kabaka – מלך מקומי. כשהבין שלא כך הדבר (בשנת 1913) התפטר מתפקידיו הרשמיים בשלטון ובצבא והקדיש עצמו לנושאי אמונה ודת.

בדרך למפלי סיפי בקרבת מבאלה, העיר הסמוכה לכפר בו גרים בני הקהילה | צילום: רוני כפיר בר משי

כאמור, קקנגולו כעס על הבריטים ועל כל מה שמייצג אותם, בין השאר הדת הנוצרית, ולכן חיפש פתרונות דתיים אחרים. הוא מצא את כת ה-Malachites, ששילבה בין עקרונות נוצרים ויהודיים, ועם הזמן הלך והתחבר יותר ויותר לברית הישנה (כלומר, התנ"ך) והתנתק מהברית החדשה.

ב-1919 קקנגולו ביצע ברית מילה בעצמו ובבניו והכריז כי הם יהודים. הוא ברח ממבאלה לכפר קטן למרגלות הר Elgon, לא רחוק ממבאלה, ומשם המשיך ללמד את עקרונות הברית הישנה, דגל בקיום עשרת הדיברות וכתב ספר ובו הסברים בלוגנדה על התנ"ך, קיום מצוות ולימוד הדת. במהלך שישה חודשים בשנת 1920 הוא קיבל מידע רב מיהודי ירושלמי בשם יוסף, שהגיע לקהילה במקרה. יוסף הבין כי בני הקהילה מאמינים בעשרת הדיברות ובחוקי היהדות, והחליט להישאר במקום על מנת ללמד את המנהיג על הדת ועל המנהגים היהודיים. בתקופה זו מנתה הקהילה כ-3,000 מאמינים.

הכנת אוכל לשבת. מהחצרות עולים ריחות תבשילים | צילום: רוני כפיר בר משי

ב-1928 נפטר קקנגולו, ולאחר מותו הורגש בקרב המאמינים המחסור במנהיג, ורבים חזרו לחיק הנצרות, אך עדיין נשאר גרעין שהחשיב עצמו לאבאיודאיה – בני יהודה, כלומר יהודים.

מאז חוו בני האבאיודאיה עליות ומורדות. בשנות ה-70-60, על רקע היחסים החמים בין ישראל ואוגנדה, הגיעו נציגי השגרירות הישראלית לבקר את הקהילה, אך בתקופת שלטונו של אידי אמין נאלצו בני האבאיודאיה להסתיר את דתם מפחד הרודן המשוגע ולהתפלל במקומות חבויים. במהלך שני העשורים האחרונים הגיעה השמועה על קיומה של קהילה יהודית באוגנדה לארגונים יהודים שונים בארצות הברית ובישראל. ארגונים אלו שלחו תרומות רבות ומתנדבים לקהילה על מנת לחזק אותם ואת יהדותם ולפתח את הקהילה מבחינות רבות- בריאות, כלכלה, חינוך ועוד. בשנת 2002 כ-4,000 בני האבאיודאיה עברו גיור קונסרבטיבי על ידי חמישה רבנים מהתנועה. השיא הגיע בשנת 2008, כאשר הוסמך כרב גרשום סיזומו, מנהיג הקהילה, לאחר חמש שנות לימוד בתכנית של התנועה הקונסרבטיבית בארצות הברית. הקהילה חמה ומקבלת אורחים באהבה רבה ובחיוכים גדולים.

לימוד משותף עם קהילת בני ישראל בפוטי. חברי הקהילה צמאים לידע | צילום: עירד עומר