מדי חורף, מסוף דצמבר ועד סוף פברואר, הכלניות מהדרות את העמקים, ההרים ושולי הדרכים. למרות שהן פורחות כמעט בכל מקום בארץ שבו שורר אקלים ים תיכוני, בכל זאת ישנם כמה אתרים שבהם ריכוזי הפריחה מרשימים ויפים במיוחד היוצרים מרבדי צבע מרהיבים. בעת ביקור באתרי פריחת הכלנית תוכלו לשלוח את הילדים לבדוק בת כמה הכלנית. התשובה מסתתרת בתחתית הפרח: כשפרח הכלנית עדיין ניצן, הוא עטוף בעלים ירוקים. ככל שהוא מתבגר והולך מתארך הגבעול בקטע שבין מעטפת העלים לפרח עצמו. נוכל לבדוק עד כמה גדול המרחק אצל כלניות נבולות וכמה הוא קטן אצל היפות והצעירות. זה המקום להזכיר שהכלנית היא פרח מוגן וכי כל פגיעה בה אסורה. כשאנו פוסעים בשדות הפורחים חשוב מאוד להקפיד שלא לרמוס את הפרחים היפים. ועוד תוכלו לספר לילדים, שהכלנית נבחרה לפרח הלאומי של ישראל. שימו לב שדבורים אינן פוקדות את הפרח. פרחי הכלנית חסרים את הצוף שהדבורים מחפשות. במקומן מגיעות חיפושיות גרגרניות שבאות כדי לזלול את גרגירי האבקה (הגוש השחור במרכז). מחקרים גילו כי דבורים כלל אינן רואות את הצבע האדום, אך הוא בולט מאד לעיני החיפושיות.
בארץ כמה פרחים אדומים שמציעים אבקה לחיפושיות בתמורה להאבקה. הראשונה לפרוח היא הכלנית, אחריה פורחת הנורית ולבסוף הפרג. תופעה זו, לפיה הפרחים האדומים, המושכים בעיקר חיפושיות, לא פורחים יחדיו אלא בסדר עוקב, נקראת "הגל האדום". הגל האדום הוא מעין התפתחות אבולוציונית המקטינה את התחרות ומאפשרת לפרחים "להתחלק" במאביקים. ואיך תבדילו בין שלושת הפרחים האדומים האלה? מלבד זמני הפריחה השונים, יש גם הבדלים במראה: לכלנית יש חמישה עלי כותרת, אין לה עלי גביע, וסביב בסיס האבקנים השחורים יש לרוב טבעת לבנה. גם לנורית יש מספר דומה של עלי כותרת אדומים ואבקנים שחורים, אולם בשונה מהכלנית יש לה עלי גביע ואין לה טבעת לבנה. לפרג יש ארבעה עלי כותרת, שבבסיסם כתמים שחורים. שמורת בתרונות רוחמה איך מגיעים: נוסעים דרומה בכביש מס' 40 עד צומת בית קמה. בצומת פונים ימינה בכביש מס' 293. כעבור 2.5 ק"מ לערך פונים צפונה (ימינה) בכביש מס' 334 "דרך ארץ הבתרונות", לעבר רוחמה ושדרות. כעבור 6 ק"מ מגיעים אל פניה ימינה משולטת בחום "ביתרונות רוחמה". השביל מתפתל בין הגבעות, נצמד לגדר המזרחית של קיבוץ רוחמה ופונה מזרחה. בקטע זה חולפת הדרך בשוליה הצפוניים של שמורת הטבע וניתן להשקיף ממנה על הביתרונות. סביב נקודת התצפית ניתן לעצור ולצאת להליכה רגלית.
איך מגיעים: נוסעים דרומה בכביש מס' 40 עד צומת בית קמה. בצומת פונים ימינה בכביש מס' 293. כעבור 2.5 ק"מ לערך פונים צפונה (ימינה) בכביש מס' 334 "דרך ארץ הבתרונות". חולפים על פני קיבוץ דורות וכעבור 2 קילומטר מגיעים אל הגבעה הנמצאת מדרום (משמאל) לכביש ומסומנת במפות כחורבת הוגה (מפת סימון שבילים מס' 13, "מישור חוף הנגב והנגב המערבי"). שמורת פורה איך מגיעים: נוסעים דרומה בכביש מס' 40. 15.5 ק"מ מצומת פלוגות נראה שילוט המכוון ימינה (מערבה) לעבר שמורת פורה.
תל גודד איך מגיעים: מכביש מס' 1 פונים דרומה במחלף שער הגיא, ונוסעים דרומה בכביש מס' 38 לכיוון בית שמש וקרית גת. חולפים על פני הפנייה למצפה משואה וכארבעה קילומטרים אחריה ישנה התרחבות גדולה של השוליים, סלולה בחלקה, המשמשת כחניה. שדות הכלניות הגדולים נמצאים מעברו האחר של הכביש – חצו בזהירות! צומת סעד ונחל גרר איך מגיעים: נוסעים בכביש מס' , דרומה עד צומת יד מרדכי. בצומת פונים שמאלה בכביש 34 אל צומת גבים. בצומת גבים פונים ימינה לעבר מפלסים וסעד. נוסעים עד צומת סעד, מעין צומת T כפולה, בה פונים שמאלה ומיד ימינה (כביש 32 דרום). כעבור 5 ק"מ נחלוף על פני הפניה ימינה (מערבה) לקיבוץ בארי. ארבע ק"מ נוספים דרומה יביאו אותנו אל ערוץ נחל גרר ופניה משולטת ימינה (מערבה) לעבר חניון רעים, נקודת ההתחלה.
איך מגיעים: נוסעים דרומה בכביש מס' עד צומת יד מרדכי. בצומת פונים שמאלה בכביש 34 אל צומת גבים. בצומת גבים פונים ימינה לעבר מפלסים וסעד. נוסעים עד צומת סעד, מעין צומת T כפולה, בה פונים שמאלה ומיד ימינה (כביש 232 דרום). ממשיכים בנסיעה ישר, חולפים על פני עיקול גדול שמאלה (תל גמה נראה מימין) וצומת גמה. כעבור 8 קילומטרים מגיעים אל צומת מעון בה פונים שמאלה (מזרחה) לעבר אפקים. כעבור 4.5 קילומטרים פונים ימינה (דרומה) בדרך עפר טובה מסומנת כחול, המסתיימת סמוך לצומת צאלים, שם גם נמצא גשר החבלים (מפת סימון שבילים מס' 13, "מישור חוף הנגב והנגב המערבי").
מנחת מגידו איך מגיעים: נוסעים בכביש מס' 65 עד צומת מגידו; בצומת ממשיכים ישר לעבר עפולה בכביש הסרגל. כעבור חמישה ק"מ, קצת לפני צומת הסרגל, יש פנייה קטנה שמאלה למנחת מגידו. פונים, ועוד לפני שחונים מבינים למה היה כדאי לבוא… והנה טעימה ממה שמחכה לכם שם: צילומים בכתבה: יהודית גרעין-כל, צחי אבנור, אלכס גל |
.jpg)
