| לעדה השומרונית חמישה עיקרי אמונה הממוצים במשפט: "אמנתי בך ה' ובמשה בן עמרם נביאך ובתורה הקדושה ובהרגריזים ביתאל וביום נקם ושילם" (הרגריזים ביתאל, כלומר הר גריזים בית אל, זו לא טעות, כך הם כותבים את שם ההר). מבחינת השומרונים אלוהים אחד, ולו נביא אחד – משה. רק חמשת חומשי תורה נתפשים בעיניהם כקדושים. נוסח התורה השומרונית שונה מעט מנוסח התורה היהודית, והוא כתוב תמיד בכתב עברי קדום. המסורת השומרונית מייחסת להרגריזים את כל הקדושה שמייחסת המסורת היהודית להר המוריה בירושלים, שלפיה ההר הוא מקום אבן השתייה שממנה הושתת העולם. על אותו הסלע נעקד יצחק על ידי אברהם ואמור היה להיות מוקרב. באותו המקום הקים יהושע את מזבחו, ולימים הוקם שם המקדש. לוח השנה השומרוני שונה מהלוח העברי, ולכן החגים אינם חלים באותם הימים. השומרונים מתגאים בכך שחגיהם חלים בלילות ירח מלא ואינם סוטים מהם, כפי שקורה לחגים היהודיים. עיבור השנים וקביעת המועדים מסור בידי כוהני העדה, הזוכים גם כיום לכבוד גדול ולמעשרות. מכיוון שרק התורה מקודשת בעיניהם, השומרונים חוגגים רק את החגים המוזכרים בה: "יום הזיכרון", המוכר אצלנו כראש השנה, חל ביומו הראשון של החודש השביעי (תשרי). בעשור לאותו החודש הם מציינים את יום הכיפורים. חג הסוכות נחגג אף הוא, אך דיני בניית הסוכה, כנראה מפאת רדיפות, שונים מאלה של היהודים. הסוכה מוקמת בתוך הבית, וכסכך משמשים לה פירות (לעתים אף מאתיים קילוגרם פרי, המאיימים ליפול על ראשי בני הבית לקראת שמיני עצרת החותם את החג). לעתים מוסיפים ענפי עצים שהובאו מהר גריזים. בי"ד לחודש ניסן הם מקריבים את קורבן הפסח בהר גריזים. בחג שבועות נאספים בני העדה לתפילת שחרית ולנשיאת ספר התורה המקודש בין אתרי ההר. השומרונים חוגגים את החג תמיד ביום ראשון מכיוון שנאמר "ממחרת השבת", כלומר ספירתם מתחילה בשבוע שלאחר שבת של חול המועד פסח. שלוש פעמים בשנה – בשלושת הרגלים – עולים השומרונים לרגל אל הר גריזים, כפי שהיהודים עולים לרגל לירושלים. השומרונים שומרים על השבת בקפדנות רבה, ובמהלכה הם נמנעים מלהשתמש בכל מאור ומלאכול מאכלים חמים, ואין הם יוצאים מביתם אלא כשהם הולכים לבית כנסת. גם על דיני השחיטה שלהם הם מקפידים מאוד. מהלך חייו של הפרט והמצוות שחלות עליו דומות מאוד להלכות היהדות, אם כי יש ביניהם הבדלים מסוימים: השומרונים אינם מניחים תפילין. גם ההתעטפות בטלית אינה רווחת אצלם. רק כוהן הקורא בתורה מתכסה בה. טקס הנישואין דומה דמיון רב לדינים היהודיים. אישה מחויבת בהקפדה על נידתה. דיני המוות שונים וכוללים טקס ותפילות מיוחדות. בית הקברות העדתי נמצא בשיפולי הר גריזים. |