מסע בין כוכבים- הדור הבא

ההיבט המרכזי והמכריע בתכנון ובהוצאה לפועל של טיסות לקצות מערכת השמש ולחלל העמוק הוא מהירות הטיסה. חלליות הדור הנוכחי טסות די לאט במושגים חלליים – 40־50 אלף קילומטרים בשעה בלבד – באמצעות הנעה רקטית ותמרוני כבידה במעבר ליד כוכבי לכת. במהירויות כאלה, טיסה לירח נמשכת כמה יממות, למאדים כמה חודשים ולצדק, לשבתאי ולירחיהם – שנים. זמני טיסה ארוכים כאלה לא יקדמו את תעשיית התיירות, הבידור וההרפתקאות בחלל.
כבר מראשית שנות השישים הועלו רעיונות שונים לפיתוח שיטות הנעה חדישות למסעות חלל ממושכים. כך, למשל, בפרויקט "אוריון" – תוכנית לטיסה אל כוכבי לכת במערכת השמש – הוצע להשתמש בפצצות גרעיניות להנעה של כלי רכב חלליים לעבר מאדים. כחמש פצצות אטום יוטלו בשנייה מחלקו האחורי של רכב החלל ויתפוצצו כדי לספק לו את ההאצה הנדרשת. פרויקט זה נזנח לאחר החתימה על האמנה לאיסור ניסויים גרעיניים.
בהמשך הציעה האגודה הבריטית הבין־פלנטרית את תוכנית "דדלוס", שבה התבססה שיטת ההנעה על פיצוצים מימניים מבוקרים, שייערכו בדלק איזוטופי מתאים אשר ייאסף בחניית ביניים בכוכב הלכת צדק.
ב־1980 הציע הפיזיקאי האמריקאי רוברט פורוורד, בהשראת סיפור המדע הבדיוני "הרוח הנושבת מן השמש" של ארתור סי. קלארק, לבנות מפרש בקוטר של 1,000 קילומטרים, שבתוכו תילכד, באמצעות עדשה ענקית, קרן לייזר בעוצמה של עשרה מיליון ג'יגה ואט. על פי חישוביו, הדחף שהקרן תעניק לחללית יאפשר להגיע לכוכבים תוך עשר שנים בלבד, אולם התוכנית אינה מעשית משום שאי אפשר ליצור קרן לייזר בעוצמה כה גדולה. בגרסה מאוחרת של רעיון זה, דובר על קרן של גלי מיקרו, שתכוון לעבר מפרש דקיק בקוטר קילומטר. רעיונות בוסר אלה ננטשו זה כבר, וכיום חושבים בעיקר על שימוש במנועים יוניים ובמנועים אנטי־פרוטוניים, המתבססים על תגובת הכחדה (Annihilation) בין חומר ואנטי־חומר. חלק מהרעיונות נמצא על שולחן השרטוט של מהנדסי נאס"א וסוכנויות אחרות, ולפחות חללית אחת כבר משתמשת בטכנולוגיה החדשה של המנוע היוני, שבה כמות זעירה של דלק יכולה לספק הנעה לזמנים ארוכים (DSN-1, לווין ששוגר לצורך בדיקת טכנולוגיות הנעה חדישות, משתמש ביוני גז קסנון). הרעיונות רבים, ומהם עולה כי האפשרויות לצאת למסעות ברחבי מערכת השמש אינן כרוכות בפתרונות טכנולוגיים לא מעשיים, אלא בהשקעות התחלתיות גדולות בתשתית ובפיתוח. כולנו תקווה כי השקעות אלה אכן תגענה בעשורים הקרובים, תחילה לצורכי מחקר ובהמשך גם לשימושים מסחריים.