מחלוקת הערפדים הגדולה

קיומם של הערפדים באגדות ובמיתוסים הפך לנחלת הציבור ברחבי אירופה במאה ה־18, עם מחלוקת הערפדים הגדולה. בשנת 1721 שטפו ערפדים את מזרח פרוסיה, כך דיווחו עיתוני התקופה, ובשנים 1725־1734 הם התפשטו ברחבי האימפריה האוסטרו־הונגרית.
שני מקרים מפורסמים במיוחד היו של פיטר פלוגוג'וויץ ושל ארנולד פאול. פלוגוג'וויץ מת בגיל 62, אך לאחר מכן נהג לבקר את בנו ולבקש ממנו אוכל. כאשר בנו סירב, הוא נמצא מת למחרת היום. פלוגוג'וויץ שב עוד כמה פעמים ותקף את שכניו, שגוויותיהם נמצאו ללא דם בוורידיהן.
במקרה השני, פאול, איכר וחייל משוחרר, הותקף על ידי ערפדים כמה שנים קודם לכן. באחד הימים הוא נמצא מת בשדה. לאחר מותו התחילו שכניו למות בזה אחר זה.
שני המקרים תועדו: פקידי ממשלה בחנו את המקרים ואת הגופות ורשמו את דיווחיהם על כך, וספרים עשירים בפרטים נכתבו והופצו בכל אירופה. המחלוקת בדבר קיומם של ערפדים סערה במשך שנות דור, והוחרפה בעיקר באזורים הכפריים של אירופה, עם הפצת השמועות על ערפדים. מספר עצום של קברים נפתחו ונבדקו באותה העת. מלומדים רבים טענו אמנם שערפדים אינם קיימים, אך מולם ניצב דום אוגוסטין קלמט, תיאולוג ומלומד צרפתי נודע, שפרסם בשנת 1746 כתב הגנה על קיומם של הערפדים.
בסופו של דבר, החליטה מריה תרזה, הקיסרית האוסטרית, לשלוח את רופאה האישי כדי לחקור את העניין. הוא קבע שערפדים אינם קיימים. הקיסרית העבירה חוקים נגד פתיחת קברים וחילול גופות, ובכך סתמה את הגולל על היסטריית הערפדים הגדולה. האמונה ההמונית בקיומם של ערפדים אולי גוועה, אך משהתוודעו אנשים כה רבים לעולם האגדי והאפל של היצורים אוהבי הדם, היה ברור שלא יחלוף זמן רב עד שסופר מוכשר ימצא את הנושא מפתה ומזמין.