X + Y = היסטוריה

הגנים, המרוכזים ב־23 זוגות כרומוזומים, מכילים את כל ההוראות ליצירת פרט. זוגות הכרומוזומים מועתקים בכל תא בגוף למעט בתאי הזרע ובתאי הביצית, המכילים רק מחצית מכל זוג, כך שכאשר הם נפגשים ברגע ההפריה, נוצרת מערכת כרומוזומים מלאה. 22 מתוך 23 זוגות הכרומוזומים הינם דומים כל כך, עד כי אפשר להחליף קטעים ביניהם. אבל בזוג ה־23, המכונה X ו־Y, שונים מאוד הכרומוזומים זה מזה.
ביצית נושאת תמיד כרומוזום X, אך תא הזרע נושא כרומוזום X או Y. מביצית המופרית מתא זרע הנושא כרומוזום X תיווצר נקבה (XX); כשתופרה הביצית בתא זרע הנושא כרומוזום Y ייווצר זכר (XY). שני כרומוזומי ה־X של הנקבה יכולים להחליף ביניהם קטעים, אך כרומוזומי ה־X וה־Y של הגבר אינם יכולים לעשות כן. מכך נובע כי כרומוזום ה־Y בכל זכר דומה לזה של אביו, סבו, סב־סבו וכך אחורנית לאורך הדורות. על כן מהווה ניתוח כרומוזום Y כלי רב עוצמה לקביעת שושלות היסטוריות של זכרים. בנקבות, לעומת זאת, שיטה זו אינה ניתנת ליישום, משום שההחלפה בין כרומוזומי ה־X של האם ושל האב מטשטשת את הנתיב הגנטי.
יחד עם זאת, בתאי גופנו יש חלק אחר המועבר אך ורק דרך האמהות. זהו הדנ"א המיטוכונדריאלי. המיטוכונדריות הינן "תחנות הכוח" המיקרוסקופיות המספקות לתא את האנרגיה הדרושה לו, ויש להן גדיל נפרד של דנ"א. לשני ילדים מאותה אם יהיה דנ"א מיטוכונדריאלי זהה גם אם אינם חולקים אותו אב. כך ניתן לעקוב אחר השושלת הנשית עד ל"חוה המיטוכונדריאלית".