האגדה מספרת כי שאנאט (Xanat), בתה הצעירה של אלת הפריון, התאהבה בצעיר משבט טוטונאק (Totonac) שבדרום, באזור מפרץ מקסיקו. אהבתה אליו היתה עזה, אך עקב מעמדה כבת אלים נמנע ממנה להינשא לו. באהבתה הרבה הפכה שאנאט את עצמה לצמח שיעניק עונג ושמחה לאהובה ולבני שבטו. היא הפכה לצמח הווניל. בני טוטונאק עדיין מגדלים מטעי וניל במסירות ובאדיקות, כראוי למתנה שהתקבלה מהאלים, ובסביבות חודש יוני חוגגים את סיום אסיף הווניל בפסטיבל של אוכל וריקודים. לווניל מיוחסת השפעה על חוזק פיזי, רגיעה וחיי האהבה. זהו תבלין יקר, השני במחירו בעולם לאחר הזעפרן. צמח הווניל הוא מין של סחלב הגדל כצמח מטפס. יש כשישים מינים, ולהפקת תבלין הווניל משמש המין Vanilla planifolia. השם נגזר מספרדית, ופירושו נרתיק שטוח־עלה. הפרחים גדולים, צבעם ירוק־צהוב, והם פורחים למשך יום אחד. בכל צמח עשרים פרחים ויותר הפורחים בזה אחר זה. התרמילים מתפתחים במשך שמונה־תשעה חודשים. צמח וניל יכול להניב עד כמאה תרמילים בשנה. בדרך העיבוד המסורתית לאחר הקטיף מפוזרים התרמילים בשמש לכמה שעות, ואחר כך נעטפים בשמיכה כדי "להזיע", וחוזר חלילה. התהליך עשוי להימשך כמה חודשים עד לקבלת תרמילי הווניל הכהים המשמשים כתבלין.
תרמילי הווניל עובדו בצורה שכזו כבר לפני כאלף שנים. שבט טוטונאק נהג להעניק את תבלין הווניל מנחה למלך האצטקים מוקטסומה. בשנת 1518 הגיע הרנן קורטס, הכובש הספרדי הידוע, עם משלחתו למרכז אמריקה בחיפוש אחר אוצרות העולם החדש. לפי אחת הגרסאות, במפגשיו של קורטס עם האצטקים ראה אחד מקציניו את המלך מוקטסומה נהנה ממשקה שוקולד מלכותי וסקרנותו התעוררה. לא בלי לחץ ואיומים הוגש המשקה לקורטס, וב־14 בנובמבר 1519 היה קורטס לאירופאי הראשון שטעם ממשקה השוקולד. המשקה נעשה מפולי קקאו טחונים, מתובל בווניל ומומתק בדבש. קורטס רצה לדעת את מרכיבי המשקה ששתה מגביעי הזהב. האצטקים, שלא הסתירו את הזהב שברשותם, סירבו לגלות את סוד המשקה המלכותי. רק אחרי עינוי של הטבח הראשי נודעו להם מרכיביו. וכך, בשנת 1519 הובא הווניל לראשונה לאירופה, אבל חלפו כ־300 שנה עד שהצליחו לייצר את התבלין מחוץ למקסיקו. |
