השימוש בנפט אינו המצאה חדשה. כבר בימי קדם השתמשו השומרים, האשורים והבבלים בנפט גולמי ובאספלט בעיקר לאיטום ספינות, ובמצרים העתיקה נעזרו בו גם לצורכי רפואה, בעיקר כמשכך כאבים. הפרסים השתמשו בנפט ובמוצריו ככלי נשק, בעיקר חיצי הצתה עטופים בסיבים טבולים בנפט. כשפלשו הערבים לספרד במאה השמינית, הם גילו לאירופאים את השימוש בנפט לצורכי תאורה. התאורה בארצות המערב לא התקדמה בהרבה מאז ימי היוונים והרומאים ועד תחילת המאה ה־19. עם צמיחת הערים, גדל גם הצורך בתאורה משופרת. במקביל, גברה הדרישה למקורות חדשים של אנרגיה לתאורה, בעיקר משום שמספר הלווייתנים, שמהשומן שלהם ייצרו שמן למנורות, הלך והצטמצם. בשלב הזה הופיע הנפט על במת ההיסטוריה. במאה ה־20 הגיע הצורך במקור אנרגיה חדש לממדים גדולים בהרבה לאור ההתפתחות המהירה של המהפכה התעשייתית, ובעיקר של ענף כלי הרכב. הפעם הראשונה שהתגלה נפט במפרץ הפרסי היתה באיראן ב־1911, וב־1932 התגלה נפט בבחרין. ב־1937 התגלה נפט בקטר, ושנה לאחר מכן גם בערב הסעודית. מלחמת העולם השנייה דחתה את פיתוח מאגרי הנפט שהתגלו, ורק בסוף שנות החמישים התחילו להשתמש בנפט בצורה מסחרית. ב־1953 היתה כווית מפיקת הנפט העיקרית במפרץ, ואליה הצטרפו קטר ואבו דאבי. עד שנות השבעים, חלשו חברות זרות על תעשיית הנפט במפרץ, ואילו השליטים המקומיים קיבלו רק אחוזים מההכנסות. באותן שנים רכשו רוב מדינות המפרץ אחוזי בעלות בחברות מפיקות הנפט, ובתחילת שנות התשעים עברו מרבית החברות הללו לידי השליטים המקומיים. |