מידע מעשי לשווייץ

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

מוזיקה/ פסגת הצלילים

נופים מרהיבים ואוכל מעולה יש גם במקומות אחרים בשווייץ, אבל מונטרה היא בירת המוזיקה הבלתי מעורערת

הפסטיבל במונטרה. לא רק ג'אז, אלא גם רוק, פופ, דאנס ומוזיקת עולם | צילום: באדיבות switzerland tourism

כתב: דובי לנץ

קחו נשימה ארוכה והביטו לעבר האופק. בדרום נושקת לטיילת ימת זֶ'נֶב (הידוע בשווייץ בשם ימת לֵמאן – Lac Léman), מכותרת באלפים המלכותיים. פסגות המון בלאן, המאטרהורן ואחרות משקיפות על המקום מגובה 4,000 מטר ויותר, ובמורדות ההרים ממזרח וממערב גולשות טרסות נטועות כרמים, מתנתו של בכחוס, אל היין.
מצפון משתפל רכס הפרה-אלפים: בוחרים שביל ומטיילים לאורכו, יוצאים לסקי במורדות המושלגים, טסים בכדור פורח, דואים או גולשים באוויר, ובמיוחד טועמים מהגבינות המשובחות שמיוצרות בכפרים ציוריים קטנים. במרכז המרחבים היפהפיים הללו, כתשעים קילומטר מצפון-מזרח לז'נבה וכעשרים קילומטר מדרום-מזרח ללוזאן, נמצאת העיר מוֹנטְרֶה (Montreux).

מסטינג ועד סשן מאולתר
נופים מרהיבים ואוכל מעולה יש גם במקומות אחרים בשווייץ, אבל מונטרה היא הבירה המוזיקלית. פסטיבל הג'אז שלה הוא אחד הגדולים בעולם, ועל בימותיו התארחו ב-35 שנות קיומו מחשובי האמנים של מוזיקה קלה – ג'אז, אבל לא רק. ודי להתבונן ברשימת האמנים שהופיעו בפסטיבל 2004 כדי להבין את המבחר הרב שמציע הפסטיבל: ואן מוריסון, בי.בי קינג, אלישיה קיז, פיל קולינס, דיפ פרפל, פיית'לס, בובי פרקר, זאקיר חוסיין, קרלוס סנטנה ורבים אחרים.
בשני אולמות גדולים הנמצאים באותו מבנה, אולם סטרווינסקי ואולם מיילס דייוויס, תוכלו לשמוע במשך שלושה שבועות (המתחילים בסוף השבוע הראשון של יולי) את הבולטים בעולם המוזיקה העכשווית: אמני ג'אז, מוזיקת עולם, פופ, רוק, דאנס ומה לא. קלוד נובס, המנהל הציורי של הפסטיבל ומייסדו, תמיד מתרגז כשעיתונאי טירון שואל אותו מדוע נשמר השם "פסטיבל הג'אז של מונטרה" למרות מיעוט מופעי הג'אז בפסטיבל. השם הוא מותג, הוא עונה בקוצר רוח, וככזה אינו ניתן לשינוי.
אלה מכם שתקציבם מצומצם או שמעדיפים להדיר רגליהם מאולמות מוזמנים להאזין למוזיקת רחוב, שאותה אפשר לשמוע במהלך רוב שעות היממה. החל בשעות הצהריים מתקיימים על שפת הטיילת מופעי האוף-פסטיבל (Off-Festival) של מונטרה. מוזיקאים ולהקות שמקווים לזכות להכרה ולפרסום מופיעים על כל גבעה ותחת כל עץ רענן. הסתיימו מופעי הערב – יוצאים לבלות עד לשעות הקטנות של הלילה במונטרה ג'אז-קפה ולשמוע את האמנים בג'אם מאולתר.
בשעות המעטות שבהן אין מופעים, או במקרה שתרצו לנוח מעט מהמוזיקה, תוכלו להלך בטיילת של מונטרה החובקת את חוף האגם ולהצטלם ליד דמותו הקפואה של פרדי מרקורי, סולנה המנוח של להקת קווין, שניצבת מול הימה בתנוחה אופיינית לאליל הרוק.
לאחר מכן כדאי להמשיך מזרחה אל עבר שאטוֹ דה שִיוֹן (Château de Chillon), אחת מטירות ימי הביניים המרהיבות בשווייץ (ואם לורד ביירון התלהב ממנה, מי אנחנו שנישאר קהים לקסמה). הטירה פתוחה בכל ימות השנה, למעט 25 בדצמבר ואחד בינואר. שעות פתיחה: אפריל עד ספטמבר 18:00-9:00, בנובמבר עד פברואר 16:00-10:00 ובחודשים מרץ ואוקטובר בשעות 17:00-9:30.
אפשר לבחור לנסוע דווקא מערבה לעבר וֵבֵי (Vevey), העיירה התאומה של מונטרה, שבה תוכלו להתבונן בדמותו המפוסלת של צ'רלי צ'פלין האגדי, אשר התגורר בה שנים רבות, ולבקר במוזיאון המוקדש לפסנתרנית הקלאסית קלרה הַסקיל, גם היא מתושבות המקום.

מטורפי ברזיל
קשה מאוד לבחור באילו מימי הפסטיבל כדאי לשהות במונטרה. באורח פלא תמיד תמצאו אמן שלא תרשו לעצמכם להפסיד את המופע שלו בתחילת הפסטיבל, אמן אחר באמצעיתו ואמן שלישי בסופו, ולמי כבר יש די מזומנים בכיסו כדי לממן שלושה שבועות בשווייץ היקרה?
אם תיאלצו להכריע בין שלושת השבועות של הפסטיבל, אני ממליץ על סוף השבוע המוקדש למוזיקה ברזילאית. בשבת וביום ראשון מתארחים במונטרה טובי המוזיקאים של ארץ הקפה, הכדורגל והסמבה. ערב אחד מוקדש בדרך כלל למוזיקה הפופולרית של ברזיל, המכונה MPB(Musica Popular Brasileira), וערב אחר ללהקות הקרנבל של סלבדור (Salvador, בירת מדינת באהייה בברזיל), אחד הקרנבלים האפריקאיים ביותר בעולם.
ביום ראשון אחר הצהריים יוצאת ספינה אל אגם ז'נבה, כשעליה ארבע להקות קרנבל ברזילאיות (שתיים על כל סיפון) וכ-1,500 מטורפי ברזיל (Brazil Nuts), המאיימים להפוך כל רגע את הספינה על יושביה אל מימי האגם הקרירים תוך כדי טלטולי ריקוד, שירה, נגינה ושתיית קאיפירינְיָה, משקה ברזילאי חריף וקסום העשוי מלַייְם כתוש, מסוכר ומקשאסה (האלכוהול הברזילאי הלאומי שעשוי מקני סוכר).
לכל משוגעי ברזיל בארץ – הנה קרנבל ברזילאי בארגון שווייצרי ובמחיר טיסה לאירופה. אפשר גם לרכוש חבילת תיור מיוחדת לאותו סוף שבוע ברזילאי, הכוללת אירוח לשני לילות במלון מקומי, כרטיסים לשני ערבי מוזיקה ולספינת הטירוף. הבעיה היא שכל "גולי ברזיל" ביבשת לוטשים עיניים לחבילות התיור הללו, ואתם לא לבד. תושביה הרגועים של מונטרה הציורית נאלצים לראות מדי שנה כיצד נרמסים הפרחים המרהיבים שעל שפת האגם (אלה המסודרים בקפידה שווייצרית, כשכל עלה כותרת יודע מתי ובאיזו זווית להפנות את ראשו לכיוון השמש) תחת רגליהם של כעשרת אלפים מטורפי ברזיל, הכובשים את העיר.
תוכנית פסטיבל הג'אז של מונטרה מתפרסמת באתר הפסטיבל בחודש אפריל, ואפשר להזמין באמצעותו כרטיסים ומקומות לינה ולקבל מידע רב נוסף.
לחובבי המוזיקה הקלאסית כדאי לדעת כי מלבד פסטיבל הג'אז נערך במונטרה גם הפסטיבל הקלאסי של מונטרה, המתקיים בחודש ספטמבר. פרטים במשרדי הפסטיבל,
טל' 21-9668025- 41 ובאתר האינטרנט.
אחרי שבחרתם לאן להגיע ואילו מופעים לראות, נותר רק לקוות שאלוהי האקלים והטבע יעניקו לכם ימים בהירים ושטופי שמש, כי בשווייץ כמו בשווייץ – החשבון בבנק אולי בטוח, אבל מזג האוויר ודאי שלא. 

דובי לנץ – עורך מוסיקה בגלי צה"ל, מנהל אמנותי של פסטיבל "שומעים עולם" ומדריך טיולים לאמריקה הדרומית

משפחה/ בעקבות היידי בת ההרים

אוויר הרים צלול, בקתות אלפיניות, מוזיאון קטן ומרחצאות. שישה ימים בארץ הפסגות והעמקים של גיבורת ספר הילדים. היידה היידי

פרה מקושטת בעץ אשוח. בכל אביב מעלים חוואים את עדרי הפרות למרעה בהרים, שם יבלו את הקיץ | צילום: באדיבות switzerland tourism

כתב: יותם רגב

דורות של ילדים גדלו על סיפורה של היידי בת ההרים, הילדה המקפצת בשמחה בנופי האלפים הקסומים כשבעקבותיה דולקות שוונלי וברלי, שתי העזים של סבא שלה, יחד עם פטר הרועה, ידיד נפשה. "היידי בת ההרים", ספרה של יוהנה ספירי, הוא אמנם עלילה דמיונית, אך מי שנוטל את מקל הנדודים ויוצא לפסוע בארצה של היידי – מזרח שווייץ – יבין מיד כי הסיפור משקף נאמנה את האזור.
הטיול המוצע כאן מתאים למשפחות עם ילדים מגיל 7 ומעלה (אל חלק מהאתרים אפשר לצאת גם עם ילדים קטנים יותר), ומסלולי ההליכה אינם קשים וארוכים. מעבר לכך, לא חייבים לעשות את כל ימי המסלול – כל יום עומד בפני עצמו ואפשר לבחור רק יום אחד או כמה ימים מתוך הדרך כולה. טיול זה מחייב לשכור רכב. אפשר לעשות זאת באחת מסוכנויות הרכב בנמל התעופה החביב והמסודר של ציריך, אך עדיף לשכור רכב עוד בארץ, מה שמוזיל את דמי השכירות.

צלצול פעמונים באחו אינסופי
מציריך (Zurich) נעקוב אחר השלטים הירוקים המכוונים לעיר כור (Chur). בשווייץ שלטי הכבישים המהירים צבועים בירוק ואילו שלטי הכבישים הצדדיים – בכחול. לפני שיוצאים מהעיר מחפשים את השלטים הכחולים ללוּצֶרן (Luzern) ולצוּג (Zug), ועולים על כביש שמלווה את נהר הסיל (Sihl).
מרגע שיצאנו מציריך (ובכלל בנסיעה בשווייץ) כדאי לנטוש את הדרכים המהירות ולבחור בכבישים צדדיים, העוברים בנופים מרהיבים ומעניקים לנוסעים בהם אווירת חופש אמיתית. הכביש ממשיך מערבה לכיוון העיירה לנגנאו (Langnau), אך לפני שנגיע אליה מפנה שלט ימינה למעבר הרים קטן הנקרא אלביס (Albis). מהמעבר אפשר לשאוף ביום בהיר לא רק את אוויר הפסגות, אלא גם את נופה של ימת ציריך עטורת ההרים.
ממעבר ההרים קל להבחין בשתי יחידות הנוף העיקריות של שווייץ: הרמות המרכזיות (שבהן מרוכזת מרבית האוכלוסייה) והפסגות המשוננות של הרי האלפים. בירידה חזרה לכיוון לנגנאו מומלץ לעצור בפארק האיילים הנאה והמסודר. החניה בתשלום, אך הכניסה חופשית.
מלנגנאו ניסע חזרה במעלה נהר הסיל. הכביש מתפתל בינות ליער מוריק וחשוך ומוביל אותנו אל צומת כבישים גדול, שם נפנה שמאלה בעקבות השילוט הירוק לכור. ימת ציריך הולכת וקרבה אלינו, ואנחנו גולשים לכביש המהיר שפונה מזרחה. נופיהם עוצרי הנשימה של הרי האלפים בקנטון גלרוּס (Glarus) נחשפים וצונחים בעוצמה אל העמק.
מכאן אפשר להמשיך מזרחה עם הכביש המהיר, אבל אפשר גם אחרת: יורדים מהאוטוסטרדה במחלף ניידרורנאן (Niederurnen), עוקבים אחר השילוט לפילצבאך (Filzbach) ומתפתלים עם הכביש בשולי ההרים. עד מהרה נפרשת משמאל הדרך ימת ואלן (Wallen) המוארכת והיפהפייה, אחת העמוקות בשווייץ.
הכביש הפתלתול יורד מזרחה, מוביל אותנו אל העיירה מורג (Murg) ומשם עד לפנייה ימינה לכפר פלומס (Flums). בדרך התלולה נעפיל לבמה הררית שם שוכן כפר פלומסרברג (Flumserberg). הכפר הקטן מפורסם אמנם בתיירות החורף שלו, אך בימי הקיץ הוא עוטה חגיגיות ירוקה, מלאת צלצול פעמוני הפרות הרועות חופשי באחו האינסופי. כל מה שעולה בדמיון כשחושבים על שווייץ, על היידי הקטנה, על ההרים שהיו לה לבית, הופך לסביבה שעוטפת אותנו.
את הלילה הקרוב, כמו גם את שני הלילות הבאים, כדאי ללון בכפר זה. מקום מומלץ במיוחד הוא פנסיון קטן ומשפחתי בשם כורפירשטיינבליק (Churfirstenblick). במלון זה – ובכלל לאורך הטיול – מומלץ להזמין חצי פנסיון, הכולל ארוחת בוקר וערב. זה משתלם כלכלית, והאוכל לרוב טעים מאוד. אפשר לאכול במלונות גם בלי להזמין מראש, אך התעריף שונה.

לארוחות צהריים יש כמה אפשרויות: בימים שמבלים בהם יחסית הרבה זמן בנסיעה מומלץ להיכנס למסעדות קטנות בכפרים שבדרך (לרוב מדברים שם רק גרמנית). גם ליד תחנות רכבל תמצאו בדרך כלל מסעדה נחמדה. אבל הכי נעים, בעיקר אם השמש מאירה פניה אליכם, זה לקנות מצרכים עוד בבוקרו של היום במכולת או באחת מרשתות השיווק, לפרוש מפה קטנה באמצע מסלול ההליכה ולערוך פיקניק מהסרטים.

אוויר פסגות ומשקה חם
המתכון המושלם לתחילת היום בפלומרסברג: השכמה ברבע לחמש בבוקר, הליכה קצרה מהמלון ותצפית על החמה בזריחתה מעבר לעמק הריין והרי טירול האוסטריים, יחד עם שוקו חם ולחמניות טריות מרוחות בחמאה שווייצרית שמנה.
בכפר פלומרסברג יש כמה רכבלים. נבחר את הארוך שבהם ונעפיל עימו אל פסגת מַשְגֵנְקָאם (Maschgenkam) שגובהה 2,019 מטר מעל פני הים. כאן, באוויר הצלול והבהיר של מרומי ההר, יש מבחר אפשרויות טיול רגליות – חלקן קצרצרות וחלקן ארוכות – שאינן כרוכות במאמץ רב.
טיול כזה לדוגמה הוא לבקתה האלפינית שְפיצְמילֵנְהוּטֶה (Spitzmeilenhütte), הצופה על נוף האלפים ממרומי גובהה, 2,087 מטר מעל פני הים. השביל היוצא אל הבקתה מתחנת הרכבל של המשגֵנקָאם מסומן בפס אדום תחום בשניים לבנים (כרוב השבילים באזור) ויש גם שלטי הכוונה. בתחילתו מתקדם המסלול על קו גובה אחיד ולאחר מכן מעפיל במתינות, חוצה עמקים קטנים שמי שלגים מופשרים זורמים בהם.
שלוש שעות הליכה בשביל יביאו אותנו למחוז חפצנו. הבקתה שייכת למועדון האלפיני השווייצרי (SAC) ובחודשי הקיץ היא מאוישת רוב הזמן (בעלי הבקתה מדברים רק גרמנית). כשהיא מאוישת, תוכלו לשתות בה משקאות החמים בקעריות מרק, המחממים את הגוף והנפש.
טלפון: 7332232-81-41

מהבקתה יורדת הדרך אל פורש (Fursh), כפר שבו חווה חקלאית של איכרי ההרים בחודשי הקיץ וגם בית קפה קטן. הדרך חזרה למלון בפלומרסברג עוברת בתחנת הרכבל של פרוֹדַאלפ (Prodalp) וממשיכה משם לעוד חצי שעה הליכה בשבילי האחו.

ים תיכוניות בלב אירופה
את יומנו השלישי נתחיל ביציאה מהכפר במכונית במורד הכביש אל תחנת הרכבל של טננהיים (Tanenheim), ושם נחנה. הרכבל יעלה אותנו אל התחנה של פרודאלפ, שבה אפשר לשכור אופני הרים ולרכב בדרכי האיזור. את האופניים נוכל להחזיר בתחנת הרכבל של טננהיים או בתחנת פרודאלפ ולרדת חזרה ברכבל אל המכונית שמחכה לנו.
לאחר טיול האופניים מומלץ לרדת מפלומרסברג לעמק ימת ואלן ולנסוע מערבה לאורך הימה אל העיירה מוּרג. מהעיירה יוצאת סירה אל הכפר קווינטן (Quinten) פחות או יותר כל שעה בבוקר (תוכלו לברר במלון). מחיר השיט כעשרה פרנקים שווייצריים. קווינטן הוא תופעה ייחודית: כפר ים תיכוני בלבה האירופי של שווייץ, שהאקלים ששורר בו שונה מהאזור שסובב אותו ונעים יותר. בזכות אקלים זה מעטרים את מדרונות ההרים כרמים עשירים וגם כמה עצי תאנה.
סמוך לנמל הקטנטן אפשר לסעוד בכפר בטברנה בסגנון יווני, ומי שמחפש שלווה אמיתית, מוזמן לבלות את הלילה בקווינטן. ליד הטברנה יש מלון שלחדריו אין מקלחת ושירותים צמודים, אך הוא יושב במיקום מדהים ממש על שפת האגם. אפשר גם לחזור למלון בכפר פלומרסברג ולצאת ממנו בבוקר למחרת לדרככם.

ביתה של בת ההרים
את היום הרביעי במסלול נקדיש להיידי ולסופרת שיצרה אותה. ממזרח לימת ואלן נמצאת העיר סרגאנס (Sargans) ומרחק נסיעה קצר ממנה דרומה לכיוון כור יביא אותנו לעיירת המרחצאות באד רגאץ (Bad Ragaz), שם נהגה יוהנה ספירי לבלות ולשאוב את השראתה לכתיבת ספרה.
ברחובה הראשי של העיירה, לא רחוק ממלון גראנד הוטל, תמצאו את המרחצאות המרכזיים של האזור. העלות שווה לכל נפש (17 פרנק שווייצרי למבוגר ו-12 פרנק לילד עד גיל 12) והתמורה ראויה: בריכות מקוּרוֹת, בריכה פתוחה שבה מפכה מפל מים חמים וסוגים שונים של ג'קוזי. אל תוותרו על מסאז' 12 השלבים בבריכה המקורה המרכזית – עיסוי מים חמים מכף רגל ועד שכמות.

בסמוך לבאד רגאץ שוכנת מיינפלד (Meinfeld), העיירה שבה לפי הספר התגוררה היידי, ובה ייהנו בעיקר הילדים מביקור בבקתת סבה של היידי וכן בבית של סבתו של פטר, המשמש כמוזיאון היידי. כדי להגיע למיינפלד יש לצאת מחניית המרחצאות, ולפנות ימינה ואחר כך שמאלה לפי השילוט לכביש המהיר. ממשיכים ישר בכביש (ולא פונים לכביש המהיר), חוצים את נהר הריין (Rhein) ונכנסים לעיירה.
משנכנסנו למיינפלד נעקוב אחר שלטי "Heidi Haus". מוזיאון היידי בנוי כבית שווייצרי אותנטי המעוצב בסגנון שהיה נהוג באזור בשלהי המאה ה-19. על השיש מונחים כלים שעימם עושים גבינות ולחם, וסביב הבית משוטטות תרנגולות.
מרחבת המוזיאון צועדים כשעתיים במעלה ההר, בעקבות הסיפור, אל בקתתו של סבא של היידי. בדרך למעלה יש תחנות הפעלה לילדים, ולבסוף מגיעים לבקתה ופוגשים סבא חביב בחברת שוונלי וברלי, העזים האהובות על היידי.

מארצה של היידי נצא לכיוון באד רגאץ, אך עוד לפני שמגיעים אליה נוסעים לפי השילוט אל הכביש המהיר. משם ממשיכים לכיוון סנקט מרגרטן, ואחר כך לכיוון סנקט גלן (St. Gallen). ביציאה השנייה מהכביש המהיר ממשיכים לכיוון האג (Haag), ונוסעים עוד כחצי שעה לעבר כפר וילדהאוס (Wildhaus), שבו כדאי ללון.
בווילדהאוס מומלץ ללון במלון טוגנבורג (Toggernburg), שהשירות בו מצוין ובעליו דוברי אנגלית, או בפנסיון הקטן רוזליוויס (Rosliwies). מעל לכפר ישנו גם מלון ארבעה כוכבים בשם אלפנרוז (Alpenrose).
במקומות שונים בשווייץ אפשר לבלות לילה מיוחד על מיטת קש בחוות חקלאיות. לצורת לינה זו קוראים "לישון בקש" (Schlaf Im Stroh), ולרוב מדברים בהם רק גרמנית. גם בכפר וילדהאוס קיימת חווה כזאת ושייכת למשפחת ונק (Wenk). ארוחות הבוקר בחווה כוללות גבינות, חמאה וריבות מעשה בית, ושטרודל התפוחים, שמוגש לעיתים בארוחת הערב, פשוט מעולה. 

מלון טוגנבורג
טלפון: 9985010-71-41

פנסיון רוזליוויס
טלפון: 9991192-71-41

מלון אלפנרוז
טלפון: 9985252-71-41

חוות וונק
טלפון: 9993464-71-41

מפל חבוי ורכבת פסטורלית
בעמק טוגנבורג (Toggenburg), שבו שוכן כפר וילדהאוס, יש שפע שבילים שמתאימים לטיולים. ביום החמישי נצא לטיולים באזור, למשל במפל נהר הטור (Thur). אל המפל מגיעים מכפר אונטרוואסר (Unterwasser), הנמצא חמש דקות נסיעה במורד העמק. את המכונית מחנים במרכז הכפר, בסמוך למלון סטרנן (Sternen), ופה גם המקום להצטייד בכמה מצרכים מפנקים לפיקניק. מהחניה פוסעים על השביל שיוצא מול הדואר ובולט בשלטים הרבים בראשיתו המפנים למסלולים השונים.
הליכה של עשר דקות תביא אותנו אל המפל החבוי, שאל ראשו אפשר לטפס במדרגות חצובות בסלע. אחרי שחוזרים אל המכונית מומלץ לחצות עימה את הכביש ולהגיע לחניית רכבת ההרים הפסטורלית, האילטיוס (Iltios), ולהעפיל עימה ואחר כך עם רכבל אל פסגת הכזרוג (Chäserugg) לתצפית על ימת ואלן, על רכס האלפשטיין (Alpstein) שמצפון ועל עמק הריין.
לא משנה באיזה משבילי ההליכה הנוחים שיוצאים מהפסגה תבחרו, אוויר פסגות זך ומעורר תיאבון יעטוף אתכם. זה הזמן לשלוף את המצרכים שנקנו בכפר ולערוך פיקניק על הדשא הרך.
אם נשאר לכם זמן וכוח, מומלץ לחזור לווילדהאוס ולהמשיך מזרחה לכיוון בוכס (Buchs). כאשר נכנס הכביש ליער, נבחין בפנייה ימינה בכביש צר עם שלט המפנה אל ימת פוראלפ (Voralp), השוכנת בין ההרים. אם ממשיכים בכביש זה במעלה ההר מגיעים לבסוף לחניה שמעל לימה, מקום נחמד לפוש בו אחר הצהריים, ומשם חוזרים לישון בווילדהאוס.

לחיי הגבינות שבדרך
כחצי שעה נסיעה מעמק הטוגנבורג (Toggenburg) צפונה משתרע קנטון אפנצל 
(Appenzell), חלקו עטור גבעות מוריקות וחלקו הרים המזדקרים לעתים לגובה 2,500 מטר מעל פני הים.
את יום השישי למסענו נבלה במסלולים הרגליים ובתצפיות המרהיבות של קנטון אפנצל, המפורסם דווקא בדבר אחר: בגבינות משובחות. בקנטון יש מגבנות גדולות וקטנות, אך אנו נעבור בחלקו השני של היום רק בזאת המרכזית, השוכנת בכפר שטיין (Stein).
הדרך מווילדהאוס חולפת במורד העמק. בכפר נסלאו (Nesslau), נפנה ימינה לכיוון שווגאלפ (Schwagalp) ונגיע לתחנה התחתונה של הרכבל המעפיל לפסגת זנטיס (Santis), שבשל היותה הנקודה הגבוהה ביותר באיזור נשקף ממנה נוף פנורמי מדהים. מצפון לפסגה שוכן כפר אוּרְנֵש (Urnasch) שבו נפנה ימינה לכיוון אפנצל. לא רחוק משם, בצד ימין, ניצבים תחנת רכבל ואתר מגלשות הרים כיפי לכל המשפחה (כחמישה פרנקים לאדם).
נסיעה קצרה מכאן מזרחה תביאנו אל העיירה הקטנה אפנצל, שבתי העץ היפהפיים שלה מעוטרים בציורים מקומיים צבעוניים. נבקר בכנסייה הקתולית הגדולה והמרשימה, נסייר בבית הקברות הצמוד והגיע גם לרחבת הקהילה הסמוכה, שם מתקבלות החלטות תושבי הקנטון פעם בשנה בחודש אפריל.

מאפנצל ניסע בכביש היוצא צפון-מערבה לכיוון איריסאו (Herrisau) ובצומת נפנה ימינה לעבר כפר שטיין. הכניסה למגבנה הגדולה חופשית, אפשר לקנות בה גבינה, לאכול במסעדת הגבינות ולצפות בסרט על אופן ייצור הגבינות המשובחות של הקנטון. הביקור מעניק הזדמנות להציץ בעשרת השלבים של תהליך ייצור הגבינה, מחלב טהור ועד למוצר מוגמר. המגבנה פתוחה מדי יום בשעות (בחודשים נובמבר עד פברואר היא נסגרת כבר ב-18:00). אחרי הביקור כדאי למצוא מקום נחמד לשבת בו, לנגוס בחריץ הגבינה הטעימה, לשאוף את אוויר האלפים המשכר. חוזרים הביתה.
שעות פתיחה: 19:00-9:00, בחודשים נובמבר עד פברואר 18:00-9:00

המיוחדים של מסע אחר

המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל

באזל / קרנבל הפאסנאכט

		באזל – קרנבל הפאסנאכט שמעון לוי, ד"ר  |  צילום: טל גליק   קל להיכנס לטראנס בקרנבל של באזל שבשווייץ. בקור המקפיא צועדים בסמטאות העיר נגני פיקולו ותופים, כשהשריקות והתיפוף יוצרים קצב מהפנט. כמו בכל קרנבל השמחה מעורבת בכאוס, אלא שכאן, בהתאם למסורת השווייצרית, היא מאופקת ומנומסת

סקי/ החופש הלבן

עשרות עיירות סקי בשווייץ מציעות מגוון של חופשות חורף. המלצות

בדרך לאתר הסקי צרמט. ברקע פסגת המאטרהורן, 4,478 מטר גובהו | צילום: באדיבות switzerland tourism

כתב: בעז קניאל

כמה וכמה מדינות זכו בו, ברכס האלפים שפסגותיו מכוסות קרח ושהחורף מלביש את מדרונותיו בשלמת שלג צחורה. בכולן משמש הרכס כפארק שעשועים ענקי לחובבי סקי, אך כל אחת מהן פיתחה את חלקה באופן ייחודי לה.
בצרפת, למשל, נבנו עיירות נופש במיוחד לגולשים, שמיקומן נבחר בהתאם לתנאי הסביבה ולאיכות מסלולי הגלישה באזור. באיטליה התפתח ספורט החורף מסביב לכפרים קיימים, והם הפכו לכפרי סקי. שווייץ בחרה גם היא לפתח עיירות וכפרים שהיו קיימים עוד קודם, אך עשתה זאת בדרכה הייחודית תוך הקפדה על השתלבותו של האתר בטבע הפראי ושמירה על איכות הסביבה.
כפרי סקי, השוכנים במרומי ההרים, שימשו עד לא מזמן מקומות יישוב של רועי צאן ובקר. תושבי הכפרים חיפשו פרנסה גם לחודשים הקרים והחליטו לפתח את התיירות באזור בכלל ואת תיירות החורף בפרט. בשל המבנה הטופוגרפי של ההרים ואופן התפתחות העיירות קשה למצוא בשווייץ בתי מלון שממוקמים ממש בקרבת המסלולים, כמו בצרפת ובאיטליה. רוב המלונות נמצאים במרחק הליכה או נסיעה קצרה ממעליות הסקי.
בניגוד לצרפת ואיטליה, שבהן יש כמה אתרי סקי המחוברים יחדיו ויוצרים תשלובת סקי ענקית, רוב אתרי הסקי בשווייץ אינם מחוברים לאתרים שכנים. אמנם יש אזורים (כמו דאבוס, סנקט מוריץ ואנגלברג) שבהם אפשר לרכוש סקי פאס – כרטיס מעליות מורחב המשמש כמה אתרים באזור – אך בדרך כלל אי אפשר לגלוש ישירות מאתר לאתר וצריך להשתמש בתחבורה ציבורית או ברכב פרטי לשם כך.

הרמה גבוהה, המחיר כבר לא
גולשי הסקי הישראלים כמעט שאינם מבלים את חופשת החורף שלהם בשוויץ. המחירים היקרים של הלינה ושל שירותי הסקי הם שהדירו את רגליהם מבילוי חופשתם שם. לאחרונה, עקב שינוי בשערי החליפין ומשבר כלכלי שפקד את שוויץ, הוזלו מאוד מחירי הלינה ושירותי התיירות, ויציאה לחופשת סקי בשווייץ כבר אינה בשמיים.
האתרים נעדרים אמנם את הקילומטרז' הגבוה של המסלולים כמו בעיירות הסקי הצרפתיות והאיטלקיות, אך גודלם בהחלט מתאים לחובבי סקי שגולשים בממוצע שבוע בשנה.
כיאה לשוויצרים, רמת המעליות, התחזוקה והציוד באתרי הסקי היא הגבוהה ביותר. העיירות מתהדרות בחנויות להשכרת ציוד, בבתי ספר לסקי, במסעדות ובתי קפה וכמובן גם בחנויות לממכר שוקולד שווייצרי משובח.
השכרת ציוד לשבוע עולה כ-120 דולר, מחיר שעורי סקי נעים בין 120 ל-180 דולר לשיעור קבוצתי (המחיר הנקוב הוא לשבוע). ואם דווקא במדריך פרטי חפצתם, יעלה לכם התענוג שלושים דולר לשעה.
את ביגוד הסקי תצטרכו להביא עימכם מהארץ או לקנות באחת מהחנויות בעיירות הסקי, מאחר שאין אפשרות לשכור בשווייץ את פריטי הלבוש הללו. אם תקנו את בגדי הסקי שלכם בעיירות, תוכלו להיות בטוחים באיכותם (אך גם במחיריהם הגבוהים), שכן החנויות מוכרות מותגים מהמובילים בעולם. מי שמעוניין לחסוך כסף – מוטב לו שיקנה באחת הערים הגדולות באזור ולא בעיירות הסקי.
בתי המלון בעיירות הללו, כמו יתר הדברים בשווייץ, הם ברמה גבוהה. בצד מלונות בעלי שלושה וארבעה כוכבים, שיעניקו לכם את שירותיהם הטובים במחירים סבירים, תוכלו ללכת עד הסוף ולהתפנק במלונות פאר ברמה של חמישה כוכבים.
המטבח בעיירות הסקי הוא מטבח שווייצרי-אלפיני טיפוסי, המורכב ממאכלים כשירים בקלוריות ובפחמימות – כורח נעים הנובע מימי החורף הקרים והפעילות הגופנית הרבה במהלך היום. האוכל מושפע ממדינות האזור וכולל גם מנות איטלקיות וצרפתיות, אבל אין כמו לחזור אחרי יום של גלישה על הקרח ולהתחמם עם פונדו גבינה לוהט ומשובח.
אזור האלפים בדרום שווייץ, נמצא במרחק נסיעה קצרה משדות התעופה של ציריך וז'נבה, שערי הכניסה העיקריים למדינה. אל עיירות הסקי אפשר להגיע ברכב שכור או באמצעות מערכת הרכבות המשוכללת, הפרושה לכל אורכה ורוחבה של שווייץ.
כששוכרים מכונית יש להקפיד לבדוק שהצמיגים שלה מתאימים לנהיגה בשלג, וכי ברכב יש שרשראות שלג. אל תתביישו לבקש מעובד חברת ההשכרה להסביר לכם כיצד להתקין את השרשראות על הגלגלים. נסיעה על השלג ללא שרשראות עלולה להסתיים באיבוד שליטה על הרכב ובתאונה.
הרכבות של שווייץ מגיעות לכל אחת מעיירות הסקי. אמנם נסיעה בהן אינה זולה, אך היא נוחה, מהירה ובטוחה. לטסים בחברת סוויסאייר מומלץ להשתמש בדרכם חזרה בשירות המיוחד שלהם: Fly & Rail, שמאפשר לסור את המזוודות עוד בתחנת הרכבת. המזוודות עוברות ישירות למטוס וממתינות לנוסעים בתחנתם הסופית.
עשרות עיירות הסקי הפזורות בשווייץ מציעות מגוון רחב של חופשות חורף. נפרוש כאן רק כמה מאפשרויות הבילוי.

אנגלברג
במרחק נסיעה קצר מציריך נמצא קרחון טיטליס (Titlis), המתנשא לגובה של 3,020 מטר. אל ההר עולים במעלית סקי מסתובבת, יחידה מסוגה בעולם. למרגלות הקרחון שוכנת העיירה אנגלברג (Engelberg), ובה תמצאו מגוון בתי מלון, מסעדות וחנויות. 25 מעליות סקי נושאות את הגולשים משני צדי העמק מעלה, ו-82 קילומטר בסך הכל של מסלולי סקי נפרשים אל מול עיניהם. גובהו הרב של הר טיטליס ושלג העד שבפסגתו מאפשרים גלישה גם בחודשי הקיץ.

צרמט
בין שווייץ לאיטליה מתנשא הר מאטרהורן (Matterhorn), גבול טבעי המפריד בין השכנות. פסגתו של ההר, מהגבוהים והמרשימים שבהרי האלפים, מפורסמת בכל רחבי העולם בזכות הופעתה על עטיפת השוקולד המפורסם טובלרון.
למרגלותיו השווייצריות של ההר, שוכנת העיירה צרמט (Zermatt). השקט, האוויר הצלול והאווירה המיוחדת של העיירה מושכים אליה גולשים רבים. 245 קילומטר של מסלולי סקי, כולל האפשרות לגלוש לעיירה איטלקית צ'רוויניה (Cervinia), השוכנת מצדו השני של ההר, הופכים את צרמט לאתר סקי מהמובילים בשווייץ. העיירה מפורסמת גם בזכות מסלול הסקי הארוך בשווייץ – 17 קילומטרים הגולשים מפסגת ההר ועד למרכז העיירה.
צרמט היא מהדוגמאות המובהקות למודעות הסביבתית המדהימה שיש לשווייצרים: תושביה, מתוך רצון לשמור על איכות חייהם, החליטו לפני כמה שנים להפוך את העיירה לאזור ללא מכוניות. מי שמגיע ברכב שכור מתבקש להחנות אותו חמישה קילומטרים לפני העיירה במגרש חניה ענקי, ומשם תיקח אותו רכבת מיוחדת עד למרכז העיירה. בתוך צרמט פועלים כלי רכב חשמליים בלבד.

אנגנדן וסנקט מוריץ
העיירות אנגנדן (Engadin) וסנקט מוריץ (Sankt Moritz) שוכנות על רמה טופוגרפית בגובה של 1,700 מטר מעל פני הים. מסביב לעיירות מתנשאים הרים לגובה של 3,300 מטר. האקלים האלפיני היבש והתנאים הטופוגרפיים המיוחדים של האזור הופכים אותו אידיאלי לגולשים. השמש הזורחת בסנקט מוריץ 320 יום בממוצע במהלך השנה מבטיחה גם היא תנאי גלישה מצוינים כמעט כל החורף. במקרים של מחסור בשלג מפעילים מערכת של תותחי שלג שמבטיחה כיסוי מלא של המסלולים.
האתר נבחר לארח את אליפות העולם בסקי בשנת 2003, ולצורך כך עבר מתיחת פנים יסודית שכללה שיפור מעליות הסקי, מסלולי הסקי, שירותי הגלישה, בתי המלון ודרכי הגישה. האתר בינוני בגודלו וכולל 85 קילומטר של מסלולי סקי.
אתר סנקט מוריץ פופולרי בקרב הגולשים הדתיים בארץ: מלון אדלווייס (Edelweiss), ששוכן בעיירה סילס (Sils) הקרובה לאתר, הוא בבעלות יהודית. יש בו בית כנסת ומטבח כשר בהשגחת הרבנות של שווייץ.

סאס – פה
13 פסגות אלפיניות, המתנשאות לגובה של יותר מ-4,000 מטר, מקיפות את העיירה סאס-פה (Saas-Fee). נוף ההרים בעל הפסגות המשוננות מכוסות הקרח מקנה לעיירה אווירה מיוחדת. לגולשים מוצעים מאה קילומטר של מסלולי סקי הפועלים שבעה חודשים בשנה, מחודש נובמבר ועד מאי. מראש אחד הקרחונים יורד לעיירה מסלול מזחלות באורך של שישה קילומטרים. ירידה במסלול על מזחלת עץ בשעות אחר הצהריים היא דרך נפלאה לסיים יום גלישה.
על קרחון אלאלין (Allalin), שגובהו כ-3,500 מטר, מוקמת המסעדה המסתובבת הגבוהה בעולם. ארוחת צהריים במסעדה זו היא חוויה בלתי נשכחת. אולם הקרח הגדול, החצוב בתוך אחד הקרחונים, מאפשר הצצה נדירה ללבו של קרחון עד.

בעז קניאל – מדריך סקי ומארגן חופשות סקי בכל רחבי העולם בחברת "רג'ינה טורס"

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד

אשרות ושגרירויות
ישראלים הנוסעים לשוויץ אינם זקוקים לאשרת כניסה.

שגרירות שווייץ בישראל
כתובת: הירקון 228, תל אביב.
טלפון: 5464455-03
פקס: 5464408-03

שגרירות ישראל בשוויץ שוכנת בברן
כתובת: Alpenstrasse 32.

דוא"ל: INFO@BERN.MFA.GOV.IL

איך להגיע
חברות התעופה אל על וסוויסאייר מקיימות טיסות ישירות לציריך ולז'נבה. יש טיסות רבות בין שווייץ לערים אירופאיות שונות ואפשר להגיע גם ברכבת או באוטובוס מהמדינות השכנות.

מתי כדאי להגיע
הקיץ הוא עונת השיא בתיירות לשווייץ. מצד אחד שורר בו מזג אוויר נעים ואידיאלי לטיולים רגליים, ומצד שני המחירים גבוהים והאתרים עמוסים מבקרים. החורף הוא עונת הסקי בהרי האלפים. אתרי הסקי נפתחים בנובמבר ופועלים עד מרץ-אפריל לערך.

מזג אוויר
בשווייץ שורר אקלים יבשתי, אבל לגובה ולטופוגרפיה המקומיים השפעה רבה על תנאי מזג האוויר. בהרי האלפים החורף קר ויורדים שלגים, ואילו בדרום, על הגבול עם איטליה, קר פחות.

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד

לשכות תיירות
הסניף המרכזי של לשכת התיירות השוויצרית נמצא בציריך. 
כתובת: Tödistrasse 7.
טלפון: 2881111-1-41. פקס: 2881205-1-41 

מטבע
פרנק שווייצרי (Swiss Franc).

הפרש שעות
שוויץ מאחרת את שעון ישראל בשעה אחת.

תקשורת
הקידומת הבינלאומית של שווייץ היא 41. כשמחייגים מישראל למספרי הטלפון המופיעים בתיק המידע, יש להוריד את הספרה 0 המופיעה בתחילתם ולהוסיף את הקידומת הזאת.

תחבורה
שווייץ היא מהמדינות המפותחות בעולם מבחינת תשתית ואמצעי תחבורה. לתיירים שמתכוונים להשתמש באופן נרחב בתחבורה ציבורית מומלץ לרכוש כרטיס סוויס פאס 
(Swiss Pass), המקנה אפשרות שימוש במספר בלתי מוגבל של נסיעות ברשת הרכבות הפדרלית, בספינות נוסעים, באוטובוסי דואר אלפיניים ובחשמליות ואוטובוסים ב35- ערים בשווייץ. כמו כן הוא מזכה בהנחה של 25 אחוז ברכבלים וברכבות הרים.
כרטיס סוויס פאס קיים בתוקף לארבעה, שמונה, 15 ימים או חודש. את הכרטיס הזה, כמו גם כרטיסי מנוי אחרים לתחבורה בשווייץ, אפשר להשיג אצל סוכני הנסיעות.
שיט אגמים: אחת האטרקציות של שווייץ הוא שיט בימות המרהיבות שבה. המקומות המומלצים לשיט הם מפלי הריין בשאפהאוזן, ימת פירוולדשטטר (הידועה בשם ימת לוצרן), ימת למאן וימת מג'ורה.

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות

אוכל
אוכל: שמחת עניים
האוכל השוויצרי צמח מאוכל עממי, של עניים, אבל הפך לאוכל גורמה, מה שנקרא "הוט קוזין". על המטבח השוויצרי, המאכלים האופייניים, וגם על השוקולד והגבינות הידועות של שוויץ

כתב: דן ססלר

אוכל עילי, זה שנקרא גורמה או "הוט-קוזין", מבוסס תמיד על מסורת של בישול עממי, ובהגדרה בוטה יותר: על אוכל של עניים. שווייץ היא ההוכחה לכך. אין עוד מדינה שיש לה כל כך הרבה מתכונים למרקים שונים, שכולם מתבססים על גבינות. בצד המרק יוגשו תמיד פרוסות לא דקות של לחם, שהוא כידוע מרכיב מרכזי בארוחת עניים.
אבל בשווייץ, כמו בשווייץ, הלחם יהיה מאיכות גבוהה ביותר, מוקפד ואפוי מקמח מלא. הוא מלווה ארוחות של מרק, של גבינה או של בשר, וקוביות לחם מוספות לתבשילים ולתפיחות עם גבינות. לעתים קרובות (מדי) תמצאו לחם ספוג במים או בחלב המשמש כ"נטיפי בצק" ברוטב.
בשר, דגים ועופות אינם מצרכים זולים בשווייץ, וכאשר כוללים אותם בתפריט הארוחה לבני הבית, ההקפדה בדרך הבישול וההגשה היא גבוהה ומוקדשת להם תשומת לב רבה. השווייצרים יפרידו את השומן מהבשר וישתמשו בו לתבשילים אחרים, מהעצמות יכינו מרק, ומנת בשר תוגש תמיד עם מה שנקרא "מרחיבי טעם", תוספות הסופגות את הרוטב הבשרי ומרחיבות את גבולותיו. משפחות רבות יאכלו מנות בשריות, דגים ועופות רק בסופי שבוע, והשכבות הנמוכות יותר – כן, יש כאלה גם בשווייץ – יטעמו אותם רק פעמיים בשנה.

מרק לכל קנטון
שווייץ מחולקת ל-26 קנטונים. תושבי הקנטון פטריוטים למחוז הולדתם ואפילו לעיר מוצאם. נישואים עם מישהו מחוץ לאזור נחשבים לנישואים מעורבים. זר לא יבין זאת. המהדרין יטענו שבכל קנטון אפשר למצוא לא רק את הניב המקומי, אלא גם תפריט אופייני. למשל, בכל אזור ישנו מרק הגבינה המקומי – סמיך או צלול, עם לחם או ירקות, מוקרם, או שלושתם גם יחד.
השילוב השווייצרי, של תשומת לב מרבית לבישול מדויק, אדיבות והקפדה על כל הכללים, הניב בתי ספר למלונאות ומסעדנות שרמתן מהגבוהות בעולם. זאת גם הסיבה שבארץ שבה רוב הבקר מיועד לתעשיית החלב, ולכן בשרו אידיאלי פחות לתעשיית הבשר, תמצאו חנויות בשר קטנות ומוקפדות, שמרכולתן מוצגת בצורה מרהיבה ואסתטית וברמה קולינרית מעוררת קנאה.
אבל אם ישנו מוצר קולינרי ידוע ופופולרי בשווייץ, הוא לאו דווקא הגבינות או הבשר. אני מתכוון ל"מוסלי" (Muesli) המיתולוגי, אותה ארוחת בוקר שווייצרית שהמציא ד"ר בריצ'ר-בנר מציריך. ההרכב, הפשוט והמובן מאליו לכאורה, של שיבולת שועל קלויה, תפוחי עץ מיובשים ואגוזים, עם או בלי דבש, התפשט בעולם המערבי העייף מג'אנק פוד, כמו תרופה חדשה (והשאיר בכיסו של הדוקטור לא מעט מזומנים).
וכן, השווייצרים באמת אוהבים לאכול פונדו (Fondue). את המאכל הנחמד הזה אפשר למצוא בכל מקום – בבתים פרטיים, בבתי מלון, במסעדות. הפונדו הוא בעצם אירוע חברתי, ואין בית ללא הכלים הדרושים להכנתו ולאכילתו. הוא משמש דוגמה מובהקת להמצאה שרק "אוכל של עניים" יכול להניב: שאריות של גבינות מותכות ומבושלות עם עשבי תיבול, יין לבן ולחם. את הפונדו אוכלים השווייצרים עם כוסית קירש (Kirsch, שיכר על בסיס דובדבנים) ותה חם. ובכלל, קירש הם לא שותים עם משקה קר. למה? לשווייצרים פתרונים.
אם אתם מחפשים מנה פשוטה יותר מהפונדו, נסו את הראקלט (Raclette) – מבחר של גבינות מותכות בסיר כבד. הגבינה המותכת מוגשת על צלחות חמות בתוספת מלפפונים ובצלצלים מוחמצים. ואז הוא מגיע: תפוח אדמה מאודה. זה הכל. אחד התבשילים הפשוטים ביותר, ויחד עם זאת עשיר מאוד בטעמים ובארומות, ומשאיר רושם וטעם שרק מעט מהארוחות המתוחכמות מגיעות לדרגתו.
את הפאנז (Fanz) – רוטב לבן, עשיר וסמיך, עם קמח, חלב וחמאה – אוכלים עם לחם טרי וקפה מבושל בחלב. מפליא עד כמה הרוטב הפשוט הזה טעים. ליד רוב הארוחות תוכלו לראות את השווייצרים שותים קפה אולה או מילקפה, תלוי באיזה קנטון אתם נמצאים.
באופן כללי אפשר לומר כי האוכל השווייצרי לעולם לא יוגש נא, הוא "עשוי טוב" ואינו מתובל בקיצוניות. אחד ה"מתבלים" הפופולריים, לעתים פופולרי מדי, הוא המאגי (Maggi), שדומה בטעמו ובצבעו לרוטב סויה.

הלטקעס של השווייצרים
רמת האירוח של השווייצרים בבתי מלון ובמסעדות, אפילו פשוטות מאוד ועממיות, היא גבוהה ביותר. לכל מסעדה שתיכנסו תתקבלו בחיוך, שלפעמים נראה "מזויף" מעט, אך השווייצרים משוכנעים שקבלת פנים מחויכת כמוה כאמירת שלום. לאחר כמה ביקורים בארץ הנופים המדהימים, האגמים הציוריים והכפרים, שכאילו עוצבו במיוחד לצילום גלויות, התרגלתי גם אני לאדיבות והנימוסים המגה-אירופיים שלהם. זה חלק מהתרבות ומהתקשורת הבין-אישית.
עד לפני שנים לא רבות, קשה היה למצוא מסעדות שווייצריות המגישות מאכלים מקומיים ברמה גבוהה. רק לאחרונה נפתחו מסעדות רוטיסרי (Rotisserie), המתמחות בצליית נתחי בשר יקרים. עם כל אחד מהנתחים הללו מקבלים את הקרטופלרושטי (Karttoffelrösti), או בשמו המקוצר והמקובל רושטי (Rösti). במחוזותינו ידוע המאכל הזה כלטקעס, לביבות תפוחי אדמה.
ההבדל בין הרושטי ללביבות שלנו הוא בקוטר – בשווייץ קוטרו כקוטרה של צלחת, וחוץ מזה הוא מטוגן בחמאה. הרושטי מוגש עם כל ארוחת בשרים או גבינות, או סתם כארוחה קלה, וכשהוא טוב – הוא מצוין.

פסטיבלים ואירועים
אירועים: שוב לא שקט
שווייץ אינה מזוהה בדרך כלל עם יצריות, ריקודים ושמחת חיים, אבל למרבה ההפתעה היא מציעה עשרות פסטיבלים ססגוניים ופרועים. מבחר אירועים מומלצים

הפאסנאכט בלוצרן. קרנבל שווייצרי שמקורו בימי הביניים | צילום: באדיבות switzerland tourism

כתב: משה גלעד

על משקל המשפט של קבוצת מונטי פייטון "אף אחד לא מצפה לאינקוויזיציה ספרדית" אפשר לומר, ובמידה דומה של ביטחון, שאף אחד לא מצפה לאקסטזה משווייצרים. הדימוי השווייצרי המקובל הולך טוב עם שעוני קוקייה קיטשיים עד בחילה, פרות שלוות רועות באחו, שוקולד איכותי וקדרה מהבילה של גבינה מותכת. כל הדברים האלה משדרים בורגנות נינוחה, מוצקה ויציבה מאוד. לא כזו שצורחת, רוקדת ברחובות או משתכרת עד אובדן הכרה. בנקאים לא עושים דברים כאלה. טעות גדולה. מאוד גדולה.
יכול להיות שהאשמה נעוצה במפגש הגבולות בין איטליה, גרמניה וצרפת, והשפעותיהן הסוערות על השווייצרים הרגועים. ייתכן שדווקא זחיחות הדעת של הבורגנות העשירה בשווייץ מזמינה את קִעקוע ההרגלים הנינוחים. העובדה הפשוטה היא שבשווייץ יש מאות אירועים גדולים ואלפי אירועים קטנים מאוד. ברבים מן האירועים הללו, בייחוד באלה הקשורים בפולקלור עממי, שסוחבים על גבם מאות שנים של מסורת נוצרית, קשה מאוד ליישב את הדימוי השווייצרי המקובל עם ההתרחשויות ברחוב.
יש כאן סתירה שחייבים להתנצל עליה מראש. האירועים הגדולים והמפורסמים ביותר אכן מרתקים, מצוינים וכדאי לבקר בעת שהם מתקיימים. זה נכון, אבל דווקא האירועים הקטנים מאוד, רובם הגדול והמכריע אינו מופיע כאן ברשימה המצומצמת בשל חוסר מקום ולא בגלל היעדר עניין, דווקא הם עשויים להתגלות כחוויה רעננה.
בקרנבלים ובאירועים הגדולים ינגנו התזמורות המקצועיות יותר, אלה שגובות את הסכומים הגבוהים וצועדות בתלבושות מרהיבות שעלו אלפי פרנקים, אבל תזמורת של ילדות עם חלילי עץ מבית ספר אזורי של שלושה כפרים, שאיש, מלבד קרובי משפחה מקומיים ואוהבים, לא שמע עליה, דווקא הילדות האלה עשויות להעניק את החוויה המרגשת ביותר. יש המון תזמורות של ילדות כאלה. הכשלונות שלהן נפלאים.
באירועים הגדולים, מלבד התזמורת כולל כל קרנבל בעיקר שתייה, כלומר אלכוהול, רצוי מחומם ומעלה אדים. לאורך הרחוב הראשי מקימים דוכנים שמוכרים בזול שתייה ומזון, הכולל נקניקיות על האש וכמה סוגי בשר אחרים, ובסביבה מוכרים גם המון ממתקים, צעצועים וכלי נגינה לילדים.

פברואר או מרץ > הפאסנאכט בבאזל
תרועות מאלף כלי נשיפה המושמעות בו בזמן, בשעה ארבע לפנות בוקר בדיוק, מציינות את פתיחתו של אחד הקרנבלים העתיקים באירופה. קריאת ההשכמה מסמנת את תחילתם של שלושה ימים רצופים בתהלוכות ומצעדים, תחפושות מרהיבות, תאורה מסנוורת והמון רעש מחריש אוזניים. סמטאות העיר העתיקה של באזל הן התפאורה לפאסנאכט (Fasnacht) – הקרנבל של באזל.
ההיסטוריה המתועדת מצביעה על מסורת קרנבל רציפה מאז שנת 1376 ועל שורשים קדומים יותר, פגאניים. זהו ללא ספק הקרנבל הגדול ביותר בשווייץ, אבל הוא רק המוביל בסדרה של קרנבלים דומים הנערכים בכל רחבי המדינה. הם מרוכזים בעיקר באזורים דוברי הגרמנית של שווייץ.
התאריך של הפאסנאכט מעט מוזר – הוא נחגג תמיד ביום שני שאחרי "יום רביעי של האפר" (Ash Wednesday, חג קתולי שחל בפברואר ומציין את המעבר מחגיגות הקרנבלים לצום הלנט), בעוד שכל הקרנבלים האחרים נחגגים לפני תאריך זה. יש הרואים בכך אקט מחאה של התושבים הפרוטסטנטים בבאזל מול המסורות של הרוב הקתולי בעיר. בכל שנה נפתח הקרנבל ביום שני ונמשך עד חצות הלילה של יום רביעי.
ההערכה המקובלת היא שכעשרים אלף מתושבי העיר צועדים בתהלוכות של הקרנבל. אם הנתון נכון, מדובר על כעשרה אחוזים מאוכלוסייתה של העיר. הצועדים מאוגדים ב-150 מועדונים מסורתיים, המוכרים ומבוקרים בידי הוועדה המארגנת את הקרנבל, גוף רב כוח והשפעה בבאזל. הארגון הזה מעניק לאירוע סדר והיגיון שווייצריים מופתיים. כך, למשל, מחלקים לצופים דף הנחיות מודפס בשלוש שפות, המסביר כיצד יש להתנהג במהלך האירוע ואיך להימנע מקטטות או היתקלויות לא נעימות עם הצועדים, שזמן קצר אחרי תחילת הקרנבל, איך לומר את זה בעדינות, קצת מסתובב להם הראש בגלל שתייה יתרה. ובתרגום פשוט: הם מקיאים בכל פינה של העיר המבהיקה בנקיונה ולא כדאי לעצבן אותם, כי הם עלולים להקיא גם עליכם.
דף אחר שמחלקים למבקרים בקרנבל כולל חרוזים מקוריים שעושים צחוק גמור מכל פוליטיקאי שווייצרי, אירופאי או אפילו סתם חבר מועצת העיר. הדפים כתובים אמנם בניב המקומי, אבל התושבים, אלה שמסוגלים, ישמחו לתרגם את הטקסט הגס הזה בקולי קולות.

נובמבר > שוק הבצל בברן
ביום שני הרביעי של חודש נובמבר מציינת הבירה השווייצרית אירוע מוזר מאוד, שוק הבצל 
(Zibelemärit). למשך יום אחד מוקם במרכז העיר שוק שכל מה שנמכר בו עשוי בצל. המבקרים מוזמנים לרכוש פסלים, יצירות אמנות, מאכלים, תכשיטים – והכל מבצל. מין הומור שווייצרי שכזה. יותר מ-700 דוכנים מוקמים כאן בכל שנה. כאשר מסתיים היום ויורדת החשכה מתחילות מסיבות סוערות ברחבי העיר, ואם הריח לא מפריע לכם, תוכלו לצפות באלפי אנשים מתחרים בקרבות קונפטי, הופעות רחוב, היאבקויות חובבים ותחפושות עשויות בצל.
מקור האירוע נעוץ במאה ה-19, כאשר סלילת פסי הרכבת אפשרה לאיכרים המאושרים להביא את תוצרת הבצל שלהם בקלות אל העיר. רוב האירוע מתרחש באזור שבין תחנת הרכבת והבונדספלאץ. השעות הרשמיות הן בין שבע בבוקר לשבע בערב, אבל דוכנים רבים חורגים מן הזמן המקובל. בכל החנויות בעיר מוכרים אריזות ענק של קונפטי, המיועדות לקרבות שמתחוללים בערב. זה נשמע עדין מאוד אבל הצירוף של ספריי חגיגות, כמו זה שבארץ, עם טונות של קונפטי יוצר עיסה דביקה ואלימה מעט.

אוגוסט, אפריל > התהלוכות של ציריך
כיאה לעיר הפעילה ביותר בשווייץ, מארחת ציריך כמה אירועי תרבות ופולקלור גדולים. פסטיבל ותהלוכת האביב – הסכסלויטן (Sechseläuten) – נחגגים בכל שנה ביום שני השלישי של חודש אפריל. גם כאן, למרות שמדובר באביב ולא בחורף, מציינים את האירוע באופן דומה מאוד לזה של הקרנבלים האחרים – תזמורת, אלכוהול ושמחה עד אור הבוקר.
בתחילת אוגוסט צועדת ברחובות ציריך התהלוכה הגדולה – אירוע מוזיקלי ענקי, שהפך בשנים האחרונות למרכז מפורסם של מוזיקה אלקטרונית והופעות של די.ג'ייז בינלאומיים. התהלוכה מתנהלת סביב שיירת משאיות, שעל כל אחת מהן מערכת הגברה רבת עוצמה. לכל משאית כזו מוצמד אחד מהדי.ג'ייז ומלווה אותה בדרך כלל קבוצת מעריצים שמרקדת לפני הגורו המוזיקלי ובעיקר אחריו.

אוקטובר > מלחמת הפרות בוואלה
את זה כבר קצת קשה להגדיר. נעשו בעבר הרבה ניסיונות להשוות את מלחמת הפרות השוויצרית למלחמת הפרים, הקורידה הספרדית המפורסמת, אבל כל דמיון בין השניים מקרי ובעיקר משעשע. מלחמת הפרות הוא עניין פנימי של בקר. הפרות נלחמות בינן לבין עצמן ובניגוד למלחמת הפרים, בדרך כלל האירוע מסתיים ללא נפגעים או דם.
תחרויות אזוריות כאלה פזורות ברחבי קנטון ואלה (Valais) במשך כל הקיץ, בין חודש מרץ לחודש אוקטובר, אבל יש כמה אירועים מרכזיים שמושכים יותר קהל ועניין. חלק מאליפויות הקנטון נערכות במהלך חודש מאי בעיר אפרו (Aproz), והשיא הוא ביריד השנתי של ואלה, הנערך בכל שנה באוקטובר. כן מתקיימות התחרויות שזכו לתואר "מלחמות המלכות".
הרעיון שעומד בבסיס המלחמה פשוט: באזור זה מגדלים פרות בעלות נטייה למאבק ולדומיננטיות טריטוריאלית. בכל עדר יש פרה אחת שמובילה את חברותיה. הפרה הזאת מוכנה, לפעמים, להיאבק על מקומה. זה מסתכם בהתגוששות קצרה ובחיכוך קרניים, עד שאחת הפרות פונה לאחור ובורחת ללחך קצת עשב טרי באחו הסמוך. לשווייצרים זה גורם ריגוש גדול ואושר עילאי.

דצמבר > ההגנה על חומת ז'נבה
בלילה שבין 11 ל-12 בדצמבר 1602 הותקפה העיר ז'נבה בידי חיילים מנסיכות סבואה, שניסו לטפס על חומותיה. הקרב שניטש היה קשה, אבל אזרחי ז'נבה הגנו באומץ על עירם. הניצחון היה מתוק עד כדי כך שבעיר מציינים אותו עד עצם היום הזה.
על פי המסורת צועדת בעיר תהלוכה עם בובות ענק של גיבורי הניצחון. אלפי תושבים מלווים אותה, לבושים בתלבושות מסורתיות מן המאה ה-17. התהלוכה מתנהלת על שתי גדות נהר הרון ולאור לפידים. שיאה של החגיגה עם הגעת התהלוכה לרחבה שלפני קתדרלת סנט פייר בעיר העתיקה.

ינואר > פסטיבל הכדורים הפורחים בשאטו דה
בכל שנה בינואר מקיימים אנשי העיירה שאטו דה (Chateau d'Oex) פסטיבל בינלאומי של כדורים פורחים. במשך עשרה ימים מגיעים לעיירת ההרים הזאת שמונים צוותים מרחבי אירופה ומטיסים כאן את הכדורים הפורחים שלהם.
מיקומה של שאטו דה, בקצהו של עמק ובין הרים, יוצר משטר רוחות ייחודי המאפשר לטוס בתנאים נוחים ולמרחקים גדולים. הנוף באזור מרהיב, בייחוד בחורף, והאירוע הופך את המקום כולו לפעיל ותוסס. במהלך כל הפסטיבל מתקיימות במקום מסיבות, תהלוכות ונשפי ריקודים. אחרי כל אלה לא כל כך קל להטיס כדור פורח.

פסטיבלים בז'נבה
תחילת אוגוסט > פסטיבל ז'נבה (Fetes de Geneve).
המפגן השנתי המרכזי של העיר. במהלך 11 ימים מתקיימות לשפת אגם ז'נבה הופעות מוסיקה תיאטרון ובידור, ירידי מזון מכל העולם, ומופע זיקוקים מוזיקלי מעל המים. פרטים בטלפון: 9097000-022

אוגוסט-ספטמבר > La Batie
בשבוע האחרון של אוגוסט-תחילת ספטמבר, עם בוא הסתיו, מתקיים פסטיבל זה עם הופעות מוסיקה, תיאטרון ומחול. טלפון לפרטים: 9086950-022

מרץ > התערוכה המוטורית הבינלאומית של ז'נבה
התערוכה מתקיימת מדי שנה, עם מגוון רכבים חדישים ויוצאי דופן. 

אטרקציות ואתרים מומלצים

לוצרן והאזור
לוצרן (Luzern) שוכנת בלבה ההיסטורי והנופי של שווייץ, בחבל ארץ של הרים ציוריים, אגמים, עדרי  בקר, כפרים אלפיניים וכרי דשא. לוצרן משתרעת בין שתי גדותיו של נהר רויס (Reuss), בקצה המערבי של אגם פירוואלדשטטרזה (Vierwaldstättersee), והיא משמשת בסיס למטיילים. 
מרכזה הציורי של העיר העתיקה נמצא לגדתו הצפונית של נהר רויס, ויש בו מגדלים, בתים מהמאה ה-15 שחזיתותיהם מקושטות בציורי קיר, בית עירייה בסגנון הרנסאנס ושני גשרים מקורים ציוריים. מצפון-מזרח למרכז נמצאת מצבה בדמות אריה החצובה מסלע טבעי, אנדרטה זו הוקמה ב-1820 לזכר חיילים שווייצרים שנהרגו במהפכה הצרפתית. לידה משתרע גן הקרחונים (גלטשרגארטן, Gletschergarten) ובו מכתשי קרחונים ענקיים המוכיחים שלוצרן היתה לפני 20 מיליון שנה חוף סובטרופי עטור דקלים. לא פחות. הרובע העתיק משמר באופן מעולה דוגמה לעיר מימי הביניים: בניינים ישנים ומפוארים ניצבים לאורך הנהר, אשר מתפתל דרך העיר לכיוון האגם, וגשרים מדהימים ארכיטקטונית ניצבים לרוחבו.
אפשר לשכור סירת פדלים, סירת משוטים או קיאק ולשוט בנהר רויס ובפירוואלדשטטרזה. על הרציפים ליד הנהר ניצבים שווקים עם דוכני פירות וירקות.  

מלוצרן מומלץ לצאת לטיול לעיירה צוג (Zug) ממוקמת בקצה הצפוני של אגם צוג. זו עיירה עתיקה עם מבנים רבים מהמאה ה- 15. העיר העתיקה היא מובלעת מוקפת חומה, אליה אפשר להיכנס דרך שער מתחת למגדל השעון.

בצפון אגם לוצרן שוכן Küssnact Am Rigi. זהו כפר קטן ומקסים, עם כמה מבנים צבעוניים מימי הביניים בקצה הצפוני של אצבע קטנה מאגם לוצרן. הודות לשירות מעבורות מלוצרן, Küssnact הוא יעד מאוד פופולרי לטיולי יום או שהות של לילה. הכפר גם קשור בשמו של הגיבור הלאומי וילהלם טל, שלא רחוק מכאן ירה במושל האוסטרי בקשת בעת שהוביל את אנשיו לקרב ניצחון.

אזור יונגפראו
הנופים בחבל יונגפראו (Jungfrau) שמדרום לאינטרלאקן ישאירו מרשימים במיוחד. על האזור חולשות שלוש הפסגות יונגפראו, מנש (Mönch) ואייגר (Eiger) המתנשאות לגובה 4,000 מטר. הנופים ה פנורמיים הנשקפים מהרכבלים (שטאנדזיילבאן – Standseilbahn), מרתקים את המטיילים. מפה אפשר לצאת לנסיעה ברכבת או למסלולי הליכה רגליים בהרים. גרינדלוואלד (Grindelwald) הוא המרכז המפורסם ביותר באזור לסקי ולטיולים ברגל ובאופניים. בחודש ביולי נערך כאן פסטיבל היודל המפורסם. גרינדלוולד היא כפר אלפיני מקסים המתאים מאוד לתדמית הרומנטית של שווייץ. הכפר משתרע על שטח נרחב של כרי מרעה, ומוקף בהרים גבוהים. מגרינדלוואלד תוכלו להביט בענקי היונגפראו: אייגר (Eiger) המתנשא לגובה 3,970 מטר; מאטנברג (Mattenberg), בגובה 3104 מטר; ו-ווטרהורן (Wetterhorn), בגובה 3,701 מטר. גרינדלוולד משמשת כשער מושלם למסע הרכבת ליונגפראו – מהתחנה הקטנה שבעיר, הרכבת יוצאת אל קליינה-שיידג (Kleine Scheidegg) היפה והלאה אל היונגפראו, וגם כמקום מושלם למטפסי הרים ולאוהבי ההליכה הרגלית. בהרים מסביב לגרינדלוולד אפשר לערוך טיולים מקסימים. רכבלים, רכבות הרים ושבילי הליכה מרהיבים מקיפים את הכפר הזה.
גרינדלוולד מושכת אוהבי ספורט לאורך כל השנה. בחורף מתמקדים במצב השלג, השטח, ובסקי הטוב ביותר במורד ההר ובסקי מישור. בקיץ, אותן מעליות שלקחו גולשים במעלה ההר, לוקחות מטיילים לנקודות יציאה של מסלולי הליכה, המתפתלים בצלו של האייגר. יש גם חשמליות שפועלות רק בקיץ, והופכות את הטיולים לקרחונים ולחורשות גבוהות לאפשריים.

צרמט 
בצרמט (Zermatt), עיירה בת 6,000 תושבים למרגלות המטרהורן (Matterhorn) שגובהו 4,478 מטר, מציעה סקי משובח ומלונות טובים ולא נחה גם בקיץ. נופי האלפים והרכבת המתפתלת בין הרכסים המושלגים מושכים אלפי תיירים שנוהים אחר היופי הכובש ומתמסרים לאירוח השווייצרי הנעים. כדאי לבקר גם בבית הקברות המקומי, שם נטמנו מטפסי הרים שניסו לכבוש את פסגת אחד ההרים המפורסמים באלפים.  

אינטרלאקן (Interlaken) 
אינטרלאקן (משמעות השם היא "בין אגמים") ממוקמת בין אגם בריאנז (Brienz) לאגם טון (Thun). המיקום מעולה, עם שני האגמים שנפרשים בכל צד של העיר, והנוף  של היונגפראו. יש בעיר מלונות ויקטוריאניים, חנויות נעימות ובתי קפה יפים. העיר אינטרלאקן תיירותית, ומהווה בסיס מצוין לטיולים בסביבתה ביום ובילויים תוססים בערבים.
הדרך היפה על גדות אגם טון נעימה והכפרים שבדרך מקסימים. בקטע גדול של האגם יש טיילת עם חוף נהדר. בקצה המערבי של האגם יושבת העיר הקטנה טון,  בעיר העתיקה שלה אפשר לטייל בטיילת שנמתחת לאורך החוף. 

באזל
באזל (Basle), העיר השנייה בגודלה בשוייץ, שוכנת בין הרי היורה בדרום והריין בצפון, בגבול עם צרפת וגרמניה. העיר מוכרת גם בזכות האוניברסיטה הגדולה שלה –  האוניברסיטה הוותיקה ביותר בשוויץ שקיימת משנת 1460, בזכות פסטיבלי הג`אז המוצלחים בעולם שנערכים בה ובזכות הירידים המפורסמים שלה, הוותיק שבהם – יריד הסתיו – מתקיים משנת 1471. שערי העיר המקסימים של באזל הם אחד המבנים המעניינים ביותר בעיר. לעיר שני סמלים: שרביט הבישוף והבזיליסק, כשהאחרון שבהם הוא למעשה יצור קטן, בחלקו עטלף, בחלקו תרנגול ובחלקו דרקון. על פי האגדה, ב-1474 לקחה העיר חלק באירוע מוזר שבו הטילה תרנגולת את ביציה על ערמת גללים. האמונה באותם ימים גרסה שמביצים כאלו בוקעות לטאות הבזיליסק, ואי לכך נשפטה התרנגולת, נמצאה אשמה, וראשה נערף בעוד שביציה נשרפו.
קתדרלת העיר נבנתה ב-1019 והיא בולטת באבן החול האדומה ממנה היא בנויה. בחזית הקתדרלה כמה פסלי אבן מרשימים, כשמעל שער הכניסה העיקרי נמצאת דמותו של מייסד המקום, הקיסר הרומאי היינריך השני, כשהוא מחזיק בדגם של הכנסייה. בעיר גם כמה מוזיאונים מרשימים ששווים ביקור, בהם מוזיאון ההיסטוריה הומוזיאון היהודי. 
כדאי לבקר בכיכר בארפיסר (Barfusserplatz) – הכיכר המרכזית בעיר העתיקה של באזל, שפירוש שמה הוא "כיכר היחפים". זוהי כיכר להולכי רגל בלבד, והיא מלאה במסעדות ובבתי קפה, שמוציאים שולחנות לכיכר בימים יפים. בכיכר מתקיימים לעתים קרובות מופעים של תזמורות, מופעי רחוב, ליצנים וקוסמים. פעמיים בחודש, ביום רביעי השני והרביעי בכל חודש, מתקיים בכיכר שוק פשפשים. 
אם אתם מטיילים בעיר עם ילדים כדאי לפקוד את גן החיות המקומי, המכונה בפי המקומיים Zolli,  שנחשב אחד המעניינים באירופה.