משפחה ענייה ומרובת ילדים בשכונה עשירה

תימן היא "עוף מוזר" באזורה: בעוד ששכנותיה בחצי־האי ערב הן מונרכיות עשירות באוצרות טבע ודלות אוכלוסין, תימן היא רפובליקה ענייה בנפט ובמזומנים, אך מרובת תושבים (כ־16 מיליון נפש). אין פלא איפוא ששכניה – בעיקר הסעודים – ראו בחשד־מה את איחוד צפון תימן ודרום תימן ב־1990, שיצר בבת אחת את המדינה המאוכלסת ביותר בחצי־האי.
במשך עשרות שנים בחשה סעודיה בענייניה של תימן, מתוך אמונה שמידה מסוימת של חוסר יציבות בתוך תימן תמנע ממנה להפוך לאיום על שכנותיה. בזמן "המלחמה הקרה" בין שני חלקי תימן תמכו הסעודים בממשלת הצפון כמשקל נגד לתמיכה הסובייטית בדרום המרקסיסטי. הם הזמינו אזרחים תימנים לעבוד בסעודיה בתנאים מועדפים, ובימי השיא הגיע מספר התימנים בסעודיה לכשני מיליון. הזרמת הכספים מהתימנים בסעודיה לבני משפחותיהם במולדת יצרה תלות כלכלית של צפון תימן בסעודיה. בה בעת ניצלה ריאד את חולשתו של השלטון המרכזי בתימן ושיחדה ראשי שבטים באזורי הגבול, כדי שישמרו לה אמונים.
התלות של תימן בסעודיה התערערה באמצע שנות השמונים, כאשר בצפון תימן התגלה נפט בכמויות מסחריות. ב־1989 הפיקו שדות הנפט התימניים 200 אלף חביות ליום – כמות צנועה בהשוואה לתפוקה של סעודיה ומדינות המפרץ האחרות, אבל מספיקה כדי לאפשר לתימנים להשתחרר מהתלות הכלכלית והמדינית בשכנתם הגדולה. בנוסף לכך, השלטון המרכזי בצנעא, שהתקשה לגבות מיסים, מצא לפתע מקור הכנסה חדש, ובאמצעותו הפחית את חשיפת השייח'ים באזורי הגבול לשוחד הסעודי.
הנפט גם עורר מרבצה מחלוקת נושנה על הגבול בין תימן לסעודיה. רוב קו הגבול לא סומן מעולם, אבל משנמצא נפט באיזור הגבול התיאורטי, טענו הסעודים לבעלות על השטח. סעודיה חששה שעם ההכנסות מהנפט תוכל תימן לפתח כלכלה עצמאית, וחמור מזה – לרכוש נשק מודרני, אפשרות שהפכה למאיימת בעקבות איחוד תימן. הדיונים על סימון הגבול, שנפתחו ב־1992, נתקלו בקשיים רבים: באזורי הגבול השוממים אין תושבים שאפשר לזהותם כתימנים או כסעודים, וברוב האזורים המיושבים לא קיים מינהל מקומי שמזוהה עם שלטון מרכזי זה או אחר. מלחמת האזרחים שפרצה בתימן ב־1994 שמה קץ לשיחות על סימון הגבול, והעניקה לסעודיה תקווה שהדרום יפרוש מתימן המאוחדת. לצערם, זה לא קרה.
סיבה נוספת לנוקשות הסעודית כלפי תימן היא עמדתה של ממשלת צנעא במלחמת המפרץ. פלישת עיראק לכוויית ב־1990 אירעה חודשים ספורים לאחר איחוד תימן, והציבה דילמה קשה בפני צנעא: מצד אחד, היו לה קשרים מדיניים ומסחריים הדוקים עם עיראק; מצד שני, כלכלתה היתה תלויה בהכנסות שהעבירו התימנים שעבדו בסעודיה ובמדינות המפרץ האחרות. וכאילו כדי להקשות עליה את הדילמה, היתה תימן הנציגה הערבית היחידה במועצת הביטחון של האו"ם בעת המשבר. התנגדותה להפעלת כוח נגד עיראק ולעיצומים שהטיל האו"ם פורשה בריאד כתמיכה בסדאם, ותוך כמה שבועות גורשו מסעודיה 850 אלף תימנים.  
התוצאה היתה הרסנית לתימן: העיצומים קטעו את הסחר עם עיראק, ארצות־הברית וסעודיה הפסיקו את סיוען, ההכנסות מהעובדים במדינות המפרץ הפסיקו לזרום, ובעקבות גירוש העובדים משם גדל כוח העבודה בבת אחת ב־15 אחוזים. אחדות משכנותיה של תימן הגיבו על תמיכת צנעא בעיראק, באמצעות תמיכה בדרום תימן בעת מלחמת האזרחים ב־1994.  
הסכסוך עם סעודיה התחדש ביולי השנה, כאשר תימן האשימה את שכנתה ב־73 מקרים של הסגת גבול, לאחר שכוחות סעודיים הרגו שלושה חיילים תימנים באי  א־דוואימה בים סוף, שמעמדו שנוי במחלוקת. גם מצב בטחון הפנים במדינה מעורר דאגה: מטעני חבלה מתפוצצים מדי פעם בערים הגדולות; על פי נתונים רשמיים, מספר הרובים בתימן גדול פי שלושה ממספר התושבים; וענף התיירות נפגע מהחטיפות, למרות שרוב החטופים שוחררו.
בקיץ האחרון יזמה הממשלה חוקים שאסרו לשאת נשק בערים והוטל עונש מוות על מבצעי חטיפות, אך לשווא. תימן, המדינה הענייה ביותר בעולם הערבי ואחת המדינות העניות ביותר בעולם, ממשיכה להיטלטל בחוסר יציבות בין שכנותיה העשירות והחזקות. 

כתב: מוטי גדיש
עורך חדשות חוץ בעיתון  "הארץ"