דברי הימים של האיים הקטנים

המתיישבים הראשונים הגיעו לקבוצת האיים האנטילים הקטנים בסביבות שנת 4000 לפני הספירה, כפי הנראה מאמריקה הדרומית. לפני כ־2,000 שנה הגיעה לאיים אומת האמרי־אינדיאנים (Amerindian) – קבוצת שבטים אינדיאניים בעלת שפה משותפת ותרבות דומה, שהתיישבו בחלק הצפוני של אמריקה הצפונית ובכמה איים בים הקריבי. הם היו שוחרי שלום, שעיבדו את האדמה וגידלו טבק, כותנה, תירס, בטטות ואננס.
בגל ההגירה השלישי לאיים הגיעו שבטי הקריבים (Caribs – יש הבחנה בינם לבין ה־Caribbeans, תושבי האיים כיום), שהגיעו לאיזור מאמריקה הדרומית במאה ה־13. האירופאי הראשון שדיווח על סנט וינסנט היה כריסטופר קולומבוס, שהגיע לשם במסעו השלישי, בשנת 1498. במאות ה־16 וה־17 ניסו הבריטים, הצרפתים וההולנדים, בחיפושם אחר מושבות ונתיבי מסחר חדשים, לכבוש את סנט וינסנט מידיהם של הקריבים, אך לא אחת נכשלו.
בשנות השבעים של המאה ה־17 טבעה אוניית עבדים מול חופי סנט וינסנט. כל אנשי הצוות טבעו ורק העבדים ניצלו והגיעו לחוף בשלום. בני האי, המכונים "הקריבים הצהובים", קיבלו את האפריקאים בזרועות פתוחות, ובמשך השנים אף התחתנו ביניהם. צאצאיהם נקראו "הקריבים השחורים".
בשנת 1762 נכבש סנט וינסנט על ידי הגנרל האנגלי רוברט מונקטון, אך רק שנה לאחר מכן עברו האיים לבעלות בריטית על פי הסכמים בין צרפת ובריטניה. הקריבים המשיכו למרוד בכובש הזר ומלחמתם נמשכה עד שנת 1796, אז הוגלו רובם לאי רוטאן (Roatán) שליד הונדורס. אלה שנותרו נטמעו בקהילת העבדים האפריקאים שהובאו על ידי האנגלים. רק בשנת 1979 שקעה שמשה של האימפריה הבריטית מעל למזרח הים הקריבי, ומדינת סנט וינסנט והגרנדינים זכתה בעצמאות מלאה.
מבחינה גיאוגרפית, סנט וינסנט והגרנדינים הם חלק מהאנטילים הקטנים 
(Lesser Antilles), קבוצת איים דרומית לפורטו ריקו (Puerto Rico), המשתרעת עד לוונצואלה וכוללת את איי הבתולה (Virgin Islands), ברבדוס (Barbados), אנטיגואה (Antigua), דומיניקה (Dominica) ועוד.
תושבי הגרנדינים מוצאים את עיקר פרנסתם בתיירות. חודשי החורף – וליתר דיוק מאמצע נובמבר עד אמצע פברואר, כשאמריקאים רבים בורחים מהקור ומטירוף הקניות לקראת חג המולד – נחשבים לשיא העונה. מחירי ההארחה בבתי המלון ובשאר עסקי האירוח עולים בתקופה זו בכ־35 אחוז.