גידול התה, או איך הוחלף המשקה הלאומי

בימים שהשמש מעניקה בהם מחמימותה, נראות שורות של נשים, מתקדמות באיטיות במעלה המדרונות התלולים של ההרים השוכנים מדרום-מזרח לחוף הים השחור. בצעדים מדודים ובמזמרה מיוחדת שחותכת את העלה מלמעלה כלפי מטה, הן קוטפות את עלי התה.
אזור צפון-מזרח תורכיה התברך באקלים שמתאים לחקלאות ובפרט לגידול תה: הוא חם, לח והמשקעים בו פזורים על פני רוב ימות השנה. הזן העיקרי שגדל בצפון-מזרח תורכיה הוא של תה ירוק סיני שהובא לאזור הים השחור בתחילת המאה העשרים. כשמגיע הצמח לגיל שנה עד שלוש מתחילים בקטיף העלים, המכילים שמנים אתריים ואלקלואידים שונים, כמו התאין (הדומה לקפאין).
חלק גדול ממגדלי התה הם מבני הלאז, שמוצאם מן הקווקז. קשה לטעות בהם: השיער הג'ינג'י, העיניים הכחולות והאף הנשרי מאפיינים אותם, ולמרות לבושם המודרני, שפתם עתיקה וקרובה לגרוזינית (הם מדברים גם תורכית, אך בניב שונה מעט).
הקטיף – שנערך בחודשים מאי, אוגוסט וראשית אוקטובר – מתבצע בעיקר על ידי נשים. תפקיד הגברים הוא לארוז את העלים בשקים גדולים ששייכים לקואופרטיבים של הכפרים ולהסיעם לאחד מכמאה מפעלי עיבוד התה, שנמצאים ברובם על כביש החוף של הים השחור. אפשר לבקר באחד המפעלים ולהתבונן בהכמשת העלים, גלגולם, התססתם, קלייתם וייבושם (בפאזאר תוכלו לבקר במפעל "Cumhuriyet Cay Fabrikasy", טלפון: 0464-6121126. יש לתאם מראש). לפי אופן הטיפול בהם ועל פי צמחי הבושם שמוסיפים להם, מתקבלים סוגי התה המסחריים השונים.
אז איך קרה שהאומה התורכית, שנודעה בשתיית הקפה שלה, עברה פתאום לתה? הניסיון הראשון לגדלו בתורכיה נעשה ב-1924, במטרה לשקם את כלכלת האזור. ב-1939 התחיל גידול מסחרי, תחת חוק הצ'ייְקוּר (ארגון מגדלי התה), שהגביל את גידול התה על ידי הפיכתו למונופול של המדינה. בתוך עשור הפכה תעשייה זו לגורם העיקרי בכלכלת המרחב. הצ'ייקור הוא הגורם המרכזי שהביא לשילוב הענף ביצוא, לאחר שהשוק המקומי הגיע לרוויה. בניגוד לטבק, אלכוהול ומוצרים נוספים שתעשייתם הופרטה, הממשלה קובעת עדיין את גובה התשלום למגדלים ואת מחיר התה בשוק, ואוסרת על יבוא מתחרה.
את התפתחות הענף נוטים לזקוף לזכותו של אתאתורכ, שהחליט להפוך את גידול התה לענף רווחי (עד אז שתו תה רק בבית חולים). הוא יצא במבצע פרסומי, שטען כי הקפה מזיק ואילו התה בריא. המשקה התורכי הלאומי הוחלף. 

רוני ילון