קרנבל נוטינג היל: משחרור העבדים ועד לשני מיליון חוגגים בלונדון

ההיסטוריה של קרנבל נוטינג היל מתחילה אי שם באמצע המאה ה־19 בטרינידד. עבדים שהשתחררו זה עתה מעול הקולוניאליזם הבריטי החלו לחגוג את שחרורם אחת לשנה במה שלימים נודע כקרנבל הקאריבי. הרשויות הבריטיות ראו בקרנבל סיכון וניסו למנוע אותו בכל פעם מחדש. ב־1881 הובאו כוחות משטרה מאנגליה במיוחד כדי להפסיק את החגיגות. העימותים עם החוגגים היו לקרב אכזרי שהתחולל ברחובות עיר הבירה פורט אוף ספיין (Port of Spain). הכוחות הבריטיים הוכו קשות, והשלטון החליט לאפשר בעתיד את קיום החגיגות.

ּלאנגליה הגיע הקרנבל עם גל המהגרים העצום ממדינות האיים הקאריביים, שהגיע למדינה בשנות החמישים של המאה העשרים. הרעיון לחגוג את הקרנבל הקאריבי בלונדון צמח כתגובה לגל גזענות כלפי המהגרים, ששוכנו בשכונות הקשות ביותר בעיר וחיו חיי דיכוי ועוני. קלאודיה ג'ונס, פעילה פוליטית ילידת טרינידד, הציעה לקיים קרנבל אחת לשנה ככוח מאחד שידגים את היצירתיות הקאריבית ויראה לתושבי לונדון שאי אפשר להפחידם. הקרנבל בגלגולו הבריטי הראשון התקיים ב־1958 בגרסה מצומצמת באולם בצפון לונדון. האירוע זכה להצלחה בקרב הקהילה ונדד בכל שנה לאולם אחר, עד למותה של ג'ונס ב־1964.

בשנות השישים היה אזור צפון קנסינגטון (Kensington) שכונת מצוקה שאוכלסה על ידי מהגרים קאריבים, ספרדים, פורטוגזים ואירים, שחיו לצד היפים לבנים. הרעיון לקרנבל רב־תרבותי גדול שיוצג ברחובות העיר הוצע על ידי תושבת השכונה ראוני לזלט, עובדת סוציאלית לבנה שזכתה לכבוד גדול בקרב הקהילה בזכות פעילותה הרבה לרווחת התושבים. ב־1964 יצא לדרך קרנבל נוטינג היל הראשון, וזכה להצלחה היסטרית: אלפי אנשים צעדו בתהלוכה, שרו, רקדו והשתוללו. משנה לשנה הפך הקרנבל פופולרי יותר, ומספר המשתתפים בו גדל בהתאם. 

ב־1973 לקח את מושכות הקרנבל מנהיג טרינדדי צעיר שהביא את הרשויות להכיר בקרנבל כבפסטיבל לאומי לתרבות פופולרית. הוא הכניס לקרנבל את מנהג התחפושות והתפאורה וארגן מסיבות רחוב לאורך התהלוכה. באותה השנה נרשם מספר שיא של משתתפים – 150 אלף חוגגים.

עם צמיחת הקרנבל גדלו הקריאות כי הוא מקור לפשע, לרעש וללכלוך, ולכן יש להגבילו. ב־1976 הופיעו 3,000 שוטרים באזור הקרנבל – פי עשרה מכמות השוטרים בשנים הקודמות. בתוך זמן קצר פרצה קטטה המונית בין הנוער השחור לשוטרים. מאז התקיים הקרנבל בפיקוח הדוק ומחניק של הרשויות, ואף כי בכל שנה ושנה שבו ועלו הקולות הקוראים לבטלו, הקרנבל המשיך לגדול.

ב־1989 נבחרה יושבת ראש חדשה לוועדת הקרנבל, והיא הגבירה את שיתוף הפעולה עם הרשויות. הקרנבל היה לאירוע מסחרי משגשג, עם מסלול קבוע מראש ואבטחה קפדנית. הקרנבל, הנחגג במשך יומיים, הוא כיום מסיבת הרחוב הגדולה ביותר באירופה והקרנבל השני בגודלו בעולם, אחרי הקרנבל בברזיל. מה שהתחיל כקרנבל קאריבי היה עם הזמן לבמה תרבותית לכל המתגאים במוצאם, וקבוצות מיעוטים מכל העולם משתתפות בו: בתהלוכות הענקיות אפשר לראות ייצוג לסינים, להודים, לפורטוגזים, לכורדים, ואפילו ל… אנגלים. נדמה כי ליומיים בשנה כולם מניחים בצד את הטינה, את המתח ואת חילוקי הדעות ומתרכזים בלעשות שמח.