פועלים לעתיד טוב יותר

שני אירועים מרכזיים, שהשפעתם על ההיסטוריה של המאה ה־20 היתה מרחיקת לכת, החלו בעיר גדנסק: פרוץ מלחמת העולם השנייה ותחילת נפילת הקומוניזם. הקמתה של תנועת "סולידריות" ב־1980 היתה מעין הנחת אבן יסוד לנפילת הקומוניזם ולשינוי פניו הפוליטיות והחברתיות של העולם כולו. לא במקרה החלה נפילת הקומוניזם דווקא בפולין. גם התגבשות תנועת "סולידריות" דווקא בגדנסק אינה מקרית. עיר המספנות לא החמיצה אף שביתה לאומית ב־200 השנים האחרונות.
בשנות החמישים של המאה ה־20, במסגרת התנועה שנאבקה לשחרור הפולנים מעול הקומוניזם, זעזעו את המדינה שביתות נרחבות, שזכו לכינוי "אוקטובר הפולני". בסתיו 1956, התקוממו כ־17 אלף פועלים מ"מפעלי סטאלין לקרונות רכבת" על שכרם הזעום ועל תנאי עבודתם הקשים. יותר מ־50 פועלים נהרגו במהלך הדיכוי האלים של גל השביתות, שאיימו על השלטון הקומוניסטי הצעיר. מנהיג הפועלים והקומוניסט המושבע ולדיסלב גומולקה השתחרר בסוף 1954 ממעצר ושב לזירה הפוליטית כמנהיג המפלגה הקומוניסטית. תקוותיהם של פולנים רבים לבוא "משיח" הפועלים התנפצו בשפע של אכזבות, אך לזמן מה הם השלימו עם המצב הקודר.
המאבק הכללי לחירות, נגד המשטר הקומוניסטי, פרץ שוב כבר ב־1968, אך רק ב־1970, 14 שנה אחרי עלייתו של גומולקה לשלטון, התחדשו המהומות על רקע כלכלי, לנוכח הכוונה להעלות את מחירי המזון. אלפי פועלים התבצרו במספנות של גדנסק ושל שצ'צ'ין (Szczecin). בתום משא ומתן ממושך יצאו השובתים מהמספנות, אך בניגוד לכל ההבטחות ארבו להם המיליציות ברחבה שמול שערי המספנות ופתחו באש ללא הבחנה. עשרות פועלים נהרגו. שביתות אלימות התפשטו בכל רחבי פולין.
רק כניעתו המוחלטת של השלטון לדרישות הפועלים השובתים סיימה את המהומות. גומולקה הוחלף באדוארד גירק כמנהיג החדש של פולין. תחת שלטונו של גירק נגנזה תוכנית עליית מחירי המזון, והפועלים זכו להעלאת שכר של 25 אחוז. בטחונם העצמי של פועלי פולין התעצם, ורבים הגיעו למסקנה שאפשר לנצח במאבק נגד השלטון. זו היתה שעת הלידה הרעיונית של תנועת העובדים, שהתפתחה לימים ל"סולידריות".
ביוני 1976 שוב פרצו מהומות על רקע העלאת מחירים, ואלפי פועלים הוכו ונעצרו. אחת התוצאות החשובות של "מהומות יוני" היתה הקמת הוועד להגנת הפועלים (KOR). באוגוסט 1980 ניסה גירק להעלות את מחירי המזון, וחידוש השביתות כבר לא הפתיע איש. הפעם הגיע גירק להסכמה מהירה עם השובתים, ותוספת למשכורת השתיקה את רובם, אך היו גם כאלה שסברו כי עם שביתה ממושכת יותר יכלו להגיע להשגים רבים יותר. באלה שתמכו בקו חסר הפשרות היה גם מנהיג פועלים צעיר ואלמוני בשם לך ואלנסה. יחד עם אנה ולנטינוביץ' ארגן ואלנסה בן ה־36 את המשך השביתות בגדנסק, שהתפשטו במהירות לכל רחבי פולין.
גם לאחר מילוי דרישותיהם של עובדי המספנות בגדנסק המשיכו ואלנסה ואנשיו לשבות, הפעם לאות סולידריות עם תנאי העבודה של שאר פועלי פולין השובתים. תנועת "סולידריות" נולדה והחלה לפתח תאוצה. עד סוף שנת 1981 הפכה "סולידריות" לתנועה הגדולה בפולין: היא מנתה שמונה מיליון וחצי חברים, ויש הטוענים אף לעשרה מיליון תומכים. השביתות כללו נושאים שונים כמו תנאים סוציאליים משופרים, זכות השביתה, דרישות לחופש ביטוי ולחיזוק השפעתם הפוליטית של פועלי פולין. בניגוד לשביתות קודמות, לשביתה זו לא התלוו מהומות אלימות ברחובות פולין. בהעדר תירוץ הולם, התקשה השלטון להפעיל כוח פיזי לדיכוי השביתה.
גירק הוחלף בידידו הקרוב סטניסלב קאניה, אך גם הוא לא הצליח לעצור את התפשטותה הגורפת של תנועת "סולידריות" והוחלף כבר בפברואר 1981 על ידי ווֹיצ'יח ירוזלסקי. פולין שקעה בשביתות מתמשכות ובמשבר כלכלי עמוק. דרישת הפועלים להשפעה פוליטית ולבחירות חופשיות הביאה לכך שכ־40 שנה אחרי כיבוש הנאצים, חשו פולנים לא מעטים סכנה מחודשת לאובדן העצמאות הפולנית על ידי פלישה סובייטית למדינה.
בשעות הבוקר המוקדמות של 13 בדצמבר 1981 פלשה המשטרה למוסדות תנועת "סולידריות", עצרה את מנהיגיה והנחיתה עליה מכה אנושה. התנועה, שכבר מזמן הפכה מארגון פועלים מקומי לתנועה חברתית לאומית, הוצאה אל מחוץ לחוק, אך המשיכה לפעול במתכונת מצומצמת בתנאי מחתרת. אמנם לך ואלנסה ועשרה מנהיגים נוספים זכו לחנינה, וואלנסה זכה בפרס נובל לשלום בשנת 1983, אך התנועה לא התאוששה עד סוף שנות השמונים.
המהפך שחל בשנות הפרסטרויקה, תחת שלטונו של גורבצ'וב בברית המועצות, נתן זריקת עידוד לתנועת הפועלים הפולנית. "סולידריות" קמה לתחייה. בבחירות שנערכו ביוני 1989, כעשר שנים לאחר הקמת התנועה, נחל הקומוניזם תבוסה ואיבד בהדרגה את מקומו. איש התנועה טדיאוש מזובייצקי נבחר לראשות הממשלה, ולך ואלנסה נבחר כעבור כשנה לנשיא פולין.
הצלחתה של תנועת "סולידריות" תרמה רבות לתנועות אופוזיציה שונות במזרח אירופה, ובסופו של דבר – לנפילת הקומוניזם. כתנועה שלטונית היא הצליחה פחות מאשר כתנועת פועלים לוחמת, והשגיו של לך ואלנסה כמנהיג פועלים היו רבים מהצלחותיו כפוליטיקאי. בתום חמש שנות כהונתו כנשיא פולין הפסיד ואלנסה בבחירות של 1995 לא רק את הנשיאות, אלא גם חלק ניכר מהאהדה שרכש לו העם הפולני.
נפתלי הילגר
שתפו: