קיצור תולדות מדינת הוותיקן

במאה ה־14 אולצו האפיפיורים לצאת לגלות בעיר אביניון בפרובאנס, שהיתה חלק מנכסיהם. מנקודת השפל הזו הם חזרו לרומא ב־1377 כדי לפתוח בפרק הרנסאנסי המפואר, אשר בו התחרו על הכס הקדוש משפחות האצולה האיטלקיות הגדולות. אלו חמסו, הרעילו, התחתנו זו בזו וחתרו זו תחת זו על מנת להשיג לבניהן את כהונת האפיפיור, ודרכה עושר, נחלות ומשרות מכניסות.
במאות ה־15 וה־16 נבנו רוב הארמונות העומדים כיום על גבעת הוותיקן. בתכנונה של כנסיית סן פייטרו, לב העולם הקתולי, הועסקו כמעט מאתיים שנה ובזה אחר זה גדולי האדריכלים של איטליה: בְּרָמאנְטֵה, די סַנְגאלוֹ, מיכלאנג'לו, מָדֵרְנוֹ ולבסוף בֶּרְניני, האחראי לחזותה הבארוקית של רומא בכלל. 

הוותיקן במבט על. אזרחי הוותיקן מוים כאלף נפשות, אך נפשותיהם של מאות מיליונים ברחבי העולם נתונות למרותו של הכס הקדוש | צילום : אירית זילברמן

תנופת הבנייה ופריחת האמנות תחת האפיפיורים סיקְסְטוּס הרביעי, אלכסנדר לבית בּוּרְגָ'ה, יוליוס השני ויורשיהם התנהלו לצד מלחמות בלתי פוסקות.
ב־1527 נמלטו האמנים ופטרוניהם מרומא, כאשר זו נכבשה ונבזזה באכזריות בידי חייליו של הקיסר קארל החמישי.
בקרב לֵפֵנְטוֹ (1571) נלחמו ספינותיו של האפיפיור פִיוֹס החמישי לצד הצי של ונציה וספרד עד לניצחון על התורכים, שהציל את אירופה הנוצרית. זה היה המִבצע המדיני המפואר האחרון של הכנסייה הקתולית.
במאה ה־18 הגיע החוב הציבורי של מדינת הכנסייה ל־74 מיליון סְקוּדי, ולאחר המהפכה הצרפתית פרץ ברומא מרד נגד הכנסייה. העיר הכריזה על רפובליקה רומאית והאפיפיור נלקח לצרפת, שם מת בשבי. ימי הרפובליקה היו ספורים, אך גם עם השבת האפיפיור לכסאו לא יושבו הסכסוכים עם נפוליאון, שמינה את בנו למלך רומא וביטל את השלטון המדיני של הכס הקדוש. האפיפיור פיוס השביעי הכריז חרם על הקיסר, וזה אסר אותו בפוֹנְטֶנְבְּלוֹ.
פרפורי הגסיסה של מדינת הכנסייה נמתחו על פני כל המאה ה־19; עם שחרור איטליה ואיחודה הוסיפו האפיפיורים להילחם על זכותם לשלוט בעיר רומא, "נחלת פטרוס הקדוש". ב־1870 נכבשה העיר בידי צבא איטליה, ובמשאל עם סופחה למדינה המאוחדת והוכרזה כבירתה.
הכס הקדוש סירב להכיר בהחלטה, ועד לחתימת הסכם הפיוס עם ממשלת איטליה בשנת 1929 הכריזו על עצמם האפיפיורים כאסירי הוותיקן – אותם 44 הקילומטרים הרבועים המכונסים בין החומות על גבעת הוותיקן, אשר בהם נאלצו לבסוף להסתפק כשארית שלטונם החומרי עלי אדמות – אם נוציא מן החשבון את שטחי אדמות המנזרים, הכנסיות והארמונות, אוצרות האמנות ומאגרי הכספים שאין להם שיעור בכל רחבי תבל.