ליד טבריה, מרחק שישה קילומטרים מערבה על כביש מספר 77 לכיוון צומת גולני, נישאות מעין שתי קרניים מעל לתל געשי. המראה המיוחד מסביר את שמו של האתר – קרני חיטין. העובדה שהוא חולש על הדרך העולה מן הכנרת מסבירה מדוע הוא היה חשוב לכובשים שונים, ובהם צלאח א-דין, שסילק את הצלבנים מהארץ.
בתקופות קדומות נבנו על התל מבצרים ויישובים שונים, ובתקופת ממלכת ישראל היה המקום כנראה חלק מנחלתו של שבט נפתלי. אבל דווקא בעת "קרב קרני חיטין", זה שהביא לו את פרסומו, לא היה האתר מיושב. הקרב התחולל ב1187-, כאשר צבאו של צלאח א-דין הנחיל תבוסה קשה לצבא ממלכת ירושלים הצלבנית, שיצא לעזרתה של טבריה הנצורה. אחרי הקרב נכנעו לצלאח א-דין ולכוחותיו כל הערים והמבצרים שהיו תחת מרות צלבנית, כולל ירושלים.
אל התל, ששייך לגן לאומי שמורת קרני חיטין, מגיעים בדרך עפר היורדת מן הכביש. חברי מסדר אל הנבואה, שמאמינים כי ישו נשא את "דרשת ההר" דווקא כאן, ולא בהר האושר, קבעו בדרך שלט שיסייע לכם בהגעה. הם גם הקימו למרגלות התל מגרש חניה עם אנדרטה ונקודת תצפית, שמראה יפהפה על בקעות יבנאל וארבל נשקף ממנה ונמשך עד להרי צפת.
על התל עצמו נותרו שרידים ליישובים שהיו בו בעבר: שרידי חומות אבן גדולות, ביצורים, בריכת מים ועוד. אם מגיעים בחורף לפסגה זוכים לראות את פריחת היקינתון המזרחי, ובמורדות הצפוניים את הקרקש הצהוב. סיבה נוספת להצפין מעט, על השביל המסומן בכחול, היא א-נבּי שועֵיבּ, שם קבור לפי המסורת הדרוזית הנביא שועיב, המזוהה כיִתרו, חותן משה.