יום העצמאות

ב־20 במאי 2002, בחצות, הורד דגל האומות המאוחדות, ובמקומו הונף דגל בצבע אדום, שחור וזהב, צבעי דגלה של המדינה העצמאית הראשונה של המאה ה־21, מזרח טימור. מאתיים אלף צופים התכנסו כדי לצפות בטקס ההכרזה על המדינה החדשה, שבשיאו הושבע הנשיא הנבחר של מזרח טימור, לוחם המחתרת לשעבר שנאנה גוזמאו.
מוקדם יותר באותו ערב, בתחילת הטקס, הוקרנו בפני הקהל הרב צילומים מהמאבק הארוך והעקוב מדם של מזרח טימור לעצמאות. רבים פרצו בבכי, רבים עוד יותר הריעו כאשר עלה גוזמאו לבמה. עבור תושבי המדינה החדשה גוזמאו הוא סמל המאבק בכיבוש האינדונזי. הוא זכה ליותר משמונים אחוז מהקולות בבחירות לנשיאות שהתקיימו לפני הכרזת העצמאות.
בטקס נכחו נציגים מתשעים מדינות, ביניהם מזכיר האו"ם קופי אנאן, נשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון, ובאופן מפתיע גם נשיאת אינדונזיה, מגָוואטי סוקָרנופוטרי, שהגיעה לטקס מלווה באבטחה כבדה.
בנאומו אמר קלינטון, שבמהלך כהונתו כנשיא תמך בהקמת המדינה הצעירה, כי "העולם, ובכלל זה הבנק העולמי, שכניה של מזרח טימור וארצות הברית, צריך לסייע למדינה להתמודד עם האתגרים שבפניהם היא ניצבת. אך האחריות לעתידה של המדינה היא של אזרחי מזרח טימור עצמם".