18 החוות לגידול תנינים הפועלות כיום באוסטרליה מעוררות התנגדות רבה בארגונים ירוקים ובקרב פעילים למען בעלי חיים. לטענתם, מה שקורה בחוות אלה היא תעשיית מותרות, הכרוכה באכזריות רבה ועלולה לפגוע באוכלוסיית התנינים המידלדלת בטבע. אף שבמקצת החוות מדגירים ביצי תנינים שהוטלו בשבי, באחרות נוהגים לאסוף ביצים מאתרי ההטלה של תניני הבר. בעליה של חוות הארטלי קריק (Hartley Creek Farm), אחת החוות הגדולות באוסטרליה, מודים כי "גידול תנינים תלוי באספקת ביצים מהטבע". לדבריהם, בטריטוריה הצפונית לבדה נלקחות מהטבע עד 20 אלף ביצים בשנה. המגדלים ממעיטים מחשיבות הדבר, אך הקרן העולמית לחיות הבר (World Wild Fund) קובעת כי "איסוף ביצים ותנינים צעירים מהטבע מהווה איום נוסף לקיומם". התנינים מוחזקים בחוות בצפיפות וניזונים ממזון עתיר חלבון. רבים רואים בכך בזבוז משאבים, שכל מטרתו היא ייצור אביזרי אופנה מיותרים. בחוות הארטלי קריק, למשל, מזינים את התנינים הצעירים בתערובת של 75 אחוזים בשר קנגורו ו־25 אחוזים בשר עוף. ההתנגדות החריפה ביותר לחוות התנינים נובעת משיטות ההמתה האכזריות של בעלי החיים. לדברי אנשי חוות הארטלי קריק, הם ממיתים את התנינים בצורה הומנית. אולי. בארצות־הברית זה בוודאי לא נעשה כך. "עברו שעה ו־41 דקות עד שהאליגטור מת. הוא קיבל שבע מכות בראשו, ולאחר מכן נעשה בו חתך באורך שבעה סנטימטרים וחצי… ביום עמוס, פשוט פושטים את עורותיהם של האליגטורים בעודם בחיים", תיאר מדען בריטי את שראה בכמה חוות לגידול אליגטורים בארצות־הברית, בכתבה שפורסמה ב"סאנדיי טיימס" הלונדוני ב־1997. אנימל ליבריישן (Animal Liberation), ארגון אוסטרלי להגנה על בעלי חיים, מצטט מחקר מדעי אשר נערך בחוות אמריקאיות, שבהן ממיתים תנינים באמצעות חיתוך חוט השדרה שלהם. לפי המחקר, עברו כשעתיים עד שאיבדו התנינים את הכרתם, והם סבלו רבות. אבל יש גם מי שנהנה מכך. בחנות יוקרה בלונדון הוצע באחרונה למכירה ארנק מעור אליגטור, תמורת 3,820 לירות שטרלינג (יותר מ־25 אלף שקלים). כתב: ניר שלו |