המוזיאון הלאומי בנאפולי שוכן במבנה מרשים מהמאה ה-16, שבמקור נועד לשכן את חיל הפרשים המלכותי, ומאוחר יותר – בין השנים 1610 ו-1777 – שימש אוניברסיטה. רק לאחר תחילת העבודות הארכיאולוגיות בפומפיי ובהרקולניום נעשה המבנה משכן לחפצי האמנות שהתגלו באתרים.
במהלך המאות ה-18 והמאה ה-19 הוסרו ציורי הקיר המוכרים ביותר מפומפיי והרקולניום כדי להעשיר את אוסף התצוגה (כמו גם את אוספיהם הפרטיים של סוחרי אמנות ובעלי ממון אחרים). למרות ההתנגדות הטבעית לעצם המעשה, יש להודות כי העברת הציורים שמרה עליהם מפני נזק בלתי הפיך כתוצאה מהזנחה ממושכת – מה שהיה מנת חלקם של הציורים שנותרו באתר.
במוזיאון שלושה מפלסים ולמעלה ממאה חדרים, חלקם סגורים לקהל בחלק בחודשים מסוימים (ולא תמיד מסיבה ברורה). מלבד ציורי הקיר מוצג בו גם אוסף עשיר, מהחשובים בעולם, של אמנות קלאסית ורומית: פסיפסים, פסלים, כלים מפוארים, תכשיטים, מטבעות, כתובות ואפילו פרטי לבוש של גלדיאטורים. בנוסף יש לא מעט ממצאים קדומים יותר, מתקופת ההתיישבות היוונית בקמפאניה.
בגלריה של אולם הכניסה מוצגים פסלי שיש עצומי ממדים. בין הפסיפסים (המוצגים בחדרים 61-57) ניתן למצוא גם את דיוקנו המפורסם של אלכסנדר מוקדון הנלחם מול דריווש מלך פרס, פסיפס שניצב במקור בבית הפאן בפומפיי. בחדר 96 שבקומה הראשונה מוצג מודל תלת ממדי משוחזר של פומפיי, כפי שנראתה בשיא תפארתה, לפני האסון הגדול.
ממליצה: נטלי מסיקה