אבינועם בן זאב, מרצה לפילוסופיה ובעל טור ב־ynet, שבו הוא עוסק בשאלות פילוסופיות יומיומיות, מצדד בדעה שיש מוסר אוניברסלי, למרות ההבדלים הבולטים בין מה שנחשב לראוי ולא ראוי בתרבויות שונות. "כשהוציאו את המאמרות של קונפוציוס בעברית, העורך של הספר כתב בהערות שוליים את ההתייחסות של ההלכה היהודית לסוגיות שקונפוציוס העלה. וראה זה פלא – למרות הבדלי התקופות ולמרות הבדלי התרבויות העצומים, שניהם אמרו דברים דומים מאוד במישור המוסרי". אז למה אנחנו רואים הבדלים רבים כל כך בין תרבויות? "יש שתי סיבות שמביאות להבדלים האלה, שהם בולטים מאוד לעין. האחת היא ההבדלים שבין מוסר יסוד, כלומר ערכי המוסר המקובלים על כולם – כמו "לא תרצח", ובין מוסר פרשני. אני טוען שכל התרבויות מחזיקות באותם ערכי מוסר יסודיים, אך כל תרבות מפרשת אותם באופן שונה. לדוגמה, הקניבליזם לכאורה עובר על הציווי המוסרי המקובל ביותר, האוסר לרצוח אדם אחר על לא עוול בכפו. אבל אם תבדקי כיצד מגדיר השבט הקניבלי 'אדם', תגלי שמבחינתם מישהו מחוץ לשבט שלהם אינו נחשב 'אדם'. הם אינם אוכלים זה את זה אלא רק אנשים זרים. גם לאורך ההיסטוריה של התרבות המערבית אפשר לראות שהגדרת ה'אדם' משנה את התפישות המוסריות הנהוגות באשר לאובייקט מסוים – בעבר עבדים לא נחשבו לבני אדם בתרבויות שונות, גם ברומי העתיקה וגם בדרום ארצות הברית. גם נשים ואפילו ילדים נחשבו בני אדם נחותים לאורך ההיסטוריה, וזה הביא לעתים לחריגות מוסריות. "כל תרבות גם מפרשת אחרת מושגים כמו אינטימיות או ניאוף, למשל. תראי את המורמונים ותרבויות פוליגמיות אחרות, לכאורה הן עוברות על 'לא תנאף', שהוא ציווי מקובל מאוד בתרבות המערבית, אבל בעצם כשמתבוננים מקרוב רואים שהן אינן עוברות על הציווי הזה אלא פשוט מפרשות אחרת את המושג 'ניאוף'. מבחינתם גם יחסי מין שלא במסגרת הנישואין הם ניאוף, אלא שמסגרת הנישואין אצלם מוגדרת באופן אחר. לדעתי, מחקרים שמראים רק הבדלים ולא מוצאים את המשותף הם מחקרים שפשוט לא העמיקו לחקור בהם מספיק כדי לגלות את המשותף. כי אין לי ספק שהמוסר הוא עניין אוניברסלי שאנחנו חולקים עם תרבויות אחרות". |