משרתי הרוחות

וודו (Voodoo), הדת הרשמית של האיטי בצד הנצרות, היא דת מודרנית – שילוב של פולחן הרוחות שהביאו העבדים ממערב אפריקה עם מרכיבים מהנצרות הקתולית של בעלי המטעים. פירוש המלה "וודון" (vodoun) בשפת בני שבט הפון בבנין (דהומיי) שבמערב אפריקה הוא "אל" או "רוח". על פי אמונתם של תושבי האיטי, הרוחות של עמי מערב אפריקה הפליגו עם אבותיהם בספינות העבדים כדי לסייע להם בעולמו של האדם הלבן.
מאז שהוטבלו בני החסות שלהן לנצרות במטעי הסוכר והקקאו מייצגות הרוחות החשובות ביותר בפנתיאון הוודו גם קדושים נוצרים: אלת האהבה ארזילי (Arzilie) היא מריה, פטרון האש והמלחמה אוגון (Ogoun) הוא סנט ג'יימס ושאנגו (Shango), אדון הברק והרעם, הוא סנט ג'ורג'.
כמו ברוב הפולחנים האפרו־אמריקאיים – הקנדומבלה של ברזיל (ראו "מסע אחר" 79) והסנטרייה של קובה (ראו "מסע אחר" 112) – גם מאמיני הוודו רואים את עצמם כמשרתי הרוחות, המסייעות להם בתמורה בכל תחומי החיים. פולחן ה"לואה" (loa) – כך מכונות הרוחות בשפה הקריאולית – כולל טקסים רבים, שהידוע בהם הוא המחול האקסטטי שבמהלכו משתלטות הרוחות על המאמינים.
הטקסים נערכים במקדשי הוודו, שנמצאים כמעט בכל שכונה עירונית ובכל כפר בהאיטי. המקדשים משמשים מקום פולחן, מועדון חברתי, אולם ריקודים ובית משפט. המרכזים הקהילתיים האלה מנוהלים על ידי כוהן או כוהנת וודו – מורים רוחניים ומרפאים עממיים, המתווכים בין הרוחות לבני האדם ומופקדים על ביצוע הטקסים. הם עוסקים בדרך כלל בפעילויות שמטרתן להבטיח את בריאותם הנפשית והפיזית של המאמינים. רק בשולי הפולחן פועלים אותם כוהנים "המשתמשים ביד שמאל" ואגודות הסתרים, שעוסקים בכישוף שחור.