ארתור כטקסט פוליטי

ב־1136 כתב ג'פרי ממונמאות את "ההיסטוריה של מלכי בריטניה". גיבור המלחמה של המאה השישית הותאם לעולם החצרוני של המאה ה־12, וכך גם מתואר בדרך כלל עולמו בסרטים הוליוודיים: טירות, תחרויות אבירים, פלרטוטים עם הגבירות. ג'פרי היה זה שהציג לראשונה את קוד האבירות, שמתאר את דרך ההתנהגות הראויה לאביר. האביר האידיאלי מנצח לא רק משום שהוא חזק יותר, אלא גם משום שהוא מוסרי יותר. על סר גאלאהד נאמר שהיה חזק מעשרה גברים, מפני שלבו היה טהור. קוד האבירות קבע כללים להתייחסות לאויב, כולל יחס הוגן לשבויים – חידוש גדול בימי הביניים. יש הרואים בקוד האבירות בסיס לאמנת ז'נבה וגם גרעין להיווצרות מושג הג'נטלמן האירופי.
אגדת ארתור התחבבה על ההמונים בכל רחבי אירופה. מכאן ואילך הופיעו עוד ועוד גרסאות שלה, שהופצו על ידי זמרים נודדים. אחת המפורסמות שבהן היא זו של המשורר הצרפתי כּרֶטְיאן דֵה טְרואָה, שבעקבותיה גאה בכל רחבי אירופה גל גדול של שירים וסיפורים על עלילות המלך ארתור ואביריו. היתה אפילו גרסה עתיקה בעברית, שנכתבה על ידי סופר יהודי איטלקי אלמוני ב־1279 ונקראה "המלך ארטוש והטבלה העגולה". אגב, במאה ה-18 נכתבה גרסה יהודית נוספת, הפעם ביידיש.
הגרסה המפורסמת ביותר היא "מות ארתור" של סר תומס מאלורי, שכתיבתה הסתיימה ב־1469/70. זו גם הגרסה הראשונה שהופיעה בדפוס והפכה מיד לרב מכר במונחי התקופה. מאלורי כתב את ספרו בעודו יושב בכלא ניוגייט בלונדון, שם הוחזק כעציר פוליטי במשך שמונה שנים. יש המפרשים את עיסוקו בארתור כרמז פוליטי לתקופתו הוא, שבה התנהלה "מלחמת השושנים" בין בית יורק לבית לנקסטר, שהביאה על אנגליה מלחמת אזרחים קשה.
על רקע זה אפשר לקרוא את סיפור המלך ארתור כטקסט פוליטי, שמתחיל ונגמר בכאוס ובמלחמת אזרחים. ראשיתו במלכים המורדים, שסירבו להכיר בארתור כמלך החדש, וסופו במלחמת אזרחים שהוביל מורדרד, בנו הבלתי חוקי של ארתור, כנגד אביו. מלחמה זו הוכרעה בקרב האחרון, קרב קאמלן, שבו נהרג מורדרד וארתור נפצע אנושות, נלקח לאוואלון וסופו מי ישורנו.