צלאח סינאן בעקבות גירוש ספרד עשו כמה יהודים ניסיונות שונים ומשונים לנקום באימפריה הספרדית. מקצת מאלה שנפוצו והגיעו לתורכיה העמידו את עצמם לשירותו של הסולטן, בין שבכסף ובין שבאופנים אחרים. באותה העת החלו להתבסס ציי קורסרים חזקים במזרח הים התיכון, וכמה מהם נשבעו אמונים לסולטן. המפקדים הבולטים של צי הקורסרים העות'מאני היו צמד האחים ברברוסה ("אדום הזקן"), ערוג' וח'יר־א־דין, במקור יוונים־נוצרים מהאי לסבוס. אליהם הצטרף כקצין־שותף אדם בשם צלאח סינאן, שחיש מהר נודע כ"שודד הים היהודי" או "היהודי הגדול". צלאח סינאן הוזכר גם באיגרת ששלח שגריר אנגליה ברומא למלך הנרי השמיני בשנת 1533. יש הסבורים כי הוא אכן היה יהודי מאיזמיר, אבל יש מי שטוענים כי הוא רק כונה "יהודי" בשל יחסו ההומני לאויב המנוצח. בראשית דרכו עמד סינאן בראש צי פיראטי חזק שפעל בחופי יוון נגד אוניות הצי הספרדי. בשנת 1534 הוא העמיד את עצמו לשירות הסולטן סולימן "המפואר", והגן על חופי תוניסיה ואלג'יר מפני הכוחות הקתוליים. במשך כחמישים שנה היה סינאן, ועימו האחים ברברוסה, לאויב הגדול ביותר של המדינות הקתוליות בים התיכון, בייחוד של ספרד, ונאבק בהן על נתיבי הסחר באזור. הוא התפרסם כמפקד כריזמטי, כלוחם נועז וכימאי מעולה. בשנת 1541 (לפי דעה אחרת, 1544) נפטר ח'יר־א־דין ברברוסה (ערוג' נהרג כבר קודם לכן בקרב), וסינאן קודם לדרגת קפיטן־פחה, כלומר אדמירל – המפקד העליון של הצי העות'מאני. בשנת 1551 הוכיח סינאן המזדקן כי כוחו עדיין במותניו וכבש את טריפולי מידי אבירי מלטה, ובשנת 1553 יצא לפשיטות על חופי דרום איטליה וסיציליה. זמן מה לאחר מכן נפטר בשיבה טובה, ומצבתו נמצאת עד היום בבית הקברות העתיק באוסקודר (Üsküdar), איסטנבול.
שמואל פאלאג'י יהודי משכיל ורב מוסמך, מייסד צי הקורסרים של סולטנות מרוקו. היה שליחו האישי של הסולטן ושגריר מרוקו בהולנד בשנים 1609־1616 (כהונת השגריר בהולנד עברה בירושה במשפחת פאלאג'י במשך כמה דורות). פאלאג'י נהג לתקוף ולשדוד ספינות ספרדיות ששטו לחופי מרוקו. בספינת הדגל שלו, כך על פי האמונה, היה בית כנסת זעיר. בשנת 1615, בעת שליחות באנגליה, נאסר לבקשת שגריר ספרד באשמת פיראטיות. בית המשפט הבריטי הכיר בו כפרייבטיר וציווה לשחררו. צאצאי משפחת פאלאג'י חיים כיום בישראל.
