חולשה לדרקונים

בין האדם לדרקון
בשנים האחרונות הדינוזאורים חזרו לאופנה. מאז סרטו של סטיבן שפילברג "פארק היורה", משנת 1993, הפכו הדינוזאורים למוקד התעניינות עולמי ולמכרה זהב ליזמים זריזים ולאנשי עסקים נמרצים. בסופרמרקטים הם מציצים מאריזות של דגנים, ובחנויות הצעצועים אפשר למצוא דינוזאורים בגדלים שונים להנאת הזאטוטים. רשתות הטלוויזיה מעניקות לדינוזאורים את שעות השידור הרווחיות ביותר ואולפני קולנוע מתחרים ביניהם על הדמיה עשירה ככל האפשר של קהילת בעלי החיים הענקית, שנעלמה מעל פני האדמה לפני 65 מיליון שנה.
גל ההתפעלות מחיות הענק לא התחיל עם שפילברג. אופנת הדינוזאורים החלה כבר באמצע המאה ה־19 בבריטניה. השם "דינוזאור" – שפירושו ביוונית "לטאה נוראה" – נטבע על ידי ריצ'רד אואן בשנת 1842, לאחר שזיהה, בהשפעת החוקר הצרפתי ז'ורז' קובייה, כי מדובר בקבוצת זוחלים ייחודית. עם השנים ניתנו שמות רבים לקבוצה הזאת, אך במפתיע, רק השם "דינוזאור" שרד, התפשט והפך לנחלת הכלל. אחת הסיבות לכך היתה פרסום: דגמי דינוזאורים בגודל טבעי, מעשה ידי האמן בנג'מין הוקינס, הוצגו כבר ב־1854 בבריטניה, ואלפי אנשים באו לחזות בהם.
חגיגת ראש השנה של 1854 שערכו 21 מדענים ואישי ציבור בתוך דגם הדינוזאור איגואנודון (Iguanodon) הוסיפה גם היא לפרסום. השם היווני "דינוזאור" הפך למלה רווחת באנגלית ואחר כך גם בשפות אחרות.

מדוע אנו נמשכים לדינוזאורים?
דויד נורמן, מומחה לדינוזאורים, טוען שחיות אלה נוגעות במיתר קדום בתודעתנו: הן מזכירות את הדרקון, המופיע במיתוסים של תרבויות רבות. בני האדם פוחדים מהדרקון, אך גם מעריצים אותו. האם זה בשל הפחד הסמוי, הלא מובן, מזוחלים? או אולי מכוחות הטבע?
בספרו "דרקוני גן העדן" טוען קרל סאגאן שמיתוסי הדרקונים אינם מקריים. עוינות הדדית "שלא תסולח" עומדת בין האדם והדרקון. זהו סוד עוצמתו של המיתוס הנוצרי רב העוצמה על מלחמתו של ג'ורג' הקדוש בדרקון וזו גם הסיבה לפחד של האדם ושל יונקים אחרים מפני זוחלים. גם התנ"ך מצווה (בראשית, פרק ג') על איבת עולם בין האדם לנחש, ואת מקומו של הדרקון המפלצתי תופס התנין (ישעיהו, פרקים כ"ז ונ"א, ומזמורים שונים בתהילים).
התדירות הגבוהה שבה חולמים בני אדם על מפלצות ונחשים מצביעה אף היא על העוינות הקדומה בין הזוחלים ליונקים, שאותה מייחס סאגאן לזיכרון היסטורי החקוק, כנראה, בגנים שלנו. כמו הדרקונים המיתולוגיים, הרבה דינוזאורים הם יצורי ענק בעלי שיניים גדולות, זנב ארוך וטפרים חדים. כמה טוב שהם מאחורי קיר זכוכית או קשורים אל מסגרת מתכת אדירה.

מי היו הדינוזאורים?
העידן התיכון (המזוזואיקון – עידן גיאולוגי הכולל את תקופות הטריאס, היורה והקרטיקון), שהחל לפני 248 מיליון שנה והסתיים לפני 65 מיליון שנה, נקרא "עידן הזוחלים". הם שלטו ביבשה, באוויר ובים. קבוצה אחת, הדינוזאורים, הפכה לשליטי הארץ. אבל לא כל זוחל היה דינוזאור: מתוך אלפי המינים של זוחלים שחיו בעידן התיכון, השתייכו לדינוזאורים רק כמה מאות סוגים (genera), משתי קבוצות שהתאפיינו במבנה מיוחד של אגן ירכיים. קבוצה אחת היא
"בעלי אגן דמוי עוף" והשנייה "דמויי לטאה".
בניגוד לשאר הזוחלים, צעדו הדינוזאורים זקופים על רגליהם – כמו היונקים – והדבר אִפשר להם תנועה מהירה ותמיכה במשקלם הכבד. לרובם היו קשקשים על העור וחלקם היו מצוידים בפלטות שריון אדירות.

מה קדם למה – הביצה או הדינוזאור?
ראשיתם של הדינוזאורים אי שם באמצע תקופת הטריאס (לפני 229־190 מיליון שנה), ומוצאם מקבוצת זוחלים הנקראים ארכוזאורים (Archosaurs, "הזוחלים הקדומים"). בשנת 1922 גילתה משלחת אמריקאית באיזור הצוקים האדומים של ביין דזאק (Bain Dzak) שבמונגוליה קיני דינוזאורים מהסוג פרוטוצראטופס (Protoceratops), ובהם ביצים. זו היתה הפעם הראשונה שמצאו ביצים של דינוזאורים, וכך גילו כי הדמיון הרב בינם לבין עופות אינו רק באנטומיה.
מאז התגלו ביצי דינוזאורים ביותר מ־200 אתרים בעולם, לעיתים במושבות קינון ענקיות. כמו כן נמצאו גם מאובנים של עוברים שאפשר היה לזהות את מינם ושל דינוזאורים שהשגיחו על הקן וטיפלו בצאצאיהם. בקנדה התגלה קן הדינוזאורים הראשון ב־1987 בגיא השטן (Devil’s Coulee) שבדרום אלברטה, הודות לעירנותה של תלמידת בית ספר, שראתה שברים מאובנים של קליפות ביצים והבינה
כי יש להם חשיבות. בעקבות התגלית יצאה למקום משלחת וגילתה אתר קינון שלם, כולל עוברים בביציהם. במקום הוקם מרכז מבקרים, שבו אפשר ללמוד על התנהגות הרבייה של הדינוזאורים בקנדה ולהשוותה לידוע לנו מאתרים אחרים בעולם.
ביצת הדינוזאור היתה מסוג הביצה הרב קרומית, שבתוכה מזון ונוזלים והיא מוגנת על ידי קליפה קשה. זאת ההמצאה הגדולה של אחד החולייתנים הקדומים. ההמצאה היתה כה מוצלחת שהיא שרדה עד ימינו אצל הזוחלים המודרניים, העופות ויונקי הביב. ביצה זו קדמה מיליוני שנים להופעת הדינוזאורים.
כיום מוכרים למדע כ־40 סוגי ביצים של דינוזאורים, מגודל ביצת תרנגולת ועד לביצה באורך עשרות סנטימטרים. מביצת זאורופוד, למשל, ששקלה חמישה קילוגרמים, אפשר להכין חביתה למאות סועדים. דווקא הדינוזאורים הענקיים הטילו ביצים קטנות מאוד יחסית לגודלם. כנראה שמבחינתה של הביצה מה שחשוב הוא לא כמה טונות שקלה אמא, אלא רק שבתוכה יהיה מספיק מזון להתפתחות העובר.
לגילוי מושבות הקינון של כמה מהדינוזאורים יש ערך עצום: זה מראה שהיה להם ארגון חברתי מסוים, ושהיתה תקשורת ענפה בין פרטים במושבה ובין הגוזלים להוריהם, כשאלה הביאו להם מזון לקן.
מה היו הקולות שהשמיעו? פעיות, נביחות, שאגות או ציוצים? זאת כנראה לא נדע לעולם, אך בהתנהגות הרבייה של כמה מהדינוזאורים, כפי שהיא ידועה היום, יש דמיון רב להתנהגות עופות: הגעה למושבות רבייה קבועות, הטלת ביצים בקן, דגירה וטיפול בגוזלים. ולגבי השאלה מה קדם למה, הביצה לדינוזאור או הדינוזאור לביצה, הרי שהתשובה ברורה:
כל פרט הוא תוצאה של הצופן הגנטי של הביצה המופרית שממנה הוא נוצר, אך במעבר הדורות, הצופן הגנטי יכול להשתנות – ולא להיות זהה במדויק לצופן של מי שיצר את הביצה. מכאן שהביצה קדמה לדינוזאור.

איך הם נכחדו?
לקראת סוף תקופת הקרטיקון הלך והתמעט מספר הדינוזאורים, עד שהם נעלמו כליל. הסיבות לכך הטרידו את החוקרים: אמנם היו דינוזאורים שנכחדו לאורך העידן התיכון אבל בסוף הקרטיקון הם נעלמו – כולם – בבת אחת, ועימם נעלמו קבוצות אחרות של זוחלים ובעלי חיים שחיו בים, ביבשה ובאוויר – כ־65 אחוז מהחיים על פני כדור הארץ.
המדענים מתייחסים לפרק זה בתולדות החי כ"גבול ק־ט" (K-T Boundary) – הגבול בין הקרטיקון לתקופה הבאה, הטרציאר (התקופה הראשונה בעידן הקנוזואי). יותר מ־80 השערות הועלו באשר לנסיבות היעלמותם, חלקן הגיוניות, אך ללא הוכחות מסייעות, וחלקן מגוחכות. כמה מהן: מוחם הקטן גרם להם למות מטפשות כיוון שלא היו יכולים להסתגל בתבונה לתנאי הסביבה המשתנים, הם סבלו מהפרעות הורמונליות, השלד שלהם נפגם, הם מתו מעצירות, חל שינוי בריכוז החמצן באוויר, שינויי אקלים, עיוורון כתוצאה מקרינה, מוות ממחלות או מטפילים, היונקים טרפו את ביציהם ועוד.
ההשערה המקובלת ביותר כיום הועלתה בשנות השבעים של המאה ה־20 על ידי וולטר וחואן אלוורז. לפיה, לפני 65 מיליון שנה התנגש מטאוריט או כוכב שביט בכדור הארץ, והפגיעה גרמה להכחדה. עדות לכך התגלתה ב־1990 בצ'יחולב (Chicxulub) שביוקטן, מקסיקו.
דעה אחרת, שגם היא נתמכת בממצאים, טוענת כי התקררות הדרגתית עקב התפרצויות געשיות באיזור הודו, אשר הביאו לחורף וולקני, היא שגרמה למות רוב הדינוזאורים במשך 5־10 מיליון השנים לפני הפגיעה. ויש גם הסבורים כי שני הגורמים פעלו במקרה זה יחד.

האם הם אכן נכחדו?
כבר בימים הראשונים של חקר הדינוזאורים נתנו החוקרים דעתם לכך שקיים דמיון אנטומי רב בין דינוזאורים מסוימים לבין עופות.
מציאת המאובן הידוע ארכיאופטריקס (Archaeopteryx, "עוף קדום") בבוואריה ב־1861 שכנעה רבים שמוצא העופות הוא אכן מהדינוזאורים. דעה זו התחזקה לאחר שנמצאו מאובני דינוזאורים, שיש חוקרים הסבורים כי הם בעלי נוצות.
דומה כי ככל שיש יותר ממצאים, הולך ומיטשטש הגבול שבין דינוזאורים לעופות.
מדענים רבים תומכים בהשערה שמוצא העופות הוא מקבוצה קטנה של דינוזאורים טורפים, וכי העופות הם למעשה מעין המשך רציף שלהם. לפי השערה זו, הדינוזאורים לא נכחדו.
"הדינוזאור הקטן ביותר" לפי דעה זו הוא הקוליברי, יונק הדבש שאורכו מגיע לחמישה סנטימטרים. אך לא כולם, יש לזכור, תומכים בדעה זו, ויש הסבורים כי מוצא העופות הוא מזוחל שחי לפני הופעתם של הדינוזאורים על פני כדור הארץ.