התבור: ההר והנחל

קשה להתעלם מהר תבור. לכן, כנראה, הוא זכה למקום מרכזי בתולדותיה של הארץ. בערבית, התבור הוא ההר בה"א הידיעה – שמו ג'בל א-טור (ההר, בה"א הידיעה). במסורת הנוצרית שמור לתבור מקום דומה למעמדו של הר סיני במסורת היהודית. על פי האמונה, הוא "ההר הגבוה" שעליו התגלה האל לישו (בדומה להתגלותו למשה בסיני), במה שמכונה "נס ההשתנות" (הטרנספיגורציה). כך גם נודע טבעו האלוהי של ישו לתלמידו פטרוס ולאחיו יעקב ויוחנן, שעלו עימו על ההר.
התבור הופיע בכתובים כבר בתקופת השופטים – למרגלותיו מערך הקרב בין צבא ברק בן אבינועם ודבורה הנביאה לבין חילות סיסרא. הוא יושב על צומת דרכים חשוב, ושליטי הארץ שהתחלפו רצו תמיד להיות גם שליטיו. בימי המרד הגדול (67-66 לספירה) שכן על ההר מבצר בפיקודו של יוסף בן מתתיהו, אך הרומאים כבשו אותו. במהלך השנים שכנו על התבור כנסיות ומנזרים רבים, שנבנו ונהרסו עם חילופי השלטון בארץ ובהר בין הנוצרים למוסלמים. בשנת 1631 הותר לאנשי המנזר הפרנציסקני לשוב אליו, אחרי שנים רבות שבהן עמד שומם. ב1911- שוקם המנזר היווני-אורתודוכסי מהריסותיו, וב1925- נבנתה הבזיליקה הפרנציסקנית שבולטת על פסגתו כיום. השטח הבנוי על ההר מחולק היום בין המסדר הקתולי-פרנציסקני לבין הכנסייה היוונית-אורתודוכסית. חוץ מהביקור בבזיליקה הפרנציסקנית, שבקריפטה ששוכנת תחתיה אפשר לראות את שרידי הכנסייה הביזנטית שקדמה לה, כדאי לבקר גם במוזיאון של המסדר הפרנציסקני. במוזיאון יש מגוון ממצאים ארכיאולוגיים הממחישים את תולדותיו העשירות של ההר (יש לבקש את מפתחות המוזיאון מכומר הכנסייה. המוזיאון והבזיליקה סגורים בשבת). על ההר מצויה גם כנסייה יוונית-אורתודוכסית, קאפלה קטנה נוספת, בית הארחה לעולי רגל נוצרים וכמה מאגרי מים, חלקם עתיקים.
ממזרח לכפר תבור יורד נחל תבור, אחד מאגני הניקוז המרכזיים של הגליל המזרחי. חלקו המרכזי והתחתון של הנחל היפהפה הוא שמורת טבע שופעת מעיינות ותצורות סלעים מעניינות, שרידים עתיקים וטחנות קמח, צמחייה ובוסתנים. בשמורה רועים עדרי צבאים רבים. בחודש ינואר פורחים בה עצי השקד בלבן ובפברואר תורמוס ההרים הכחול. בשמורה כמה שבילי הליכה מסומנים, ולאורכו עוברת דרך המותאמת לרכב שטח.