החרמון נותן הזדמנות לפגוש צמחים המיוחדים בארץ רק לו. כשעולים אל פסגתו באביב ובקיץ עוברים בין כמה חגורות של צומח המסודרות לפי הגובה ופורחות בשלבים שונים של העונה.
עד לגובה של נווה אטי"ב, כ-800 מטר מעל פני הים, נראים המדרונות כמו בגליל העליון: סבך של אלון מצוי וקרחות שפורחות באפריל-מאי. בהמשך העלייה נעשה החורש הצפוף ליער דליל ונשיר של אלון התולע ושיחי אחירותם החורש הפורחים בצהוב בחודש מאי. ברוּם של 1,850-1,650 מטר מצטרפים עצים כמו שזיף, אגס, שקד, עוזרר ובן-חוזרר, וכן שיחים ובני-שיח כמו קַרְקָש קיליקי ושלהבית צהובת עלים בצהוב, ונֶפִּית קיליקית בסגול. שיא הפריחה של אלה מגיע באפריל-יוני. עולים עוד קומה, אפשר ברכבל, עד לגובה של 1,950 מטר. תנאי מזג אוויר כאן – הרוחות, הקור והשלגים – אינם מאפשרים לעצים להתקיים, והצומח הוא בעיקר כרים קוצניים. מסוף מאי ועד סוף יולי פורחים כאן בכל שבועיים מיני צמחים אחרים. בין הראשונים מופיעים כרבולת מקרינה וחַדְעָד קוצני שנראים ככדורים פורחים. בגובה זה יש דולינות (שקעים שנוצרים מפעילות קרסטית), ובמדרונות שלהם הפריחה נמוכה ושופעת: אליסון בצהוב, פעמונית אמיתית ודרדר ססגוני בכחול ועוד. גם בתוך הדולינות גדלים מיני צמחים עשבוניים היוצרים אחו פורח.