מבוא ליחמורים

מלכודת ציד מתוחכמת
במערות האדם הקדמון בנחל מערות שבכרמל נמצאו עצמות יחמור רבות מתקופת התרבות המוּסְטֵרית (100 אלף־35 אלף לפני הספירה). היישוב הרצוף במערות הכרמל, לאורך 300 אלף שנים, מאפשר זיהוי של בעלי החיים שניצודו בכל תקופה. יש חוקרים המזהים שינויי אקלים לפי שכבות העצמות במערות: שכבה שבה מרבית העצמות הן של צבי מעידה על תקופה יבשה יחסית, ואילו שכבה שבה מרבית העצמות הן של יחמור מרמזת לתקופה של לחות וקור באיזור.
כך או כך, נראה כי במשך אלפי שנים היו היחמור והצבי מזון הציד העיקרי של שוכני המערות. מערת התנור, אחת ממערות האדם הקדמון בנחל מערות שנחפרה ונחקרה, שימשה בתקופה המוסטרית כמרכז מגורים ל־25־50 ניאנדרתלים. לקראת סוף התקופה המוסטרית התמוטט חלק מתקרת המערה ונחשף פתח כלפי חוץ, שהפך בידי התושבים למלכודת ציד מתוחכמת. יחמורים שרעו בחורש הים תיכוני הובהלו על ידי הציידים, הוברחו לעבר הבור שנפער וצנחו לתוך המערה. שם המתינו להם סכיני הצור ומְחַלקי הבשר.

אביב הגיע, עופר בא
היחמורות ממליטות באביב, עונת השפע בטבע. העופר נסתר בסבך השיחים, ואמו מגיעה להיניק אותו מדי כמה שעות.
בתום חמישה שבועות של יניקה בלבד מתחיל העופר ללחוך עשב, אך ממשיך לינוק עוד ימים ארוכים. העופרים נשארים עם האמהות עד ההמלטה הבאה, לומדים מהן את חוקי ההישרדות  וחיים איתן יחד בעדרי נקבות וצעירים.
בסוף הקיץ, עונת הייחום, נכנסות היחמורות להריון נוסף, הנמשך כשמונה חודשים – עד האביב הבא. לאחר ההמלטה עשויות העופרות הצעירות להישאר עם האם. העופרים הזכרים יוצאים לחפש שטחי מחיה נפרדים.

סוד הפיגם, הזמנה לחוקרים
אבינועם לוריא הבחין בתופעה מרתקת: באיזור מכלאת היחמורים בחי־בר כרמל כמעט לא צומח דבר, מלבד עצים. הצמח היחיד שמתפתח היטב הוא שיח הפיגם המצוי (Ruta  chalepensis). ריחו החריף מונע מהיחמורים לאכול אותו. בעבר טיפסו שועלים על גדרות המכלאה, פגעו בעופרים הרכים וטרפו אותם. בתקופה האחרונה ממליטות היחמורות בין גושי פיגם צפופים. הייתכן שהן הבחינו בריח החריף והבינו כי הוא מסווה את ריח העופרים? האם יש מקום להאמין כי ההמלטות בין שיחי הפיגם הן שינוי התנהגותי שבא להגן על העופרים?
לדעת לוריא, מוקדם לדבר בביטחון על שינוי או הסתגלות התנהגותיים, אך הנושא ראוי למחקר.

עושים קרניים
בסוף החורף, כשאין את מי להרשים עוד – היחמורות כבר בשיא הריונן – נושרות קרני הזכרים, ומיד מתחילות לצמוח להם קרניים חדשות. אלה יגיעו לשיא גודלן ותפארתן בעונת החיזור וישמשו לבחינת הכוח והשליטה של הזכרים.
בכל שנה הקרניים החדשות שצומחות גדולות מקרני השנה החולפת, ולפי גודלן אפשר להעריך את גיל היחמור. לנקבות אין קרניים.

אדמדם כחומר
מקור השם יחמור בצבעו האדמדם כחומר. היחמור הוא בן למשפחת האייליים (Cervidae), פרוותו קצרה, בגוון אדמדם עם נקודות לבנות, ומשקלו בישראל
מגיע למאה קילוגרם. תוחלת חייו: כ־15 שנה.

שולחנו של שלמה המלך
היחמור מפריס פרסה ומעלה גירה, תכונות המציבות אותו בין החיות הטהורות,  הראויות למאכל. פעמיים מוזכר היחמור בתנ"ך: "אייל וצבי ויחמור ואַקוֹ ודישון ותאו וזֶמֶר" (דברים י"ד 5); "עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רְעִי ומאה צאן לבד מאייל וצבי ויחמור וברבורים אֲבוּסים" (מלכים א' ה' 3) – תיאור משולחנו של שלמה המלך, המלמד כי בשרם המשובח של האייל, הצבי והיחמור התאים לשולחן מלכים.

שתפו: