האיילות האחרונות שעל הכרמל האיילה השלוחה שכנה בסביבת ים כנרת, שהיה בחלקו של נפתלי. מכאן נפוצה על פני הכרמל דרומה ועד הלבנון צפונה. היא דרה רק בחורש מצל, ולכך התאים מראה האפור הכהה. אבל עיניה הרכות לא יאו למקומות הצל, גופה היה מסורבל ורגליה עבות מעט, ועל כן השיגוה כל רודפיה. בלבנון כבר הושמדה, כנראה, זה מאה שנים ויותר. אך כל זמן שהגליל העליון היה מיוער, או נכון יותר – מכוסה סככים צפופים, התקיימה בו האיילה השלוחה; הסבך היה משגבה, יער השיחים – מעוזה. משנעשה הגליל מקום מַחְטַב עצים ניבעו מַצפוניה ולא נשאר לה שם כל מפלט – ותיסוג אל הכרמל. כאן חיתה בשלווה עד שנת 1868. בשנה ההיא נוסדה המושבה הגרמנית אצל חיפה, ובני המושבה הזאת, שהיו רגילים לצוד ציד בארץ מולדתם וגם את האיילה המצויה בה, בכל יום ראשון בשבת, לא ביטלו את מנהגם גם בארץ ישראל, הזעירה מאוד לעומת גרמניה, ובהר שהוא כאפס וכאין לעומת שלשלות רכסי ההרים במכורתם. במשך שנים היו יוצאים בכל יום ראשון אל הכרמל וצדים איילות שלוחות אחדות, לעשותן מטעמים לבני ביתם – עד שהצמיתו כמעט את כל האיילות השלוחות. ציד דובים בהרי לבנון גברת סוקולוב ומקרה בעכבר |