במקום שבעלי תשובה עומדים

אחד מגדולי האמוראים שפעלו בציפורי בתקופת היותה מרכז תלמודי היה רבי שמעון בן לקיש שנודע בכינוי ריש לקיש. בבגרותו התפרסם בזכות עמקנותו וחריפותו המיוחדות, ואף נאמר עליו שבלימודיו הוא "עוקר הרים וטוחנן זה בזה" (מסכת סנהדרין כ"ד ע"א), אך עלומיו היו שונים בתכלית.
את צעירותו בילה כגלדיאטור בזירות קרב וכשודד דרכים, עד שיום אחד ראה את רבי יוחנן – גדול אמוראי ארץ ישראל שהיה יפה במידה יוצאת דופן – רוחץ בירדן. קפץ ריש לקיש לנהר, והשניים בירכו זה את זה. אמר לו רבי יוחנן לריש לקיש: אם תחזור לדרך הישר אתן לך לאישה את אחותי, שהיא יפה ממני. הסכים ריש לקיש, ורבי יוחנן לִמדוֹ מקרא ומשנה ועשאו לגדול בתורה ונתן לו את אחותו לאישה.
לימים כיהן ריש לקיש כסגנו של רבי יוחנן, והשניים נעשו חברים בלב ונפש. יום אחד בשעת מחלוקת הלכתית עקץ רבי יוחנן את ריש לקיש בדבר עברו כליסטים. בצערו חלה ריש לקיש ומת. הצטער רבי יוחנן ויצא בבגדים קרועים וקרא "היכן אתה, בן לקיש? היכן אתה, בן לקיש?" עד שנטרפה דעתו. ביקשו חכמים רחמים עליו ויצאה נשמתו
(מסכת בבא מציעא פ"ד ע"א).