עין לציון צופיה

במהלך שנות השמונים הזדמן לאוניברסיטת בריגהם יאנג, הממוקמת בעיר פרובו (Provo), שמדרום לסולט לייק סיטי, לרכוש קרקע יקרת מציאות בהר הצופים. האוניברסיטה, שהיא מנכסי הכנסייה המורמונית, ביקשה לקנות את השטח במטרה להקים במקום מכון ללימודי המזרח התיכון, שבו ילמדו תלמידים במשך ארבעה חודשים עברית, ערבית, סוציו־פוליטיקה של הלבנט ולימודי דת.
אלא שחוגים דתיים ישראליים, בעיקר חרדיים, חשו מאוימים מאופייה המיסיונרי של הכנסיה והפעילו לחץ לביטול הפרויקט. הפרשה היתה תקשורתית עד מאוד. איומים טלפוניים רבים עברו דרך קווי בזק ואינספור תלונות הופיעו בעיתונות, עד אשר חתם משרד הדתות על מסמך פשרה שהתיר למורמונים להקים את המרכז, אך אסר הן על התלמידים והן על המתנדבים בו לשוחח על דתם מחוץ לכתליו. המכון הוקם, וההסכם נשמר בקפדנות רבה כל כך עד שהסיורים המודרכים במבנה אינם נוגעים כלל בדת.
למרות הסערה שהתחוללה מסביב, ואף כי כיום עומד המרכז ריק בשל המצב הבטחוני, אין ספק שכספי המעשר של בני יוטה העניקו לירושלים פנינה מפוארת. גם אם יש לו מאפיינים של מבצר מבודד ומנודה בראש ההר, הרי שיש במבנה ובקשתותיו גם שיג ושיח ארכיטקטוני נאה עם העיר, שלא לדבר על יופיו לעין ולאוזן של העוגב בחדר התפילות ועל איכותם של הקונצרטים המתארחים שם מדי שבוע.