הזרם השני, שהתפצל מהתרוואדה עוד לפני הספירה, נקרא מהאייאנה ("המוביל הגדול") והוא נפוץ בסין, טיבט, מונגוליה, קוריאה ויפן. המלה "תרוואדה" משמעותה "דרך הזקנים" והיא נחשבת לקרובה יותר למשנתו המקורית של בודהא מהמאה ה־6 לפני הספירה. השפה הקדושה של התרוואדה היא שפת הפאלי ולא הסנסקריט. בניגוד למהאייאנה, אין בתרוואדה בודהיסאטוות (דמויות קדושות העוזרות ליחיד להגיע להארה), והדגש הוא על מאמציו של היחיד להגיע להארה ולנירוונה בכוחותיו הרוחניים שלו עצמו, דרך התגברות על הסבל בחיי העולם הזה ולידות מחדש. המוסד הנזירותי (הסנגהא) חשוב מאוד בבודהיזם זה והנזירים בארצות התרוואדה זוכים לכבוד עצום בקרב העם. |