בכיכר המרכזית בעיירה גורי ניצב עדיין פסל ברונזה של יוסב ג'וגשווילי הנושא את מבטו אל האופק, גבוה מעל לאבק העיירה ומעל לגאורגים החלוקים בדעותיהם: דור העבר רואה בו גיבור מלחמה ומושיע כלכלי, הדור הצעיר רואה בו דיקטטור אך נמנע מלדון בכך כי את הנעשה אין להשיב. בקצה המרוחק של הכיכר עומד היכל מפואר שכל תכליתו לסוכך על בקתה רעועה, בית ילדותו של יוסב. מאחוריו נמצא מוזיאון המורשת שלו, שבו מסכת המוות שנוצקה לפני קבורתו.
תולדות חייו של יוסב – או בשמו הרוסי המאוחר יוסיף ויסריונוביץ' סטלין – סולפו לבלי היכר כדי שיעלו בקנה אחד עם פולחן האישיות שנרקם סביבו. הוא נולד למשפחה ענייה בגורי, הצטרף לבית ספר ללימודי דת ולאחר מכן עבר לסמינר כּמוּרָה בטביליסי, אך סולק ממנו בגלל פעילותו בארגונים קומוניסטיים מהפכניים, כך לפי האגדה. הוא נשבה ברעיונותיו של לנין בדבר הבאת המהפכה הקומוניסטית עוד לפני שיקרוס הקפיטליזם, ובשל ההפגנות האלימות שארגן נכלא והוגלה כמה פעמים. בתקופה זו נטל לעצמו את הכינוי סטלין, שפירושו איש הפלדה. בעקבות המהפכה הבולשוויקית היה לקומיסר לענייני לאומים, וכבר אז בלט הקו הנוקשה והאלים של פעילותו. ב-1922 התמנה למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית בתמיכת ראש הממשלה לנין, אך עד מהרה צבר כוח רב מזה של לנין. אחרי שמת ראש הממשלה תפס סטלין את מקומו, וכל מי שחלק על דרכו או איים על כוחו נרצח או נאסר במחנה לעבודות כפייה, בין שהיה מנהיג חשוב ובין שהיה אדם מן השורה שדבק בו צל צלו של חשד להתנגדות.לצד הדיקטטורה האכזרית שהביאה למותם של מיליונים מבני עמו, תמיד מצוינים מפעליו הכלכליים, הניצחון על הנאצים במלחמת העולם השנייה והפיכתה של רוסיה הגוועת לאחת משתי המדינות החזקות בעולם. בשל הצלחות אלה זכה בחייו לפולחן אישיות שטרם היה כמוהו ולתואר המפורסם "שמש העמים". היקף פשעיו התחיל להתגלות רק כשמת, והתגלה במלואו כשהתמוטט המשטר הסובייטי בשנות התשעים של המאה העשרים.
כתב: יותם יעקבסון